שעברה, ודו"ק. ואם נפרש שכוונת מהרח"ו היא שאם היה יורד הם' דצלם 'לתוך' ז"א, גם אם יעלה חזרה מחמת שז"א אינו יכול לסבול ההארה (כעין מטי ולא מטי), עדיין ישאר שם רושם, ואזי גם רושם זה ז"א לא יכול לסובלו, ולכן נשארו המ' והל' מקיפים מלמעלה, קשה לומר כן, כי רק בעקודים ישנה מדרגת מטי ולא מטי, ומכאן ואילך לתתא אין הבחנה כזו. אלא קרובה לכך הארת "מקיף דחיה" שנכנס ויוצא, אצלו מאיר 'הארה' ולא רק רושם ולכך יש שערות תדיר.
מה שאינו יכול להתפשט למטה מרוב הארתם לכן ם' דצלם היא בחי' והוא העיקרית שא"א לירד יותר למטה ואח"כ ל' הגרוע ממנו: כמתבאר לעיל, שהם' היא מקיף עליון, והוא מקיף מלפניו של הז"א, והל' הוא מקיף תחתון ויורד מאחורי ראשו של ז"א.
צ' היא בחי' תחתונה שבכולם והיא הארה שיכול ז"א לקבלה ואח"כ בפנימותו ועכ"ז אינו יכול לקבלו אלא באמצעית המלבושים של הכלים דנה"י דאמא כנ"ל: והם המוחין הפנימיים, חב"ד דז"א, שמתלבשים בצלמים, שמתלבשים בנה"י דאמא.
כי ב' בחי' הראשונים שהם מל דצלם לא היה כח בז"א לקבלם ונמצא ונשארו מקיף על ראשו דוקא ולא כשאר אורות המקיפים אף מן הצדדין וזכור זה ואלו הם ב' בחי' מקיפים של ז"א כאשר נתבאר בדברינו בדרוש א': לכאורה הוא סתירה למה שהתבאר שהל' מקיפה לז"א מאחורי ראשו, וכאן כתב שגם הל' מקיף רק 'מעל' ראשו. אולם לגבי הם' ניחא, כי אינו מקיף כשאר מקיפים מ'סביב', אלא רק 'מעל' ראשו.
היינו כי יש ב' בחינות של מקיפים, יש מקיפים ששייכים לאותו עולם אלא והם החיה והיחידה של הנרנח"י הפרטיים של אותו עולם, ומקיף זה הוא מקיף 'סביבות' הדבר, ולזה רומז הרב 'שאר אורות המקיפים', ויש מקיפים ששייכים לעולם העליון שמקיפים לעולם התחתון, והם בחינת המ"ל ששייכים לעולם עליון ומקיפים 'על' הז"א שהוא עולם התחתון, ובפרטות הם' כלל אינו שייך
המשך דרוש ד עץ חיים
לעולם של הז"א , אלא גם הל' שאמנם יש לו ייחס מסויים לז"א אך עיקרו שייך לעולם עליון.
הטעם שהל' מקיף רק מאחוריו, כלומר אינו מקיף סביבות ראשו והוא מכל צדדיו, שזו מהות ההיקף של שאר המקיפים, ולכן הל' הוא מקיף ששייך לעולם עליון כהם', רק שהופך להיות מוחין דכתר דז"א, אך לא מדין המקיפים של אותו עולם, ונמצא שאינו מקיף מדין 'מקיף סביב ראשו' שהוא סביבות כל צדדיו, אלא מדין מקיף 'על' ראשו, ואמנם הוא יורד מאחוריו אך הוא בסוד הארה לבד, ולא מדיף מקיף, שמקיף סביבות הדבר. והיינו כי הל' הוא הממוצע בין הם' לצ' דצלם, לכן הוא מקיף מחד 'על' ראשו אך גם יורד 'מאחוריו' בסוד הארה, ודו"ק.
נחדד, מה שהל' נקרא מקיף, אע"פ שמקיף רק מאחורי ראשו, מ"מ בעומק כיון שהל' הוא הארה מן הנה"י החדשים דאימא שנעשים מוחין דכתר, והכתר עצמו הוא מקיף בסוד גולגולת -גלגל, ולכן עצם ההארה של הל' 'על ראשו' הוא בתפיסת מקיף.
צ' דצלם הוא ירידה ג' של המוחין בג"ת נה"י דתבונה, ואלו נתלבשו ואח"כ תוך ז"א עצמו בפנימיות: נחדד, כפי שהוזכר שיש מדרגה של ד' מוחין ויש מדרגה של ג' מוחין, ד' מוחין הם ח"ב וח"ג, ג' מוחין הם ח"ב ודעת שכולל ח"ג. והנה מדין ז"א לעולם המוחין הם במדרגה של ג' ולא של ד', בבחינה שהחסדים והגבורות הם אחד, כי ז"א הוא בחינת דעת דכללות , וכן בסוד 'והיו לבשר אחד' שמתגלה ע"י הולד שהוא הז"א דייקא. ולכן ביחס הזה רק הצ' נכנס לתוכו, מחמת שהוא בחינת מדרגת ג', כי הוא ג' פעמים תלת. ומעתה ניחא מה שהל' יורד מאחורי ראשו, והיינו כפי שהתבאר שיש לל' יחס מסויים לז"א, והוא מחמת שגם בל' יש ג' מוחין ולא ד', ולכן הם' שהיא בסוד ד' מוחין אינה שייכת כלל לעולמו של הז"א.
אורך ט"פ שיש בנה"י דתבונה הם לבדם שיעורם בכל אורך ט"ס דז"א והנה ולא יכול לסבול יותר מהם ולכן לא נכנס בו רק נה"י דתבונה לבד והבן טעם
המשך דרוש ד עץ חיים
זה ג"כ: כנ"ל שהמ"ל עיקרם ושורשם נשארים למעלה מן הז"א, כי אינו יכול לסבול האור, ורק הצ' שהוא בחינת הרושם מהם מתחלק לט"ס, ומתפשטים בכל אורך הט"ס דז"א.
כי צ"ע פה, ראשונה כי כאן אומר בענין הצלם הוא בזו התבונה ונלעד"ח הא' שהיא הב', ובדרוש א' כתב הצלם בתבונה ב' שהיא הג'. ונלע"ד כי העיקר ככתוב שם אלא שפה רצה לקצר הדרוש. והראייה לזה כי הרי הלידה היא למטה מיסוד שהוא בג"פ אמצעים דנה"י והרי ם' דצלם בד"ר דתבונה כדלקמן א"כ ודאי הוא שזה ם' דצלם שהוא בד"ר דתבונה הוא בתבונה הב' שהוא הג' שד"ר הם בג' אמצעיות דתבונה א' שהיא ב' כי הרי התחלה שלה מהחזה כנודע: נידון זה חוזר על עצמו הרבה בדברי מהרח"ו והמפרשים, ומסקנת הדברים הוא כי יש בינה וב' תבונות, ובדקות בינה היא הג"ר, תבונה א' חג"ת, תבונה ב' נה"י, ותבונה ג' היא מלכות, ונמצא שתבונה ג' זו היא ד' לבינה, ודו"ק.
הזה הם דברי הרב במסקנת דבריו כאן, שהם' דצלם הוא בד"ר וביחס דתבונה שהיא תבונה ב' כי היא מתחילה מן החזה, ונמצא שהד"ר בג' אמצעיות שלה שהוא חג"ת, ופשוט. ולעולם מה שנכנס תוך ז"א היא התבונה התחתונה ביותר.
היינו שהצל"ם מתחלקים כך, הם' בתבונה א', הל' בתבונה ב', ובעומק והצ' בתבונה ג' שהיא רביעית והיא הנכנסת לז"א.
צ"ע כי פה אמר שלא נתלבשה זו ם' דצלם ושם אמר שנתלבשה ממש: גם נידון זה שורשו בשאלה האם חיה ויחידה מתלבשים בכלים או לא , כי מ"ל דצלם הם כנגד חיה ויחידה בערכין דידן, כי הצ' הוא בסוד נר"ן שנכנס לתוך הז"א, והמ"ל הם מקיפים בסוד חיה ויחידה.
ודאי שכך הוא שכל ג' בחי' צלם נתלבשו בתבונה ג' אלא שלהיותם ונלע"ד ם' דצלם מלובשת תוך ד"ר דתבונה הזאת ניכרו היותן ד' ספירות גמורות משא"כ בל' דצלם שנתלבשו תוך ג' אמצעיות ואין שם היכר ד"ס רק ג' לבד וזה אמת: והיינו גם כי בחינת הלבשה הוא ענין יחסי, והיינו שהם' ביחס לל'
המשך דרוש ד עץ חיים
לא התלבשה, אך ביחס לתבונה א' היא התלבשה, וכן הל' ביחס לצ' היא לא התלבשה אך ביחס למ' היא התלבשה.
כי בחינת הלבשה היינו בסוד כסוי הדבר, שמסתירה את הדבר. וכיון ועוד שכאשר הם' דצלם, ד' מוחין, מתלבשים בד"ר דתבונה, הם אינם מסתירים מחמת הלבוש, ולכן זה נקרא שאינה מתלבשת, ואזי הוא בחינת הלבשה שהלבוש בטל לאור, ולכן אינו מכסה ומסתיר. אך בל' ששם הד' מוחין מתלבשים בחג"ת דתבונה, ונמצא שהם ד' מוחין הלבושים בג' כלים, ואזי אינם ניכרים שהם ד', ומתגלה בחינת הלבשה שהיא הסתרה.
שכולם נתלבשו בתבונה ג' היינו בפרטות בתבונה ג' מתחלקים ומש"כ ג"כ צל"ם דפרטות, הם' בד"ר דתבונה ג', הל' בחג"ת דתבונה ג', והצ' בנה"י דתבונה ג', ודו"ק.
דקות נוספת, הרי יש עשרה ספירות בכל קומה, ומתחלק לג' כח"ב נחדד או חב"ד, חג"ת, נה"י, והמלכות בסוד עטרת היסוד. והצלם מתחלק ג"כ לג', אך כיון שהם' דצלם מתלבש בד"ר דתבונה מתגלה שהוא בחינת 'כתר חכמה בינה ודעת', כלומר מתגלה בחינת י"א דקדושה , שהם עשרה שבטלים לאחד, ששורשו הוא י"ס ספירות כמוסים במאצילן, עשרה ספירות ואחד א"ס כוללן.
ונמצא שבכל עולם מתגלה בחינת י"א דהיינו עולם העליון הוא אחד, והתחתון עשרה. וזה מתגלה כאן בסוגיין בעומק גילוי הם' שמתגלה בו שההלבשה שאינה מכסה את הד' מוחין, כתר חכמה בינה דעת יחד, ודו"ק.
לזה כי הרי צלם נקרא כן יען כי הוא גימטריא קס"א שהוא פרצוף וראיה תבונה כולה וא"כ אות ם' פשיטא שגם הוא מכלל התבונה שהם ד"ר שבה ואינם מוחין לבדם בלי לבוש, ומ"ש בדרוש זה שלא נתלבשו, הוא יען כי גם הלבושים הם בחי' ד' מוחין ד"ר, א"כ הכל מוחין, ואין זה ניכר היותו לבוש, משא"כ בג' אמצעית וג"ת, כי זו נקרא לבוש גמור: והיינו כי קס"א הוא גימט' אהי"ה דיודי"ן, והוא פרצוף תבונה כולה , וע"כ מוכרח שגם הם' של הצל"ם מתלבש בתבונה, והיינו בד"ר דתבונה, וע"כ מה שנאמר שאינם מתלבשים היינו מחמת שהלבוש
המשך דרוש ד עץ חיים
אינו מסתיר על ד' מוחין משא"כ בל' כנ"ל. גם צ"ע כי בדרוש א' אמרנו כי ם' דצלם נתלבשה בו"ס ראשונות דתבונה עד החזה, ולצ בג"ת דתבונה, אלא שהל' קודם התלבשם בז"א, וצ' אחר התלבשם, ופה קבלתי בפירוש ממורי זלה"ה כי ל' בחג"ת וצ' בנה"י ונראה לפי עניות דעתי כי זהו אמיתת הדרוש בזה ושם לא דקדק וזכור זה: והוא משהוזכר בתחילת פרק זה, שחזר בו ממה שכתב בדרוש א' בסוד מ"ס שהם' דצלם הוא בס', בו"ס דבינה, והצ"ל הם בם' של המ"ס שהם ד' ספירות תחתונות דתבונה, ובתחילת פרק זה חזר בו וכתב שהמ' בד"ר הל' בחג"ת והצ' בנה"י.
נימא שמה שכתב בדרוש א' שהם' מתלבש בו"ס ראשונות והצ"ל ובעומק בד' תחתונות, והיינו שבסוד מ"ס הבינה היא ס' והתבונה היא מ', נמצא שמה שהיא מ' דמ"ס הוא השורש לכך שהשתא המ' של הצלם מתלבש בד"ר דתבונה והוא חלקה. והיינו כי מה שנקראים בינה ותבונה מ"ס הוא השורש של הצלם, לכן מה שתבונה הייתה בסוד הם' של המ"ס, שאמנם הוא בחינה תחתונה של המ"ס, מ"מ הוא השורש לכך שהשתא התבונה היא במדרגה של הם' דצלם.
בענין בשורש אות מ', ויש בה כמה הבחנות, ונזכיר חלק מהם נרחיב בקצרה. הנה יש כ"ב אותיות והאות הי"ג היא אות מ', ואחריה יש ט' אותיות, [והיא בסוד ממוצע ]. כנגד זה הם סוד תיקוני דיקנא דא"א שהם י"ג, ותיקוני דיקנא דז"א שהם ט', וזה רמוז באות מ', שעד המ' הם י"ג תיקוני דיקנא דא"א, וממנה ואילך הם ט' תיקוני דיקנא דז"א. וכנודע שתכלית הארת ת"ד דא"א הוא להגדיל את הז"א מט' ת"ד לי"ג ת"ד, והארה זו אינה להדיא מא"א לז"א, אלא היא הארה שעוברת דרך ישסו"ת ובפרטות דרך התבונה , והשורש הזה מתגלה במ' שבתבונה, שמתגלה בה גם המ' של סוד מ"ס, ולתתא גם הם' של הצל"ם, נמצא שהתבונה היא בסוד מ', בבחינת ממוצע, היא מעבירה את הארת י"ג ת"ד מא"א בסוד י"ג אותיות שלפניה, לט' ת"ד דז"א בסוד הט' אותיות שאחריה, ודו"ק.
נוספת בסוד המ"ס, שהס' הוא בינה והמ' היא תבונה, נמצא שהס' הבחנה הוא בסוד עיגול והם' היא בסוד ריבוע, והוא כלשון הזוהר עיגולא וריבוע
המשך דרוש ד עץ חיים
במאמר קו המידה , ביחס הזה הבינה שורשה בעיגול והתבונה שורשה בריבוע, ושניהם בסוד מקיפים, המקיף העליון הוא בסוד עיגול והמקיף תחתון הוא בסוד ריבוע. המקיף דעיגול הוא בסוד העיגולים, והמקיף דריבוע הוא בסוד מקיפים דיושר.
נבאר החילוק שיש בין ג' אותיות דצלם, והוא כי אלו ב' מקיפין דלם ועתה דצלם הזה הוא כחב"ד וחג"ת, הלבושים והכלים והחיצונים הם בגופא (נ"א גופא) דתבונה עצמה, ואו"פ הם משותפים, כי יש שם אורות דתבונה עצמה וגם אורות של ז"א הנקרא מוחין, ולסיבת היות בהם אורות דמוחין דז"א לכן נקרא מקיפים דז"א. אמנם צ' של צלם נחלקה לב' בחינות כי כתר של ז"א בין החיצונים בין הפנימיים שהם אורות וכלים כולם הם מתבונה לבדה בלי שיתוף כלל מן הז"א, אמנם היא בחי' שליש תחתון דת"ת דתבונה או ב' שלישים כנ"ל, הסבה ע"ש. וזה השליש של ת"ת דתבונה האורות והכלים הכל הם מהתבונה לבדה בלי שיתוף כלל דז"א, ואמנם הוא להיותו יורד ממש בחי' שליש וסובב ומכתיר ראש הז"א ומוחותיו כמ"ש לכן נחשב מכלל ז"א, משא"כ במקיפים שהם עומדין למעלה מן הראש ולא מן הצדדין כמו הכתר כנ"ל. באופן שהמקיפין לסבת היות בהם שתוף דז"א אע"פ שהם רחוקים נקרא מקיפים דז"א, והכתר אע"פ שאין בו שתוף ז"א לא באורות ולא בכלים כיון שהוא מסבבו מכל צדדיו עד החזה כמ"ש לכן נחשב מכלל ז"א. אמנם הצ' דז"א שהם המוחין הנכנסים בתוכו חב"ד אלו הנה הלבושים והכלים הם דנה"י דתבונה לבדה והאורות דז"א לבדו הרי ג' חלוקים, שהם מ' ל' המקיפים, והכתר, והצ' שהם חב"ד פנימים, כי המקיפים הם גופא דתבונה לבדה והאורות משותפים דתבונה ודז"א, והכתר גופא ואורות דתבונה לבדה, וחב"ד שהם צ' דצלם גופא דתבונה לבד ואורות דזעיר אנפין לבד, הרי נתבאר בקיצור: הוא סיכום של מה שהתבאר ג' חלוקות אלו ופרטיהן, והוא כי מחד המקיפים העליונים שהם המ"ל מחד אינן מקיפין את הז"א מסביבו, הם' כלל לא מקיף סביבו, והל' רק מאחוריו, אמנם יש להם שייכות מסויימת לז"א מצד שהאורות שבהם הם משותפים לתבונה ולז"א, והיינו כפי שהתבאר בשער מוחין דצלם שהם באים מן הנה"י החדשים של
המשך דרוש ד עץ חיים
אימא-תבונה, ומהם נעשים מוחין דכתר דז"א. מאידך הכתר דז"א בין בקטנות שהוא רק משליש תחתון דת"ת דתבונה, בין בגדלות שהוא מב"ש דת"ת דתבונה, אינו שייך לעולמו של הז"א מכיון שגם האור וגם הכלי הוא של אימא, ואינו אלא השראה, אולם יש לז"א שייכות מסויימת לכתר, מצד שהכתר הזה מקיף סביבו עד החזה. אך הצ' של הצלם הוא עצמותו של הז"א ממש, כיון דנהי שהכלים הם של תבונה אך הם נעתקו ממנה ונעשו לה נה"י חדשים לעצמה ונמצא שגם הכלים שייכים לו, והאורות שבהם כולם של הז"א לגמרי, שקיבלם מכח זווג חדש של או"א.
שבמציאות עצמות הג' חילוקים, הצ' שייך כולו לז"א, והכתר כולו נמצא לתבונה, והל"מ משותפים. נמצא שבל"מ הוא בבחינת 'תערובת' דתיקון, של תבונה וז"א, כי הכתר אינו מז"א כלל והצ' הוא נעתק ונעשה כולו ז"א.
הכתר הוא בבחינת ממוצע, כי מחד אינו שייך כבר לתבונה כי נחדד, נעשה לה הארכה של הכלים שלה נה"י חדשים, ומאידך אינו שייך לז"א כי הוא רק בסוד השראה ויכול להסתלק בקל, ומה שהוא מקיף את ראשו של הז"א היינו 'על' ראשו ולא 'מסביב' לראשו, ובחינת הגולגולת אינה אלא רק התפשטות הכתר. לעומת כך הצ' הוא נעתק לגמרי להיות של ז"א, אך מאידך הכלים בשורשם אינם שייכים לחלקו, והאור שלהם הם מוחין שבאים מזווג דאו"א לצורך ז"א ובזה מתגלה שהמוחין גבוהים מן הכתר. אולם הל"מ יש בהם תערובת גמורה של עולם עליון ועולם תחתון כי הכלים הם של תבונה, אולם האור הם אורות משותפים.
תערובת דתיקון, כלומר מתגלה שייכות של התחתון בעליון, ושייכות והוא זו היא בבחינה של השגה בלתי מושגת, ודו"ק.
