אומר רבי יהונתן איבשיץ בספרו "תפארת יהונתן": אמר קרח למשה: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטרין אותה? (תנחומא) קרח עשה קל וחומר; מה טלית לבנה די בפתיל תכלת לפטור אותה, אזי טלית שכולה תכלת - על אחת כמה וכמה! למה הדבר דומה: נהג משאית המוביל צמיגים ממקום למקום, נכנס למוסך וביקש שיפרקו את הגלגלים ממשאיתו והוא ימשיך לנסוע. אמר לו בעל המוסך: אם אוריד לך את הגלגלים מן המשאית, איך תיסע? ענה לו: שוטה, אני נוסע עם "קל וחומר"... ומה אם משאית בעלת ארבע גלגלים "פוטרת" את כל המשאית, משאית מלאה גלגלים בוודאי שאינה צריכה ארבעה גלגלים מתחתיה!... עוד למה הדבר דומה: אחד הגיע לחנות לממכר דלתות ופנה למוכר בשאלה, מדוע יש דלת לכניסה?! ענה לו המוכר, כדי לשמור על החנות מגנבים וכדו'. אמר לו הטיפש, אם דלת אחת שומרת על כל החנות חנות מלאה דלתות לא כל שכן... אם כן, מהם הדיבורים השטותיים של קרח? אלא, קרח בא לטעון על משה ריבנו בדבר אחר: אתה אומר שהקב"ה רוצה שאנחנו נדקדק במצוות עד הפרט האחרון. סוף זמן קריאת שמע הוא עניין של חלקי דקות. סוף זמן ברכת המזון הוא עד שעה וחומש. תפילין חייבות להיות מרובעות... וכי מה אכפת להקב"ה הדקדקנות הזאת? אתה אומר שצריך פתיל תכלת כדי לזכור את הים, והים מזכיר את הרקיע, ורקיע את כיסא הכבוד (מנחות מג). אם כך, טלית שכולה תכלת ודאי שמזכירה... כלומר עיקר טענת קרח היא: מוטב להיות דתי בלב מאשר לקיים מצוות.
אומר רבי יהונתן איבשיץ: הם באו ללמוד את טעמי המצוות והם לא יודעים שהמצוות הן עניין עמוק עמוק עד אין חקר. אין אנו יודעים את טעמי המצוות. כל מה שאנו עוסקים בטעמי המצוות, נועד כדי לתת "טעם" למצווה, שתהיה "טעימה" יותר עבורנו, כי נעים יותר לעשות דבר שמבינים את טעמה. ולכן בכל המצוות אף אם בטל הטעם כמו בטלית שהטעם הוא משום שתכלת דומה לים וכו' לא בטלה המצווה ולסברת קרח כיום שאין את הטעם בטלה המצווה.
