אש בקבלה
כתר: הרקיע ששי, (אות פ', ה) עיין סודי רזיא (תהלים, סח, וכו', ובו ריבותיים אלפי שנאן וצבאות ומחנות עומדין בפחד, ובראש יח) כל מלאך כדמות כתר אש, עכ"ל. (תיקון ועיין עוד תיקונים חדשים לרמח"ל מג) וז"ל, "אש שחורה על גבי אש לבנה". אש שחורה דא כתר, דאיהו אוכמא לגבי עלת כל העילות. ועוד, אש שחורה כתר ודא קמץ, אש לבנה חכמה ודא פתח, עכ"ל. ועוד. כתר, בסוד קוצו של יו"ד, סוד קוצים. ה"א, קוצים הוא דחייב (ב"ק, ס, ע"א) ואמרו רחמנא, משום דשכיח אש גבייהו, עיי"ש.
חכמה: א"ר אבהו א"ר אלעזר, (חגיגה, כז, ע"א) אמרו ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן, ק"ו מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא, הסך מדמה אין אור שולטת בו, ת"ח שכל גופן אש, דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה', על אחת כמה וכמה. ועוד. מנורה, בדרום, חכמה, כנודע, כמ"ש הרוצה "להחכים" ידרים, (ב"ב, כה, ע"ב) שמנורה בדרום. ובה מעלים אש. עיין יומא (מה, ע"ב). ועוד. חכמה, כח-מה, כנודע. וזהו אש בכח, בחינת "גחלי" אש, גחלים עוממות ולוחשות. כי אש (חקת, כא, כח) ועוד. מחשבה. וכתיב יצאה מחשבון. ממחשבנים חשבונו של עולם, כמ"ש (זבחים, לא, ע"א). ואמרו (ב"ב, עח, ע"ב) חישב שתאכלהו אש למחר וכו'. (ויקרא, ב, יד) ועוד. ביכורים – ראשית. וכתיב ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש. (ישעיה, י, טז) ועוד. "כבוד חכמים ינחלו". וכתיב ותחת כבודו יקד יקד כיקוד אש. האם תחת כבודו (שבת, קיג, ע"ב) ונחלקו ממש, עיי"ש.
בינה: וירא מלאך ה' אליו (שמות, ג, ב) בלבת אש. לבת, לשון לב. ועיין ב"ק (ס, ע"א) מאן דתני ליבה לא משתבש, דכתיב בלבת אש. ליבה – בינה, שורשים קרובים. והנה מדרגת בינה, היא אש, כנודע. עיין גר"א (ספ"י, פ"ג ,מ"ג. וספד"צ, פ"א) בסטרא דדינא אש שורקת, עכ"ל. ועיין זוה"ק (ח"ג, לד, ע"א) אש תתאה כסא דין, ואינון בינה ומלכות, מלכות אש עולה, בינה אש יורד. בסוד אש יורדת מן השמים. עיין רמ"ז (ויקרא) ועיין ערך קטן הוד. ועיין עץ חיים (שער כה, דרוש ד').
דעת: וה' (בראשית, יט כב) דעת המתהפכת. וכתיב המטיר על סדום גפרית ואש מאת ה' מן השמים ויהפך (היפך טבע האש לעלות, התהפך) את הערים האל וגו'. וכן אצל אליהו ירדה אש מן השמים. וכן במזבח. עיין יומא (כא, ע"ב). ואמרו (עירובין, סג, ע"א). אע"פ שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט. והיינו כללות ההפכים, מעלה ומטה יחדיו. וכן כללות אש ומים (עיין ערך קטן חסד) תנא, לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן.
חסד: כי יהיה בערו (ויקרא, יג, כד) לבן. וכתיב מכות אש והיתה מחית המכוה בהרת לבן אדמדמת או לבנה. (שמות, ט, כד) ועוד. צירוף אש ומים. וכתיב ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד. וכן שמים, אש – מים (חגיגה, יב, ע"א). מעולם לא כיבו גשמים אש (יומא, כא, ע"א) של עצי המערכה. ועוד. ימין. וכתיב מימינו אש דת למו. ועיין סודי רזיא לג, ב (עירובין, אות ר', ג). ועוד. אברהם. ואמרו ולמה נקרא שמו אמרפל, שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש. (יומא, כו, ע"ב) ועוד. כהן – איש חסידך. ואמרו נתינת אש בעיא כהונה.
גבורה: (שכ"ג, פ"א, ערך אש) אש – גבורה. עיין פרדס רימונים וז"ל, כל מקום שנמצא אש סתם הוא בגבורה, והוא שם מורה על הדין כאש בחזקו, עכ"ל. וזהו דין "נותר" שנשרף באש, כי האש משאירה אפר, נותר. וכן דבר טמא וכד', כל הדברים הנשרפים באש. עיין פסחים (עה, ע"א) תשרף, לרבות כל שריפות הבאות מן האש. ואמרו (חולין, קטו, ע"א) פן תוקדש, פן תקוד אש. ועוד. טהרה באש. וכתיב כל דבר אש יבא באש (במדבר, לא, כג) תעבירו באש וטהר. ואמרו (ברכות, כב, ע"א) מה אש אינו מקבל טומאה.
תפארת: אבל מבול (זבחים, קטז, ע"א) מביא, שנאמר כי הנה באש ה' נשפט. ועוד. יעקב. וכתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה. (עובדיה, ח, יח) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש. וכתיב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. מזבח פנימי, קטרת, מזבח חיצון הקרבה, ת"ת ויסוד, כנודע, גוף וברית כחד חשיב. ועיין יומא (מה, ע"א) מערכה לקיום האש, עיי"ש. ועוד. נותר האש אפר, "פאר תחת אפר". תפארת, ת"ת – פאר. ועוד. תורה. ואמרו תנא דבי ר' ישמעאל, מימינו אש דת למו, אמר הקב"ה, ראויין הללו שתנתן להם דת אש. איכא דאמרי, דתיהם של אלו אש, שאלמלא לא נתנה תורה לישראל, אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בשניהם. ואמרו א"ר יהודה (ב"ב, עט, ע"א) אמר רב, כל הפורש מד"ת אש אוכלתו, שנאמר ונתתי את פני בהם (יחזקאל, טו, ז) מהאש יצאו והאש תאכלם. ואמרו (סנהדרין, צב, ע"ב) כל בית שאין ד"ת נשמעים בו בלילה כל חשך טמון (איוב, כ, כו) אוכלתו, שנאמר לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו.
נצח: ותצא אש (ויקרא, י, ב) נו"ה, סוד בנים. וכתיב מלפני ה' ותאכל אתם – בני אהרן. ועוד. נו"ה, ממונו של אדם המעמידו על רגליו. ואשו משום ממונו. עיין ב"ק (כב, ע"א). וכן כאשר יושב על ספסל יושב במקום רגליו. ואמרו באה אש (סנהדרין, קד, ע"ב) מן השמים ולחכה אש בספסליהם. ועיין קהלת יעקב (ערך כותנות) וז"ל, משה ואהרן, ד' פעמים אש, והיא בחינת נצח הוד דאמא וכו', עכ"ל. ועיין עוד בדבריו בהרחבה בערך אש.
הוד: נו"ה, בחינת עמודים, צורת רגלים - ולילה בעמוד (שמות, יג, כא) עמודים. וכתיב עמוד אש. זהו עמוד הוד. ועמוד נצח, עמוד הענן. אי בהדי דקא אזלי מזקי, היינו אש, וכו', אש דרכו לילך ולהזיק. וכתיב אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה. ועוד. נצח, מעלה, עליית האש. והוד, מטה, ותשקע האש. ועוד. ירידה לכבשן האש, ועליה מן הכבשן. חזקיה אמר, מפני שיש בו ירידתן של צדיקים לכבשן האש, ועליתן ממנו. ובצד מעלה כל אחד ואחד נוטל אבוקה בידו ועולה לראש גגו. ואמרו אש שירדה מן השמים בימי משה, לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה, ואש שירדה בימי שלמה, לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה.
יסוד: אש של מזבח. עיין ערך קטן תפארת. כי תצא אש (ס, ע"א) ועוד. צדיק. עיין ב"ק וכו', ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים. ועוד. מקום ההולדה. וזהו בחינת תולדות האש. וכתיב ויצת אש בציון, ותאכל "יסודותיה". כרתי ברית על זבח, אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש. בחינת בראשית, ברית-אש. עיין תיקוני זוהר (הקדמה, יא, ע"א. ותיקון ג', ותיקון כ"א) ודעת זקנים (בראשית, ח, ע"ב) ורוקח (שם). ובעה"ט (שם). ורא"ש א, א. וליקוטי מוהר"ן וברכת המזון. אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת. ושם אמרו נבט ראה אש שיוצאת מאמתו.
מלכות: לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת. ועוד. עיין מערכת אלוקות (פרק ט) וז"ל, וקראום פולסי דנורא, כלומר ניצוצי האש, שהיא "העטרה", והיא אש גמור במחייה הזאת, עכ"ל. ואמרו אותו יום (שבת, פז, ע"ב) נטל עשרה "עטרות", וכו', ראשון ישראל. ועיין פרדס רימונים (שער כג, פ"א, ערך אש) וז"ל, השכינה נקראת אש נוגה מצד נצח והוד, עכ"ל.
בחינת נפש הבלי דגרמי בתוכו. מאי אחילו, א"ר אלעזר, אש של עצמות. מאי אש של עצמות, אמר אביי, אשתא דגרמי. ועוד. אשו משום פעולה. ולחד מ"ד כי תצא אש ומצאה קוצים, תצא מעצמה. עיין חסד לאברהם (מעין א, נהר כח) רוח אמנם יש עוד כת אחרת המאמינים כי יש מציאות השדים, ואומרים שהם מורכבים משני יסודות, יסוד אש ורוח, והרמב"ן ז"ל האריך בפרשת אחרי מות בזה, עכ"ל. וכתיב תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלם.
עיין פירוש המיוחס לר' סעדיה גאון נשמה וז"ל, נשמה היא מתולדת אש, (ספ"י, פרק ב) והיא התולדה של אש יצר טוב מאד, עכ"ל. ועיין גר"א (שם, פ"ג, מ"ו) וז"ל, הנשמה נקראת אש, שהיא מבינה אש, והיא משמים, עכ"ל. ועיין רקאנטי (עקב) וז"ל, כי יש ענין בסוד טהרת איבריו שאפשר לידבק בשכינה, אף כי היא אש אוכלה, כי הנשמה הטהורה נקראת נר ה', והודלקה מאש השכינה, ובה דבוקה ועלויה ותשוקתה, עכ"ל. ועיין שפע טל הגהות להקדמה בן מאה שנה, הגהה ב'. ועיין ספר הליקוטים, וזאת הברכה, פ"ח, מש"כ כי נר מצוה. ועיין אוצרות חיים (שער לידת המוחין) וז"ל, כי האורות שבתוכם שהיא הנשמה, היא כמו אש, בסוד נר ה' נשמת אדם, ומחממת האדם בעודה בו, ואח"כ שמת מתקרר ומתקשה, עכ"ל. ועיין רמח"ל (דרוש ונתת הכסף) וז"ל, שהנשמה היא אש, ונכללת באש של מעלה, שהיא אש אוכלת (הדע"ה, ח"ב, דרוש ד', אש, עכ"ל. ועיין לשם ענף יב, סימן ג) וז"ל, והתפשטות המציאות דחום הטבעי הנמשך מהאש היסודי שבלב, והוא נמשך מכח הנשמה שהיא בוצד"ק, אש שורף, ומזה הוא כל חיות האדם המתלבש בהחום הטבעי אשר בו תלוי כל חיותו, עכ"ל.
חיות אש. אולם (חגיגה, יג, ע"ב) אמרו חיה האש – (ב"ק, ב, ע"א) בהגדרת אש דידן אמרו שאין בו רוח חיים. ואמרו (סנהדרין, צב, ע"ב) בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, א"ל הקב"ה ליחזקאל, לך והחיה מתים בבקעת דורא. עיין תיקוני זהר (כז, ע"א) ועלה אתמר, וירא אליו מלאך ה' בלבת אש, דאיהי בת "יחידה". ונודע סוד מלכות – כתר, סוד יחידה. ועוד. סוד מסירות נפש. וזהו אברהם וחנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם על קדושת השם לכבשן האש. עיין פסחים (נג, ע"ב) בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש, אמר גבריאל לפני הקב"ה, רבש"ע, ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש, א"ל הקב"ה אני "יחיד" בעולמי, והוא "יחיד" בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד. על אש שכח אחר מעורב בהן, (ב"ק, ג, ע"ב) ודו"ק.
