עץ חיים – דרוש ד' שער דרושי הצלם
היכל חמישי
כי הקדושה בכ"מ שיורדת עושה רושם ונשאר שם שרשה ועיקרה: ודע בשער המלך כתב בכמה מקומות שהשכינה שיורדת משאירה רושם, וכדוגמת השכינה שלא זזה מכותל המערבי, אולם היינו שנשאר רושם אחרי שעיקר ההארה הסתלקה.
הרב צריכים ביאור, דהנה ישנן הבחנות שונות של צורות התפשטות, ודברי או שהארה נמשכת לתתא ועיקרה נשארת למעלה, וכדוגמת הדלקת אש מאש, שהאש של המקום הראשון אינו מסתלק ממקומו מחמת המשכת האש למקום אחר, ובזה אין בחינת רושם לא למעלה ולא למטה. או שישנה הבחנה שההארה 'עוברת' מעולם לעולם, ואזי עיקרה יורדת לתתא, ואזי היא משאירה רושם למעלה, והיינו כאשר ההארה עוברת דרך מעבר היא משאירה רושם במקום שעברה, אולם הרושם אינו עיקר ההארה.
כאן מיירי ש'הארת' הם' יורדת אך עיקרה נשארת למעלה, וא"כ אינו רק רושם שנשאר למעלה אלא עיקר ההארה. ונראה שכוונתו שעיקר ההארה הנשארת למעלה היא נקראת רושם, והוא מש"כ שהם' אינו יכול להתפשט לתוך ז"א ולכן שורשה ועיקרה נשאר למעלה, והוא הרושם. וקשה דעיקר הארה אינה רושם, ואיפכא מסתברא.
פירוש דבריו כך הם, שאילו הייתה הם' דצלם נעקרת לגמרי ויורדת ואולי למקום ז"א היא הייתה משאירה רושם למעלה, אבל השתא שאינה יורדת עיקרה אלא רק הארתה מחמת שז"א אינו יכול לסבול האור, לכן עיקרה ושורשה הוא הנשאר שם למעלה, ולא רק רושם.
נחדד, שבחינת רושם הנשאר, אינו רושם בעלמא, אלא יש ברושם מ"מ בחינת שורש ועיקר הארה, כלומר נשאר ברושם שורש של עיקר ההארה.
