כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם...
ויש להבין: אומר "אור החיים" הקדוש: מהו הטעם שנאמר "תשא" ולא נאמר "תפקוד" כמו שנאמר על שבט לוי (במדבר ג' ט"ו) "פקד את בני לוי לבית אבתם למשפחתם".
ועוד יש להבין: אומר "אור החיים" הקדוש: מדוע נאמר "את ראש" ולא הספיק לומר "כי תשא את בני ישראל" ,שוודאי אין לומר שלא יצווה ה' למנות אלא לראשים?
ועוד יש להבין: אומר "אור החיים" הקדוש: צריך לדעת מהו כוונתו בזה שנאמר "לפקודיהם?"
אלא אומר "אור החיים" הקדוש: שיש להסביר זאת על פי דברי חז"ל כי אדם החוטא גורם בחטאו לכפיפת ראשו, בבחינת הרע שמהותה היא שאל הארץ תביט כי שפלה היא, ואילו בבחינת הקדושה היא "נשיאת ראש" שהוא הרמת המהות והאיכות, וכך תמצא שנאמר באברהם אבינו (בראשית כ"ג י"ז) "ויקם שדה עפרון", ודרשו חז"ל (ב"ר פנ"ח) ש"קימה היתה לו."
והנה היות שמצווה זו באה לאחר מעשה העגל, וכמו שדייק הכתוב באומרו "ונתת אותו על עבודת אוהל מועד" ואמרו חז"ל (רש"י) "מכאן שנצטווה למנותם אחר מעשה העגל", וזהו מה שנאמר "כי תשא" מלשון נשיאות ראש, על דרך שנאמר (בראשית מ' י"ג) "ישא פרעה את ראשך" שהוא לשון מעלה, שתישא כן "את ראש בני ישראל" שראשם נמוך לצד חסרונם במעשה העגל.
וזהו מה שנאמר "לפקודיהם" על דרך מה שנאמר (במדכר ל"א מ"ט) "ולא נפקד ממנו איש" ואמרו חז"ל (שבת ס"ד.) שלא נמצא בהם אדם שחטא, "ונתנו איש כופר נפשו לה'" אשר חטא על הנפש, "בפקוד אותם" שפירושו כמשמעו על חטא העגל, והטעם שנאמר "ונתנו" בתוספת וא"ו לצד שצריך קודם בהכרת החטא כי לא טוב עשה וחטא בנפש, ורק אחר כך יתן כופר נפשו לה'.
כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם...
ויש להבין: אומר "אור החיים" הקדוש: למה נאמר כפל הלשון "בפקוד אותם" ,ב' פעמים?
אלא אומר "אור החיים" הקדוש: ונראה כי מצד שבאה המצווה בזמן שהיו חייבים לשמים, מסיבת עוון העגל, יאמר האומר שבזמן אחר כשירצה למנות את בני ישראל, אין הקפדה בדבר למנות אותם בנתינה, ויכול למנות אותם אחד אחד, לכן נאמר "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם", הוסיפה התורה מנין אחר זולת הראשון שגם עליו באה האזהרה שאם יפקוד יהיה בהם נגף אם לא יעשה אותה ע"י נתינה .
ומוסיף ה"אור החיים" הקדוש ואומר: כי מלבד שבנתינה הם מכפרים על נפשם, עוד יהיה להם בתוספת ש"ולא יהיה בהם נגף" מתוך הסיבה ש"פקוד אותם", ומכך אתה יודע כי המניין (הספירה) מצד עצמו יסובב הנגף.
עוד טעם מוסיף ה"אור החיים" הקדוש ואומר: כי בכך רצה ה' שיצווה ה' ב' דברים. א'. שיהיה הספירה על ידי נתינת דבר, שנאמר "ונתנו" וגו', ובזה שנאמר "זה יתנו" זהו הטעם לכפרת נפשם. ב'. שלא ימנו אותם אחד אחד אלא על ידי דבר אחר, וזהו שנאמר "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם" בספירה של אחד אחד על ידי דבר אחר, ודרך מספר זה אין בו הקרבת התועלת אלא הרחקת הנזק הנעשה מהספירה.
וזהו מה שמצינו אצל שאול המלך שנאמר שם (ש"א י"א) "ויפקדם בבזק" שפירושו בחרסית, ולולה פירושינו זה יהיה קשה מי התיר לשאול לפקוד את עם ישראל בחרסית, שהרי התורה אמרה "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל" אלא לפי מה שאמרנו מובן שהיה מותר לו לספור ע"י דבר אחר דהיינו ע"י חרסית כמו שעשה.
הרה"ק רבי חיים זאנוויל בן רבי משה זצ"ל מריבניצא.
נערך ע"י: הרב יוסף שמלאשוילי שליט"א.
לרפואת: משה בן חנה בתוך שאר חולי עמו ישראל אמן!
גיליון זה להצלחת: שושנה תמר בת זוהרה, וכן יוסף בן שרה אמן! וכן להצלחת: נעכא העניא בת רבקה חנה וכן שמחה בן נעכא העניא אסתר בילא בת ברכה וכל משפחתה אמן!
הגיליון מוקדש: לע"נ כל הנרצחים, ולרפואת כל הפצועים, ולהשבת כל החטופים, ולהצלחת כל חיילי צה"ל שה' ישמור צאתם ובואם אמן, ועיטרם בעטרת ניצחון וידבר שונאנו תחתיהם אמן ואמן!!!
