מהו הלשון של נאנק, אנקה?
ולפי"ז, הזכרנו את הפסוק ביחזקאל שנאמר שם "האנק דום" שזה ביחס לגדרי אבילות, וה'האנק דום' זהו מה שנאנק בדיבור, והרי שורש הדיבור מצד התיקון שלו כמו שהוזכר זהו ה"על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו" שמכח כך "כבמקומו דמי" – זה נקרא במקומו כיון שזה על פי ה'.
כשנאמר "האנק דום" וכמו שאומר רש"י על המקום ש'דום' זה מלשון של דממה, מלשון של שתיקה, א"כ, הנאנק בשורשו קאי על הדיבור. וברור הדבר למהלך הדברים שהוזכר – יש 'נח' ויש 'נע', כנגד ה'נח' דקדושה שזה בחינת שבת קודש יש אנחה וכנגד ה'נע' יש נאנק.
שורש המנוחה – מנוחה מהדיבור
המנוחה השורשית שהיה בשבת זהו הרי מכח "ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת" וממה הוא שבת? – הרי הקב"ה לא עשה כביכול, כעשיית אדם אלא בבחינת "ותגזר אומר ויקם לך" כמו שנאמר בקרא "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" שזה היה במהלכי הדיבור, - ולפי"ז השביתה שהקב"ה שבת הוא מהדיבור וממילא היה שביתה מעשיה, אבל שורש השביתה היא בדיבור, והרי זה גדר המנוחה שמתגלה בשבת ב"שלא יהא דיבורך בחול כדיבורך בשבת" כי שורש המנוחה הוא בדיבור עצמו, והרי שהאנחה שהוא הנפילה של המנוחה – כמו שהמנוחה היא בדיבור כמו כן גם הגילוי של האנחה היא בדיבור, וזהו ה'אבל שאין לו פה' כמו שאומרים חז"ל, זה מקום האנחה.
עיקר התנועה – בכח הפה
ה'נע' – עיקר התנועה שמתגלה באדם וכן הוא לא תנועת הגוף, תנועת הגוף היא ההתפשטות של התנועה אבל שורש תנועת הגוף היא התנועה בכח הדיבור כדברי החובת הלבבות הידועים שהאבר הקל שיש באדם לתנועה הוא הלשון, - שם שורש מציאות התנועה באדם, ומה שהאדם נע בעיקר בדיבורו זהו ב"עקימת שפתיו הוה מעשה" שזה באותיות השפתיים כמו שאומרים רבותינו, ששם עיקר התנועה בכח הפה, וא"כ כח התנועה בשורשה הוא כח מציאות הדיבור.
ה'האנק דום' זה קאי על כח הדיבור ולכן כמו שנתבאר.
