הגבהים היסודיים שקיימים בבריאה עכשיו לעיקר הסוגיא אחרי נמשיך שסידרנו במדרגת עולם שנה ונפש את הגובה. תחילה צריכים להבין מהו הגובה של כל דבר, ומה הם הגבהים השורשיים שיש בעולם? אם מחלקים כל דבר למילימטרים אז כל מילימטר גבוה יותר ממילימטר שפחות ממנו, זה ברור, אבל מה הם הגבהים השורשיים שמתגלים?
את הסוגיא מתתא לעילא, פותחים נתחיל משלב התחתון. כל פחות משלשה טפחים כארעא סמיכתא דמיא, או בלשון אחרת בדברי הש"ס כל פחות משלשה כלבוד דמי, כלומר, בכדי שיהיה למשהו דין של גובה צריך שהוא יהיה למעלה משלשה טפחים. זה נאמר בכמה וכמה דינים, פחות משלשה טפחים נקרא בטל לקרקע או טפל לקרקע, זה מה שאמרנו ארעא סמיכתא ואין לו בכלל שם של גובה, הוא אינו קיים. כאשר מציירים את זה בצורת אדם אז ג"כ עד שלש שנים האדם נמצא במדרגה התחתונה, לאחר מכן יש "ויגמל" בתחילת ג' או בסוף ג', כלומר הפרידות מהמדרגה שקדמה לו צריכה שתהיה שלשה, כל פחות משלש כלבוד דמי, וא"כ תחילת המדרגה הראשונה שהיא מדרגה של גובה היא יציאה ממדרגת השלש, כשהוא מגיע למדרגת השלש הוא נמצא עכשיו בתפיסה ראשונה של גובה. בהמשך נשוב לעסוק בזה.
הבא של תפיסה יסודית השלב שיש בגובה הוא בעשרה טפחים. כמובן שיש הרבה דוגמאות למושגים בגובה, בור של ששה טפחים, ארבעה של בעלי חיים, אבל השלב היסודי הבא שנאמר בש"ס הוא עשרה טפחים. זהו הגובה היסודי בדברי הש"ס להיקף שלם. הדוגמה היסודית והשורשית היא עשרה טפחים של רשות היחיד, גובה של רשות היחיד לדינא כל שהוא גבוה עשר ורחב ד', ידוע בדברי רבותינו איפה השורש של גבוה עשר ורחב ד'? במילוי של האותיות בשם הוי"ה ישנם עשר אותיות, יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אז השורש הוא ארבע אותיות והמילוי הוא עשר אותיות, זה עומק גבוה עשר ורחב ארבעה, זה שורש רשות היחיד.
כידוע רשות היחיד עולה עד לפי"ז רום רקיעא, עוד מעט נסביר למה היא עולה עד לרקיע ומה קורה אחרי הרקיע, זה הגדרות מאוד יסודיות ונכנס אליהם לאט לאט. אבל ראשית ההגדרה של רשות היחיד הוא עשרה, עד איפה הוא מגיע? הוא מגיע עד רום רקיעא כלשון הגמ'. מנגד ברשות הרבים לא צריך שיהיה גבוה עשרה, ואדרבה, ברשות הרבים נאמר שהיא רק עד גובה עשרה טפחים, ולמעלה מעשרה טפחים כבר אין רשויות, פקעה לה רה"ר. נמצא שיש כאן נקודה עמוקה, רשות היחיד ורה"ר זה דבר והיפוכו, רה"ר מגיע עד עשרה; ורשות היחיד נמצא בעשרה, אבל כשהוא מגיע לעשרה איפה נגמר הגובה שלו? ברום רקיעא, רה"י לא נגמרת. מונח כאן תפיסה במדרגת הגובה, כלומר יש גובה שיסודו הוא בעצם פירוד של עשרה שזה נקרא מדרגת רשות הרבים שעל שם כן זה נקרא רשות הרבים כי זה מדרגת פירוד.
היחיד נקראת רשות היחיד רשות מחמת שזה במדרגת יחיד - אחד. רבותינו הרחיבו בזה מאוד, בעלמא דקלקול עולם התהו והשבירה נקרא רה"ר, בכל שבירה הדברים נפרדים, משא"כ בעולם התיקון זה נקרא רשות היחיד. מצד כך יש מדרגה מסוימת שגם שש הוא מדרגה של גובה, אבל זה בדקות, ההגדרה היסודית זה המדרגה של עשרה טפחים שהוזכר, זו היא מדרגה של גובה.
יש לנו שתי מדרגות של גובה. א"כ נתבונן, המילה גובה עצמה ממה היא מורכבת? שורש הג' טפחים שנמצא בגובה מונח באות ג'. גובה בלי ו' - ג'ב'ה' עלה בידינו עשר, אז במילה גובה עצמה מונח שני החלקים של הגובה שהזכרנו, גובה של שלש טפחים וגובה של עשרה טפחים.
לשלב הבא, הגובה השורשי נמשיך שמתגלה אחרי עשרה טפחים מה הוא? עשרים אמה. עשרים אמה זה הדוגמה השורשית והיסודית הנוספת, כמובן שיש דקויות גם באמצע, אבל אנחנו מדברים בשורשים. הגמ' אומרת שכל הפתחים בבית המקדש גבהם היה עשרים אמה חוץ מפתחו של אולם, יש מחלוקת ר"י ורבנן מה שיעורו, האם עשרים אמה או ארבעים אמה, האם כגובהו של היכל או כגובהו של אולם. אז כל הפתחים כולם היו בגובה של עשרים, ופתח אחד גבוה נקרא כפתחו של אולם. כשבאים להגדיר בלשון חז"ל פתח גדול איך מגדירים אותו? הן בגובהו והן ברחבו, חז"ל מגדירים אותו כפתחו של אולם שהיה כפליים מפתחו של היכל. אבל מ"מ א"כ כל הפתחים שהיו בבית המקדש היו במדרגה של עשרים אמה.
של עשרים אמה נאמרה המדרגה בדיני מבוי, בדין של נר חנוכה, ובדין של סוכה, שלושה דינים אלו הגמ' מביאה ומדמה מילתא למילתא, ומ"מ זה הגובה העליון יותר שהוא עד עשרים אמה. בציור הגמור המקביל לקומת נפשו של האדם כידוע זה גיל עשרים. כהגדרה כוללת ממש האדם נעשה גדול כבר בגיל י"ג, אבל שלמות גדלותו הוא בגיל עשרים לדינא, כמו שאומרת הגמ' בב"ב שבן עשרים מוכר בנכסי אביו בנכסי דלא ניידי, קודם לכן הוא יורש מאביו ויכול למכור רק מטלטלין. כמו כן ב"ד של מעלה מענישים רק מגיל עשרים, מדוע ב"ד של מעלה מענישים מגיל עשרים? כי זה המקום הגבוה, "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם". כאשר האדם מגיע למדרגת גיל עשרים הוא נמצא בגובה, קודם לכן כשהוא נמוך דנים אותו במקום הנמוך, בארץ, וכשהוא נהיה גבוה מענישים אותו במקום של גבוה. הזכרנו א"כ בקצרה שלשה, עשרה ועשרים אמה, זה טפחים וזה אמה, אבל אנחנו מזכירים בכללות ממש.
הבא של גובה הוא מה השלב שמוזכר בש"ס "אפילו עד ק' אמה". מה השורש של ק' אמה? כשהגמ' רוצה להגדיר דבר גבוה הגמ' אומרת עד ק' אמה, ההגדרה הכי פשוטה שק' זה עשר פעמים עשר. בהגדרה יותר עמוקה מתחילים הפוך, מי היה האדם הכי גבוה שישנו בבריאה? הזכרנו קודם לכן בראשית הדברים שהוא גבוה בנפש ובמקום זה היה נקרא עוג מלך הבשן, שארצו נקראת חבל ארגוב הר גבוה, אבל זה כבר בני ענק, לא זה תחילת הבריאה כולה. בתחילת הבריאה כולה הגבוה ביותר היה אדם הראשון, כדברי הגמ' הידועים במסכת חגיגה שגבהו היה מן הארץ עד לשמים, כיון שחטא עמד הקב"ה ומיעטו שנאמר "ותשת עלי כפכה", וכמה מיעטו? מיעטו עד ק' אמה. אז כתוב כאן שמצדנו עכשיו מה נקרא מקום הגבוה? ק' אמה, אבל מצדו זה היה הנמכה של כל המציאות, מתחילה הוא היה מן השמים לארץ ואז הוא הונמך לק' אמה. נמצא שהמאה אמה שהגמ' מגדירה מתתא לעילא במדרגתנו שלנו, זה ההשפלה של חטא אדם הראשון.
פעמים רבות "ותשת עלי כפכה" כף בגימטריא ק', ולפי זה שורש העשרים אמה שהוא כ' אמה הופך להיות ק'. בתיקון השלם זה "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא", משה רבינו הוא הגבוה בנבראים בתיקון, חציו מלמטה איש וחציו מלמעלה אלקים, ולכן הוא עולה להר, כמו שהזכרנו שפעם ראשונה שנאמר בתורה לשון של גבוה זה ההרים הגבוהים. כידוע "מן המים משיתיהו" מלמד שמשה רבינו נמשה ממי המבול, ובעומק מאיפה הוא נמשה ממימי המבול? מהמים הכי גבוהים שהיו על ההרים הגבוהים, משם הוא נמשה, זה מן המים משיתיהו, ולכן כשהוא התגלגל עוד פעם והפך להיות משה הוא חוזר להרים הגבוהים. הזכרנו שני מהלכים מה הם ההרים הגבוהים, האם ההרים הגבוהים זה מדרגת אר"י, או ההרים הגבוהים בחו"ל. משה רבינו לא זכה להיכנס להרים הגבוהים בארץ ישראל, הוא מגיע להר הגבוה מהצד השני, ובדקות זה מדרגת הר המוריה שזה גבוה.
בעומק נקודת ההארה מתגלה א"כ שיש גובה של ק' ויש גובה של כ', ובצד בקלקול "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" , זה נאמר לאחר דור המבול. כידוע משה רבינו חי מאה ועשרים שנה לתקן את מה שנאמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה, אבל הוא צירף את מדרגת הכ' למדרגת הק', שרה אמנו חיה קכ"ז שנה - הוקש כ' לק'. זה עוד בחינה מסוימת בתיקון, זה לא סוגיא ששייכת לגבהות, האבות נקראים הרים והאמהות נקראות גבעות כמו שדורשים חז"ל, אז את הסוגיא של שרה נבאר כשנגיע לגבעות בעז"ה. אבל מ"מ המדרגה הגבוהה יותר שהזכרנו במדרגת כ' וק' בצירוף זו מדרגת ק"כ דקלקול ודתיקון.
