חטא העגל הקב"ה אומר לאחר למשה רבינו ע"ה 'ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם'. ומשה רבינו משיב וטוען 'ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת'.
העגל הוא שורש כל הרע חטא שבבריאה, מפני שבמעמד הר סיני כבר נשלמו ונתקנו, כמ"ש 'אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם'. אולם בחטא העגל נפלו מכך לבחינת 'אכן כאדם תמותון', וחטא זה מלווה את כנס"י לאורך כל הדורות, כמ"ש 'וביום פקדי ופקדתי וגו'', ופרש"י 'ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עוונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העוון הזה וכו'.
יותר, כשם שעמלק כח בעומק הרע בבריאה, והוא מלווה את כל ימי שנות העוה"ז, וכל זמן שלא יכלה עמלק אין תיקון לעולם. כן חטא העגל שנעשה ע"י הערב רב שהם בחי' עמלק, מלווה את שנות כל חיי העוה"ז מפני שהוא השורש והוא הפנימיות של כל החטאים.
עומק דברי רש"י שכתב 'ואין זהו פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עוון העגל'. אין המכוון שבאופן מקרי חלקו לפרוע את עונש חטא העגל עם כל עוון ועוון. אלא מפני ששורש כל עוון ועוון הוא חטא העגל והוא פנימיות כל חטא וחטא. ולכך בכל חטא וחטא פורעים גם על שורש החטא, חטא העגל, וגם על ענפי החטא, חטא פרטי שבכל דור ודור.
(ל, טו)על נפשתיכם'. 'לכפר נפש גימ' שקל. ולכך מכפרים על הנפש ע"י שקל. שקל גימ' תל, חצי שקל גימ' ריה עם הכולל, רי"ו גימ' גבורה. שע"י נתינת חצי שקל ממתק הגבורות. ונמתקת הנוק' שהיא תמיד בסוד חצי.
בשש (לב, א)העם כי בשש'. 'וירא בא שש. הענין. כתיב 'יום הששי', שהעולם היה עומד ותלוי בששי בסיון, שיקבלו התורה. ולכך גם הקלקול של חטא העגל, שעל ידו סרה מדרגת שישי בסיון, גם הוא התחיל בשעה שישית. ועוד משה בחינת חמה, ותוקפו בשעה שישית ביום. ואם אז אין לו גילוי, סימן שנעלם. וזה היה עומק כונת השטן.
לא ידע כי קרן אור פניו'. 'ומשה יש לפרש, לא ידע, הגיע למדריגת לא ידע. למעלה מידע. ומפרש הפסוק איך, כי קרן עור פניו, כיון שזה שעור נעשה אור, ע"י קרינת אור. ממילא הכל נהפך לטוב. וזו בחינת לא ידע.
וברש"י, 'לשון (לד, לה)קרן'. 'כי קרנים, שהאור מבהיק ובולט כמין קרן'. הענין. ספירה, מצד אחד היא לשון מספר, צמצום, בחינת מלכות. ומאידך לשון ספיר, הארה. ולכך הארה של משה שהיא ע"י בחינת מלכות, הנקראת קרן, כנודע. כיון שהיא בחינת סוף, וכל קרן סוף הוא.
בנ"י טעו ביום אחד. נמצא א)(לב, שהיה ביום ל"ט לעליית משה. ל"ט מלשון קללה בארמית. ולכך יום זה היה מסוגל מצד עצמו לפורענות.
עבריהם מזה ומזה הם 'משני וברש"י, 'היו (לב, טו)כתובים'. האותיות נקראות, ומעשה נסים היה'. הענין. בכל דבר יש פנים ואחור. הדבר נקרא מן הפנים, ולא מן האחור. אולם כאן הכל היה בסוד פנים. ולכך נקרא משני הצדדים.
