בטרם נתחיל ללמוד ולהגות בדברי הרמח"ל, נוסיף הקדמה נוספת.
כשם שבשאר חלקי התורה, תיתכן מציאות של אדם הבקי בחלק אורח חיים, אולם באבן העזר הוא כמעט עם-הארץ, אין לו ידיעה ועסק בטיב גיטין וקידושין. וכן על זה הדרך, ישנו אדם הבקי בפלפול, ולא בקי בהלכה, או להיפך. כך יתכן שבן תורה השוקד על תלמודו מבוקר ועד ערב בסוגיות הש"ס, ואשריו וטוב לו שיהיה מוסיף והולך, אך בחלקי האמונה אין לו עסק כלל, וידיעתו בהם היא קלושה עד למאוד.
תלמיד חכם עניינו, שידיעותיו בתורה הן בגדר 'עיון של תורה', לאורך, לרוחב ולעומק, וכך גם ידיעותיו ביסודי האמונה בהירים ונהירים לו במחשבה, מושבים אל הלב, ומגיעים למעשה.
יתר על כן, ישנה טעות רווחת בקרב רבים, שאמונה הינה ענין של 'הרגשות' בלבד, וכפי שניתן להבחין שישנם רבים שהם בבחינת עמי-הארץ, ולמרות זאת הם מאמינים, ואף פעמים ששגורים בפיהם פסוקים ולשונות של אמונה.
אכן, תפיסה זו בטעות יסודה, שהרי אמונה אינה ענין של הרגשה בלבד, אלא רק לאחר שישנה הבנה בהירה במח של גדרי האמונה, על גבי כך חלה מציאות ההרגשה.
אדם שיש לו הרגשה של אמונה בלבד, ואין לו את בהירות המחשבה בסוגיות האמונה, בעומק על זה אמרו חז"ל: 'לא עם הארץ - חסיד' (אבות פ"ב מ"ה), חסר לו את בהירות המחשבה. מאידך, מי שיש לו רק את בהירות המחשבה בסוגיות האמונה, אך אין לו את ההרגשה, יתכן שהוא מקיים את "וְיָֽדַעְתָּ הַיּוֹם", אולם נעדר ממנו העיקר של "וְיָֽדַעְתָּ הַיּוֹם וַֽהֲשֵֽׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ".
[המשך לאחר ההקדמות הללו, נתחיל כעת בס"ד את הספר 'דעת תבונות' לרמח"ל. יזכה אותנו הבורא ית"ש, שדברי הספר יובנו בבהירותם במוח, ויושבו בשבוע הבא אל הלב אצל כל יחיד ויחיד בהבנת הלב והרגשת הלב, ונזכה להוציאם מהכח לפועל בחיי המעשה, יום יום.]
