ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים ...ועשית אתו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קדש יהיה...
ואומר "אור החיים" הקדוש: שפשט הפסוק הוא שיקח הוא משלו "שמן המשחה" ,כן נאמר לו "ואתה" שפירושו, כי מצוה זו אתה תעשנה, ואינה כשאר מצוות שאני מצווך שהזולת יעשה, והגם שכלל הפסוק ש"השמן והסממנים" יהיה בנדבת רבים כפי שנאמר (לעיל כ"ה ג') "וזאת התרומה וגו' בשמים לשמן המשחה וגו'" ,אלא שכאן גילה לו ה' כי יחפוץ בשל משה בפרטים אלו.
ועוד אומר "אור החיים" הקדוש: שיש להסביר זאת ע"פ מה שנאמר בכריתות (כריתות ה'.) "שמן שעשה משה בו שלקו וכו' בו נמשחו כהנים ז' ימים וכו' וכולו קיים לעתיד" ע"כ, ומזה אתה למד שלא נעשה שמן המשחה זולתו. וכן כתב גם הרמב"ם (בפ"א מהלכות כלי המקדש) שמעולם לא נעשה שמן אחר זולת מה שעשה משה, וזהו מה שנאמר "ואתה קח לך" אתה תעשה ולא זולתך, ורמז בזה שאמר לו "קח לך" על פי דבריהם שאמרו (ילקוט תשס"ד) שעתיד משה לעמוד לשרת לעתיד לבא.
אלא שיש להבין: אומר "אור החיים" הקדוש: והרי גם שבפרשת הקטורת נאמר (פסוק ל"ד) "קח לך" ולמה שם לא נצטווה משה לקחת משלו בלבד?
אלא אומר "אור החיים" הקדוש: נכון שגם שם נאמר "קח לך" אבל לא קדם לו אמירה של "ואתה", ולכן אין הכוונה היא אליו משלו אלא משל כלל עם ישראל אלא שהוא יעשה.
על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם... איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו...
ואומר "אור החיים" הקדוש: קודש הוא. פירושו תכונתו, ואפילו אם יעשהו מחולין. ואם אדם שעושה במתכונתו מעלה עליו כאילו מעלה קרבן עולה וחטאת לעצמו שאסור.
ומוסיף ואומר "אור החיים" הקדוש: ואם עשאו להתלמד בו או על מנת ליתנו לציבור מותר, כפי שאמרו חז"ל במסכת כריתות ).'ה(.
ועוד מוסיף ואומר "אור החיים" הקדוש: שנראה מה שנאמר "קדש הוא קודש יהיה" על זה הדרך "קודש הוא" אותו השמן שעשה משה, כי קדושתו יתירה ואדם זר שסך ממנו חייב כרת, כפי שנאמר בהמשך "ואשר יתן ממנו על זר ונכרת" ועל כך אומרים חז"ל במסכת כריתות, "ממנו" פירושו "משמן שעשה משה" ולא משמן המשחה סתם ,וזה שנאמר "קדש יהיה לכם" זה השמן לדורות שאינו שווה לקדושתו של השמן שעשה משה, ובשמן שנעשה מחוץ אין חייב אלא הרוקח דהיינו האדם שעושה כמוהו. ותיבת ממנו לבד לא תספיק שזולתה הייתי אומר עד שימשחנו כולו.
ועוד מוסיף ואומר "אור החיים" הקדוש: שחז"ל (שם ו'.) דרשו מפסוק זה שצריך לעשותה במקום קודש, אלא שלדבריהם היה לו לומר כן כאשר מצווה אותו לעשות ולא באזהרת שלא תעשו כמוהו, אלא שדברי חז"ל אינם אלא אסמכתא להלכות שבידם ודברינו הם פשט הכתוב.
