ספר היסוד על יסודי האמונה – דעת תבונות
קודם לומדנו את ספרו היסודי של הרמח"ל 'דעת תבונות', נקדים הקדמה קצרה על מהות הספר, ואופן לימודו.
הרב וולבה זצ"ל, כותב בהסכמה למהדורה שהוציא ר' חיים פרידלנדר זצ"ל ל'דעת תבונות', שעל משקל דברי הגר"א הנודעים לתלמידו הגר"ח וואלזי'ן על ספר 'מסילת ישרים', שבחלק המוסר, הוא ספר המוסר היסודי ו'הוא יהיה מנהלך', על דרך זו, בחלק האמונה, ספר 'דעת תבונות' הינו ספר היסוד לבני דורנו, כדי להשריש בלבנו את יסודי האמונה, שהם י"ג העיקרים הידועים לכולם.
וזה חלק מלשון ההסכמה שם: “אין לך ספר כה”דעת תבונות” לעצב אמונה ברורה ולהעמיד אדם על עומק עקרי יסודותיה, ואגיד לכבוד ידידי שליט”א האמת: עד כה הייתי נרתע ללמוד את ה”דעת תבונות” בצוותא, או להמליץ על לימודו (מלבד לת”ח גדולים), מפני שבצורה שהיה עד כה, היה ממש בבחינת כלי שאין לו אזנים, וכבר נוכחתי כי התבלבלו עכשיו יוכלו כל בני הישיבות בו מעומק המושג וקוצר המשיג. ולאור הדרכת כת”ר ילכו לבטח בשבילי הספר. וכאשר כן, יהיה הספר הקדוש הזה מנהיג דורנו באמונה, כפי שה”מסילת-ישרים” הוא מנהגינו במוסר! [ההדגשות במקור].
צורת לימוד הספר - 'מה' וצורת
בכללות, ישנם שני מהלכים יסודיים באופן לימוד סוגיות הש"ס, האחד מבית מדרשו של הגאון ר' שמעון שקופ, והשני מבית מדרשו של הגאון ר' חיים סולובייצ'יק.
בבית מדרשו של ר' שמעון שקופ, היו חוקרים ומגדירים בכל ענין 'למה' נאמר כך, ולא נאמר אחרת [בבחינת 'ר' שמעון דריש טעמא דקרא']. לעומת זאת על לשונו של הגר"ח היה שגור, שהשאלה היא לא 'למה', אלא 'מה'. כלומר, עלינו להגדיר היטב את מה שכתוב לפנינו, מהו מהלך פני הדברים.
כאשר אחד מתלמידיו של ר' שמעון שקופ ניגש לדבר בלימוד עם הגר"ח, הוא חזר כמה פעמים על הביטוי: אבל 'למה' נאמר כאן כך, ובכל פעם שיצא ביטוי זה מפיו, ר' חיים תיקן אותו בכל פעם באומרו: השאלה היא לא 'למה', אלא 'מה' נאמר כאן.
שתי גישות אלו בלימוד סוגיות הש"ס, משמשות לנו כמשל לעיסוקנו בסוגיית האמונה.
ישנה צורת עבודה באמונה, שבה דרכו חלק מהראשונים, שהינה חקירה פילוסופית אלוקית באמונה, כגון דברי חובות הלבבות בשער הראשון [שער היחוד], דברי הרמב"ם במורה נבוכים, וכיוצא בזה ראשונים נוספים שעסקו בסוגיית האמונה בדרך זו.
אולם, הסכמת רוב רובם של רבותינו, ובפרט בדורות האחרונים, שהעסק בענייני אמונה איננו בבחינת חקירה ['למה'] ובירור פילוסופי, אלא דרך הלימוד של סוגיא זו, הינה ללבן היטב את אותם יסודות ידועים, שהם י"ג עיקרי האמונה, להבין אותם בגדרם, במהותם, בדעת שבמוח, ולאחר מכן להשיב אותם אל הלב, בבחינת "וְ י ָ ֽ דַ עְ תָּ הַ יּוֹם וַֽ הֲ שֵֽׁ בֹתָ אֶ ל לְ בָ בֶ ךָ כִּ י ה' הוּא האלוקים בַּ שָּׁ מַ יִ ם מִ מַּ עַ ל וְ עַ ל הָ אָ רֶ ץ מִ תָּ חַ ת אֵ ין עֽ וֹד" (דברים ד, לט)
כפי שניווכח בתחילתו של הספר, יסוד הדברים שמתבאר ב'דעת תבונות', אינו חקירה האם הדברים הם אכן אמיתיים, אלא הנחת היסוד היא, שאנו מאמינים בני מאמינים שהדברים הם אמת, אך כדרכם של תלמידי חכמים שלומדים סוגיות הש"ס ויגעים בהם עד שזוכים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, כך צריך ללמוד את יסודי האמונה, להבין את גדרם ומהותם בהגדרה של דעת במוח, ולאחר מכן להשיב אותם אל הלב, ולחיות לפיהם בפועל ממש, בהרגשה ובמעשה.
ככל שאר סוגיות הש"ס, שאינם נקנות ממילא, אלא על מנת להבינם נצרכים עמל, יגיעה, עיון, בירור, ליבון והגעה עד כדי המסקנא לבסוף, כך גם סוגיות האמונה אינן נקנות לאדם אלא לאחר בירור מהותם של הדברים, כפי סדר דברי רבותינו.
