'ובכתה וכו' ירח ימים' – מזל חודש אלול

'חודש אלול' - זמן מוכשר לניקיון הנפש מטומאתה

כל חודשי השנה נושאים עיניהם לחודש אלול * 'אז תשמח בתולה במחול' - במחילה * 'וידו אוחזת בעקב עשו' - חדשי תמוז אב אלול * נמלטה מן העבירה ואחזה פני כסא * מלחמת האדם עם יצרו גדולה וקשה מעבודת המלאכים * אחוז בכסא כבודי והחזיר להם תשובה * מחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך * בן סורר ומורה בא ללמדנו על מעלת וחשיבות הראשית להשפיע על האחרית * ישראל מונין ללבנה

'חודש אלול' - זמן מוכשר לניקיון הנפש מטומאתה

אותם "ירח ימים' חלים בחודש המיוחד והמסוגל - חודש אלול.

'והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה' (כא יג).

מצינו באור החיים הק' שרמז בפסוקים אלו על ניקיון הנפש ואופני תיקונה מחלאי טומאות היצר הרע במשך 'ירח ימים', ובפרט אם וזו לשונו 'והוא אומרו 'וישבה בביתך' ותתוודה בבכי על אשר מָעַלָה באביה ואמה, ועל פרידתה מהם. 'אביה' - זה הקב"ה. 'אמה' - היא כנסת ישראל (ברכות לה:). "ירח ימים' - זה שיעור המספיק לְשָׁב. או ירמוז לחודש המיוחד לתשובה שהוא חודש אלול' טז.

טז. ראה עוד מה שכתב הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א (פרי צדיק, לראש חודש אלול) 'וכעת בעקבתא דמשיחא, בודאי הזמן רצוי להתעורר בתשובה באלול - להיות ההכנה לימי ראש השנה, להיות 'ה' אורי' - בראש השנה, 'וישעי' - ביום הכפורים. ממי אירא וגו', ממי אפחד. שעיקר הפחד מהיצר הרע, כמו שאמרנו על 'ונתתי שלום בארץ' (ויקרא כו ו). ואמרו על זה (תורת כהנים בחוקותי א') 'אם אין שלום אין כלום' וכו', שעיקר השלום הוא ממלחמת היצר הרע, כמו שנאמר (תהלים לח ד) 'אין שלום בעצמי מפני חטאתי', ועל זה נאמר 'ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד' וכו'.

עוד מצינו שכתב (פרי צדיק שם) 'לתקן על ידי התשובה באתערותא דלתתא - 'אני לדודי', וכמו שאמרו (שיר השירים רבה ה ג) פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו וזהו ודודי לי. ואיתא מהבעש"ט הקדוש זצ"ל, שהפתח יכול להיות דק כחודה של מחט, רק שיהיה מפולש מעבר לעבר - עד עומק הלב וכו'.

והיינו דחודש אלול הוא הכנה לחודש תשרי, שבתשרי עתידין להגאל לרבי אליעזר - על ידי תשובה, ואף רבי יהושע גם כן מודה שעל ידי תשובה נגאלין בתשרי, והיינו שיתקנו המעשה, ואז ביום הכפורים יום מחילת העוונות, והוא תרעא עילאה דתשובה וכו'.

ולכן חודש אלול מסוגל לתשובה, ותוקעין בשופר כל החודש - להזהיר ישראל על התשובה,

ויש ללמוד מדבריו הק', שכשמתחדש עלינו חודש אלול, באה עמו 'בשורת הגאולה' והיציאה לחירות מכבלי היצר הרע ומחלאת טומאתו, מפני שחודש אלול הוא 'ירח ימים' להיחלץ מעמק הבכא ולגאול את הנפש מכוחות הרע וחלאת הטומאה, וכלשון האור החיים הק' (שם) 'וקרא לזו 'יפת תואר', כי הנפש יפה עד מאד, אלא שמתנוולת במעשיה הרעים. וכשינוצח היצר, אז ישכיל האדם בנפשו מה יפה ומה נעימה היא'".

החודש אלול יוכל לתקן כל הצרופים שפגם בהם וכו'.

כל חודשי השנה נושאים עיניהם לחודש אלול

ועל כל פנים בזה החודש יראה לתקן עצמו, כי שלושים יום בשנה חשוב שנה (מכות ג:), ויתוקן כל השנה כולה. דע, שיום השבת כולל כל יומין דחול ומיניה מתברכין כל שית יומין עילאין, כדאיתא בזוהר פר' יתרו (דף פח.). כמו כן, זה החודש כולל כל חדשי השנה. שכל הי"ב חדשים המה נגד י"ב שבטי ישראל, והחודש 'אלול' הוא בסוד 'יסוד', כמו שזכרתי בפרק הקודם, ויסוד נקרא צדיק, כי 'צדיק יסוד עולם' (משלי י כה). ויוסף הצדיק הוא בסוד יסוד וכו', וכללו של דבר, שהחודש אלול הוא בסוד יוסף הצדיק. ויוסף היה מכלכל את כל אחיו. כמו כן כל החדשים מצפים שיזונו ויפרנסו ויהיה להם תקומה מזה החודש שהוא בסוד יוסף.

ומה גדול ונורא מעלת חודש אלול, אשר כל חדשי השנה נשואים אליו שיתקן אותם, כמובא בשער המלך (פרק ב לפני בא יום הגדול והנורא) וזו לשונו 'ישמעו החרשים והעיוורים הביטו, שכל חודשי השנה נותנין עיניהם בזה החודש. ומה שפגם בכל חדשי השנה וכל חדש עומד נזוף בקרן זוית מחמת פגימותיה, דידוע שהספירות העליונות המה בסוד שנים ובסוד חדשים. לכן כשיגיע החדש הזה, ינחם על הרעה שעשה בכל חדשי השנה, ופגם בצרופי שם הוי"ה ב"ה, שהמה י"ב צירופי הוי"ה נגד י"ב חודשי השנה. ובזה

וכאשר באו האחים אל יוסף, כללו עצמם עמו ואמרו (בראשית מב יג) 'שנים עשר אחים אנחנו בני איש אחד'.

בני הקב"ה הנקרא 'איש' אחד (עיין בראשית רבה ג ג). ובכל ימות השנה כשאין עושין תשובה ופוגמין בחדשים שהם שבטי י-ה עדות לישראל הבאים ליום הדין להעיד. ואומרים החדשים 'עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו' (ירמיהו ח כ), וכולם מצפים ובאין להיות מקודם אתערותא דלתתא 'אני לדודי' - 'פתחו לי פתח' וכו', ואחר כך 'ודודי לי' - 'ואני אפתח לכם פתחים' וכו'.

יז. בספר קהלת משה (מהרה"ק ר' משה אליקים בריעה מקאזניץ זיע"א, פר' ראה ד"ה הקדמונים) כתב 'והנה ימי אלול הם ימי הרצון וימי הרחמים, אשר אז נפתח דרך לפני השבים. לזה רמזו בראשי תיבות: אני לדודי ודודי לי, ורוצה לומר, הגם כי עד עתה הייתי מרוחק מדודי, ומעתה אחר הוודעי, נחמתי ומתחרט אני על העבר, ומעתה אהיה 'אני לדודי' - לו לבדו, מיד ידו פשוטה לקבל שבים, ותיכף 'ודודי לי' - הוא מקבלני'.

לשבור אוכל לנפשם, מיוסף, דהיינו מזה החודש.

ואחיך להשתחוות לך ארצה', רוצה לומר, וכי הבוא נבוא אני להתעורר[ות]ך, הלא אתה צריך מעצמך להתעורר בתשובה, ואז תבוא לך הסיוע משמים.

והקב"ה ושכינתיה משגיחים מן החלונות

ומן החרכים, אולי יעשה תשובה ויקבלם, כדאיתא בתיקוני הזוהר (תיקונא שתיתאה דף כב.) 'ווי לון לבני נשא, דהקב"ה אסיר עמהון בגלותא ושכינתיה אסירת עמהן. ואיתמר (ברכות ה:) 'אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורין'. ופורקנא דילה דאיהי תשובה תליא בידיהון וגו'. 'משגיח מן החלונות' (שיר השירים ב ט), אינון חלונות דבי כנישתא, דאבא ואמא אינון בבית אסורין, ואיהי בכל יומא אשגחותה עלייהו ויהיב לן מזונא עכ"ל.

'ואביו שמר את הדבר' (שם פסוק יא),

ומצפה שיעשו תשובה, ונוסיף על ענין ראשון, שכל החדשים יוכלו לתקן בזה החודש יוסף מכלכל את אחיו.

ואמר הכתוב 'זאת עולת חודש בחודשו לחדשי השנה' (במדבר כח יד).

ומרמז, שאם אנו עושין תשובה ומחדשים מעשינו, נוטלת השכינה אינון תיקונין ומעלה אותם למעלה ובהן יתוקנו כל חדשי השנה. לכן אמר, היא השכינה הנקראת 'זאת' (זוה"ק פר' האזינו דף רצז:), 'עולת חודש בחדשו', רוצה לומר מעלית זה החודש במעשיהן שחידשו בו, 'לחדשי השנה' - לתקן כל חדשי השנה' יח.

הרי שהקב"ה ושכינתיה וכל החדשים מצפים על החודש הזה, אם בחודש הזה נעשה תשובה יתרפאו כל החדשים.

ואמר יוסף (בראשית לז ט) 'הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי', 'השמש' - הוא הקב"ה. 'והירח' - היא השכינה. 'ואחד עשר כוכבים' - המה אחד עשר חדשים חדשים, 'כולם משתחווים לי' ומצפים.

'אז תשמח בתולה במחול' - במחילה

על דרך זה מצינו בפנים יפות (פר' אחרי ד"ה ופרשנו עוד), שהאריך לבאר בסבר פנים יפות את מהות חודש אלול. וזו לשונו 'ופרשנו עוד בזה מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קלט טז-יח) 'ימים יוצרו ולו אחד בהם, ולי מה יקרו רעיך א-ל, מה עצמו ראשיהם, אספרם מחול ירבון, הקיצותי ועודי עמך'. פירש"י "ימים יוצרו' - כל השנה כולה. 'ולו אחד בהם' - זה יום הכיפורים'. ואמרו על זה: 'ולי מה יקרו רעיך א-ל', דקאי על ימי

וכאשר רואה הקב"ה שהגיע הזמן ואין אנו מתעוררין בתשובה מלתתא, דהתחלת התעוררות התשובה רוצה הש"י ב"ה שיהא תחילה מלמטה וכו'. ואם אין אנו מתעוררין, אז כתיב (שם פסוק י) 'ויגער בו אביו, ויאמר, הבוא נבוא אני ואמך

יח. ונראה להוסיף על כך את המובא בגמ' (ראש השנה י:) 'בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין'. שנרמז בזה, שלאחר עבודת חודש אלול המכוון ליוסף, ותיקון כל חדשי השנה באמצעות חודש זה, אפשר לזכות להיוושע בבוא ראש השנה, לצאת מבית האסורים - כל אחד ואחד לפי עניינו.

'אלול', ששורשו הוא כמ"ש האר"י, שהם ימי ריעים וימי רצון, שחודש הזה מכפר על כל השנה. ורמזו זה במשנה (כתובות פ"ה מ"ב) 'נותנין לבתולה שנים עשר חודש', פירוש שמזל אלול הוא בתולה, והיא מכפרת על שנים עשר חודש.

שמספרו חמשים - על חמישים יום מן ראש חודש אלול עד הושענא רבה. ואמר בעת ההיא מספרו כ"א, שהוא מספר הימים מן ראש השנה - עד אחר הושענא רבה' יט.

'וידו אוחזת בעקב עשו' - חדשי תמוז אב אלול

וכן אמרו במדרש, והביאו הטור או"ח (סי' תקפא) שהזקנים מקדימים מחודש אלול והקב"ה מכפר שליש עונות בעבור תשובת הזקנים המקדימין. ופרשו בזה מה שאמר הנביא (ירמיה לא יב) 'אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו'. פירוש, שנמחול עונותיהם בחודש אלול שהוא מזל בתולה, אפילו לבחורים - בזכות הזקנים. וזה שאמר 'במחול ובחורים וזקנים יחדיו'.

והנה מובא באליהו זוטא (פרשה יט) 'אמרו, כשהיו יעקב ועשו במעי אִמָן, אמר יעקב לעשו: עשו אחי, שנים אנחנו לאבינו, ושני עולמות יש לפנינו - העולם הזה והעולם הבא. העולם הזה יש בו אכילה ושתיה, משא ומתן, לשאת אשה ולהוליד בנים ובנות, אבל העולם הבא אינו כן בכל מדות הללו. רצונך, טול אתה העולם הזה ואני אטול העולם הבא. מנין שכך הוא, שנאמר (בראשית כה לא) 'מכרה כיום את בכורתך לי' כשם שהיינו אומרים בבטן וכו', באותה שעה נטל עשו בחלקו - העולם הזה, יעקב - העולם הבא'.

וממשיך הפנים יפות ומחדש עוד חידוש נפלא על מעלת החודש 'והוא חסד השי"ת שמחשב ימי אלול כל יום שהוא י"ב שעות - שעה אחת ליום, והם ימי קודש המכפרים על ימי חול. והיינו 'אספרם מחול ירבון', שימי אלול הקדושים ירבון על ימי החול של כל השנה. וזהו שתקנו בסליחות לעמוד קודם היום, כדי שירבו יותר מימי החול. וזה שאמר 'הקיצותי', פירש"י 'שמקיצין מן השינה'. ואמר 'ועודי עמך', שהוא לשון תוספות, שעל ידי תוספת הלילה ירבון יותר על ימי חול.

אכן, מלבד העולמות שחילקו ביניהם, השליטה בתקופות השנה אף היא התחלקה ביניהם.

דהנה השנה מתחלקת לארבע תקופות, כמובא במדרש תהלים (מזמור יט) 'וארבע תקופות בשנה: 'תקופת ניסן' שלשה חדשים: ניסן אייר סיון. 'תקופת תמוז' שלשה חדשים: תמוז אב אלול. 'תקופת תשרי' שלשה חדשים: תשרי מרחשוון כסליו. 'תקופת טבת' שלשה חדשים: טבת שבט אדר'. ומצינו בזוה"ק (פר' יתרו עח:) שחלקו של יעקב הם חדשי ניסן אייר סיוון, ואילו חדשי תמוז אב אלול הם חלקו של עשו.

ועוד רמז על זה מ"ש הנביא (ירמיה נכ) 'בימים ההם ובעת ההיא וגו' יבוקש את עון ישראל, ואיננו'.

ורמז מלת 'ההם' יט. ומוסיף שם עוד להלן 'והנה נהגו לומר מן ר"ח אלול - עד לאחר הסוכות מזמור כז (לדוד ה' אורי). ושמעתי הטעם, מפני שיש בו י"ג שמות הוי"ה - כנגד י"ג מדות המאירים באלול'.

וכתב על כך הבני יששכר (מאמרי חודש תמוז אב, מאמר א מהות החדשים) 'והנה זה היה לשמחה לעשו שנפל גם אלול לחלקו ולא יהיה יכולת לישראל לעשות תשובה קודם ראש השנה יום הדין. ועשה יעקב כמה מלחמות בתחבולות החכמה ולקח אלול מידו והכינו לישראל לתשובה (עיין כל זה במגלה עמוקות פר' ואתחנן אופן קז)'כ.

וזו לשון הרא"ש "כי טובות הנה', פירוש, 'יפות', כמו שבע פרות הטובות. ובמדרש, 'טובת' כתיב, נערה בתולה צדקת היתה. וכשירדו בני האלוקים, אמרו לה: תשמעי לנו. ואמרה להם: לא אשמע לכם אם לא תעשו הדבר הזה - שתתנו לי כנפים שלכם, כמו דאמר (ישעיהו ו ב) 'שש כנפים לאחד'. נתנו לה כנפיהם, מיד פרחה לשמים ונמלטה מן העבירה ואחזה פני כסא. והקב"ה פרש עליה עננו וקבלה, וקבעה במזלות, והיינו 'מזל בתולה'. והמלאכים נשארו בארץ ולא יכלו לעלות - עד שמצאו סולם שיעקב אבינו חלם ועלו, הדא הוא דכתיב (בראשית כח יב) 'והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" כג.

נמצאנו למדים על

מהות החודש, שאפשר לגאול ולהעלות מידי הסטרא אחרא את כוחות הטוב ששבה מאתנו, כמובא בהמשך דברי האור החיים הק' (כא יא ד"ה וראית) 'ואומר 'ושבית שביו', דקדק לומרו 'שביו' ולא 'אותו' וכו'. אלא 'שביו', פירוש, מה ששבה הוא מבחינת הטוב ממך ומכיוצא בך - בפיתויו ובנצחונו, שכמה נשמות מעם בני ישראל שביוות בידו' כא.

והנה דברי הבני יששכר הנזכרים, שמתחילה חודש אלול היה בחלקו של עשו, 'ועשה יעקב כמה מלחמות בתחבולות החכמה ולקח אלול מידו והכינו לישראל לתשובה', דומים למה שהיה עם 'אותה נערה בתולה' - שמתוך עמק הבכא התעלתה עד כסא הכבוד ונקבעה למזל בתולה, שכמו כן חודש אלול שהוא 'מזל בתולה', מתחילה היה בחלקו של עשו, ועל ידי כמה מלחמות ותחבולות נטלו יעקב והכינו לישראל לתשובה שמגעת עד לכסא

נמלטה מן העבירה ואחזה פני כסא

ונראה להוסיף על כך שהמזל של חודש אלול נקרא 'מזל בתולה', על פי מדרש פליאה שהביא הרא"ש בפירושו על התורה (בראשית ו ב ד"ה כי טובות) כב, על מה שנאמר 'ויראו בני האלוקים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו'.

כ. וראה את דברי הברך משה (פרשתן עמ' קסח) על לקיחת חודש אלול מידו של עשו, שהוא נעשה על ידי אמירת תהלים ותקיעת שופר.

כא. על דרך זה מצינו שכתב החיד"א (פני דוד, פרשתן אות ג) "ושבית שביו', הם אבריך שנשבו והורגלו בדרכיו של היצר הרע והיו לך לאויבים, עתה 'ושבית שביו' והיו נכונים לעבודת ה".

כב. כן הובא בפירוש בעלי התוס' (הדר זקנים בראשית כח יג).

כג. ויש לפרש לפי זה מה שאנו אומרים בליל יום הכיפורים (פיוט 'אמנם כן יצר סוכן בנו') 'הס

הכבוד, כמובא ביומא (פו.) 'גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר (הושע יד ב) 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך", והבן כד.

תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים' (תהלים ח). אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להן תשובה. אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם וכו'. שוב מה כתיב בה 'לא תרצח' 'לא תנאף' 'לא תגנב', קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם, מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר (תהלים ח י) 'ה' אדונינו מה אדיר שמך' וגו', ואילו 'תנה הודך על השמים' לא כתיב'.

מלחמת האדם עם יצרו גדולה וקשה מעבודת המלאכים

על כל פנים, יש ללמוד מדברי הרא"ש בשם המדרש, על גודל מעלתו ועוצם כוחו של יהודי, שמבחינה מסוימת גדול כוחו ומעלתו יותר מן המלאכים, שהרי הוא יכול להצליח לנצח את היצר במקום שלא הצליחו המלאכים.

ולפי האמור יש לומר, שבתשובת משה רבינו כנגד המלאכים 'יצר הרע יש ביניכם', רצה לומר, ששוכני בתי חומר עדיפי מינייהו לקבל את התורה, שהרי מה שהמלאכים נקיים מכל שמץ של חטא ועוון, הוא מפני שאין בהם יצר הרע, אמנם אצל שוכני בתי חומר ישנו יצר הרע, וכשהם עומדים בפני נסיון גדול כוחם להילחם יותר מן המלאכים שירדו ונכשלו, כאמור כה.

ומעתה לפי זה נראה לפרש את דברי הגמ' (שבת פח:), 'אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו. אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם (בתמיהה). 'מה אנוש כי

קטיגור וקח סניגור מקומו'. שאומרים למקטרג היאך אתה מקטרג, הרי אתה לא נמצא במקומו של האדם, אלא במקום שאין שם בחירה ויצר הרע...

כד. וראה עוד מה שכתב הבני יששכר (מאמרי חודש אלול מאמר א' - מהות החודש אות ו) 'כנסת ישראל דומין תמיד לבתולה שלא שלט בה עדיין שום איש, וכביכול חביבה על דודה בכל פעם כשעה ראשונה. והנה החודש הזה המיוחד לתשובה מזלו בתולה, דעל ידי התשובה נעשים כבריה חדשה וכאילו לא שלט עליהם היצר הרע'.

כה. ולמעשה, הקב"ה מבקש מאיתנו את ההשתדלות התמידית במלחמה - עד שיתקן את העולם במלכותו בגאולה השלימה, כמובא בילקוט שמעוני (הושע רמז תקלב) 'הוי 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת'. אמר רבי סימאי, משל לצור גבוה שהיה עומד על פרשת דרכים ובני אדם נכשלים בה. אמר המלך: סתתוהו קימעא קימעא עד שיבא השעה ואני מעבירו מן העולם. כך אמר הקב"ה לישראל: בני, יצר הרע מכשול גדול הוא. אלא סתתוהו קימעא קימעא. לסוף אני מעבירו מן העולם, שנאמר (יחזקאל יא יט) 'והסירותי את לב האבן מבשרכם".

מבקש אהבתנו וימינו פשוטה לקבל שבים' כז.

השנה כולה - שיתעלה בה מעלה מעלה בעבודתו מכח ראשיתה, וכפי שהאריך בזה השם משמואל (פרשתן שנת תרע"א ד"ה סמיכות) וזו לשונו 'סמיכות הפרשיות של יפת תואר ובן סורר ומורה, כתב רש"י, שאם נשא יפת תואר סופו להוליד ממנה בן סורר ומורה. ויש להבין מה שייכות יש לפרשת נחלת הבכור באמצע, [ודוחק לומר כי אגב סמיכת אהובה ושנואה שבאה להורות שסופו לשנאה, נכתבו כל עיקר דיני בכור].

ומי שאינו מנצל מתנה יקרה זו, הריהו בכלל המשל שהביא רבינו יונה (שערי תשובה, שער א אות ב) על מצות התשובה, וזו לשונו 'ודע, כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד עליו מאד ענשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה. והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והנו ברעתו, ובידו לצאת מתוך ההפכה, ולא יגור מפני האף והחמה, על כן רעתו רבה. ואמרו רבותינו ז"ל על הענין הזה (קהלת רבה ז לב), משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה, והאיש ההוא עודנו עצור. ויך אותו במטהו, אמר לו: קשה יום, הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך'.

ונראה דבאה להורות מעלת ה'ראשית', אשר מזה יובן ענין בן סורר ומורה, שכל זמנו של בן סורר ומורה אינו אלא שלשה חדשים הראשונים שבא לכלל עונשין, והוא הראשית של ימי חייו, והכל נמשך אחר הראשית וכו'. זה הענין בבן סורר ומורה, באשר הראשית שלו מקולקלת, הכל נמשך אחר הראשית ונהרג על שם סופו, כי חשבינן רשעתו שבסופו כאילו היתה בפועל בתחילתו. דומה לזה טריפות בבהמה, מחמת שסופו לנקוב, כי מאחר שכבר התחיל בו מעשה הטורף, הוה ליה כאילו הכל בפועל, מאחר שבודאי יתפשט ויתרבה מעשה הטורף עד שסופו לנקוב. כן זה בן סורר ומורה, מאחר שהתחיל בו הקלקול, ובודאי יבוא לכך שיתחייב מיתת ב"ד באשר הקלקול הוא בראשית ימיו כנ"ל, שוב הוה ליה כאילו כבר בא עליו החיוב וכו'.

ויש לומר שזוהי המהות של חודש אלול 'מחתרת חתורה לפניך' בפני כל מי שכבול בידי יצרו.

ומי שלא מנצל תקופה זו, דומה לאותו 'קשה יום' שלא מיהר להימלט על נפשו לצאת מאפילה לאורה.

בן סורר ומורה בא ללמדנו על מעלת וחשיבות הראשית להשפיע על האחרית

ובמידה טובה מרובה, מי שמנצל תקופה זו לטובה, זוכה להשפיע על כל

כז. וראה את המובא בדברי יחזקאל (ראש חודש אלול) "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים' (תהלים כג יג). אבי אדוני הגה"ק זלה"ה אמר: 'לול"א הוא אותיות אלו"ל'. 'ו'האמנתי' - הוא מלשון 'אומן את הדסה' (אסתר ב ז). היינו, שעל ידי חודש אלול נתגדלתי לראות בטוב ה' בארץ חיים, שבו נפתח שער לדופקי בתשובה ולהגיע לשורשו ומצבתו כבראשונה'.

וזה לימוד גדול לכל אדם להשגיח היטב על הראשית שלו, ראשית בואו לכלל מצוות - בהיותו בן י"ג. וכן בהיותו אדם שלם על ידי הנשואין, אז מתחילה תקופה חדשה וישגיח היטב היטב על ראשית שנותיו אז וכו'. וכן בכל שנה, 'ראשית השנה' - ר"ה יוה"כ וסוכות, שיהיה בתשובה ודביקות, וימשך אחר זה כל השנה כולה. וכן בכל יום, ראשית היום, עומדין משנתן שחרית לחטוף את המצות, כי הזריזות במצוות שחרית מושכת אחריה את כל היום כולו'.

הנה שמעתי מדומ"ץ זקן אחד דפה"ק, שהגיד שהוא זוכר שבזמן שהיה זקני הגה"ק בעל בני יששכר זצלה"ה אב"ד דק"ק מונקאטש, היו עושין נישואין בכל חודש אלול גם בסוף חודש בחיסור הלבנה, והיו על פי דבריו הק', שבחודש זה גם בזמן חיסור הלבנה הוא שעה מוצלחת כמו בשאר חודש בזמן מילוי הלבנה, כי בכל יום בחודש הזה הוא התעוררות ימי הרצון לטובה ולברכה לישראל'.

ישראל מונין ללבנה

וכבר ידוע (סוכה כט.) 'שישראל מונין ללבנה',

ופשיטא מילתא שמה שבחודש זה חיסור הלבנה אינו גורם רעה וחיסרון, הרי שיש לזה השפעה על כלל ישראל, וכלשון הבני יששכר ש'גם בזמן חיסור הלבנה, הוא שעה מוצלחת כמו בשאר חודש בזמן מילוי הלבנה, כי בכל יום בחודש הזה הוא התעוררות ימי הרצון לטובה ולברכה לישראל'. וכוונת הדברים, שגם מי שמרגיש בבחינת 'חיסור הלבנה' והוא שרוי בחשכות ואינו מוצא טעם בעבודת החודש. האמת היא, שחודש זה מלא התחדשות ואורה, והוא שעה טובה ומוצלחת להתחדש ביתר שאת ולהתחיל מהתחלה בכל עניני עבודת ה', ואע"ג דאיהו לא חזי, מזליה חזי, וממילא חלילה מלהרפות ולעזוב, אלא להתחזק ולהשתדל ככל שמשגת ידו, וה' יגמור בעדו כח.

עוד יש להרחיב במעלת ה'ירח ימים' של חודש אלול.

דהנה פסק המחבר (שו"ע יו"ד סי' קעט סעי' ב) 'ואין נושאים נשים אלא במילוי הלבנה'. ובדרכי תשובה (שם סקי"ח) כתב 'מילוי הלבנה. עיין בספר שדי חמד שם שהביא בשם רב גדול אחד, שהוציא מכלל זה, דנשואין בזמן חיסור הלבנה חודש אלול וחודש אדר, דבשניהם לית דחש להא דחיסור הלבנה. והעיד בשם הרבנים בעיירות גדולות, שנושאין נשים בב' חדשים אדר ואלול גם בימי חיסור הלבנה, כיון שהם ימי ניסים וימי רצון. ועל ידי התעוררות החסדים של התחדשים הנ"ל, בודאי נתבטל לגמרי החשש דמילוי הלבנה וכו'.

כח. וראה מה שחידש החתם סופר (יומא עא. ד"ה כי אורך) חידוש נפלא בגדר 'ימים' ו'שנים'. וזו לשונו "כי אורך ימים ושנות חיים וכו' (משלי ג ב), אלו שנותיו של אדם המתהפכות עליו מרעה לטובה. יש לומר כך, כי נדחקו חז"ל (לעיל כב:) בקרא (שמואל א' יג א) 'בן שנה שאול במלכו'. ולפי עניות דעתי, כי כל עוד שהימים מקודשים אזי הם מתאחדים זה עם זה יותר. לכן יומו