האנשים שהיו בבית הכנסת אין להם לחוש כלל. ומאן דקפיד, יפדה בצדקה שיחלקו לתלמידי חכמים ועניים מחוץ לעירם. והטוב יותר, הוא שיפדו נפשם כל בני העיר וישלחו לעניי ארץ הקודש. ואולי אירע כן מחמת שלא נזהרו בכבוד התורה כראוי בשיחת חולין בעת קריאת התורה, או שרגילין לצאת מבית הכנסת בעת הקריאה ולא ממתינים עד גמר הקריאה, ויקבלו על עצמם תשובה שלא לעשות עוד כן.
לענין מה שאירע ביום טוב בעת הוצאת הספר תורה הראשון, שנפל הספר תורה השני על המדרגה הראשונה שלפני ארון הקודש, והורה להחמיר על אותו שהוציא את ספר התורה מהארון, ויותר מזה על מי שהניח את הספר תורה מקודם בארון הקודש, שהתרשל ולא הניחו כראוי. ובעל המחבר מחמיר שכל הרואים יתענו שני חמישי ושני, ומי שחלוש יפדה לפי ערכו. ויעשו מהממון מצוה שבשבילה מוכרים ספר תורה, כגון להשיא אשה יתומה או להספקת לומדי תורה.
במקרה דומה שהרואים יתענו יום אחד, והאיש עצמו, יש אומרים שיתענה מ' יום – שני וחמישי, לענין חילול שבת, ויש אומרים שיתענה רק שני חמישי ושני. ובכל זה יש להורות לפי כח הנידון.
המאורי אור מחלק באופן אחר: לדבריו, האיש שנפל הספר תורה מידו יתענה מ' יום כנגד עליית משה במתן תורה, ומי שהיה בד' אמותיו יתענה שני חמישי ושני, ושאר אנשי בית הכנסת יתענו יום אחד. אמנם, אם נפל על ידי גרמא ולא מידו בעצמו, סגי גם לאותו שנפל מידו בתעניות שני חמישי ושני.
בשו"ת חיים שאל מחמיר על מי שנפל מידו שיתענה, ואפילו הוא חלש כח. ומה שנוהגים לבדוק את הספר תורה שנפל אם הוא כשר או פסול, הוא רק לייתובי דעתא, שאין הצער גדול כל כך כשיודעים שהיה בספר תורה איזה פסול, אבל גם בספר תורה פסול הדין כך לענין חילוקי התעניות.
