שאלה
בסעודת מצוה שהשתתפתי, הגישו 'מרק בצל', ולצד זה הכינו 'פירורי גבינה צהובה' כתוספת למרק, אך התברר שחתכו את הבצל בסכין בשרי, וכן בישלו את המרק בסיר בשרי גדול שאינו בן יומו, ובתחילת הבישול טיגנו בתוכו את הבצל, ואח"כ הוסיפו בו מים ושאר ירקות ותבלינים. והתעורר ויכוח בין הנוכחים, אם מותר להוסיף את הגבינה הצהובה למרק, שהרי הבצל חריף, ומפליט ובולע אפילו מכלים שאינם בני יומם. אשמח לדעת מה הדין, והמקור לכך?
תשובה
מותר להוסיף את הגבינה הצהובה למרק זה, וכפי שנבאר.
מקורות:
א] תחילה נדון לגבי דין הבצל שנחתך בסכין בשרי, שאכן בולע את טעם הבשר הבלוע בסכין, אך יש לציין שתי נקודות חשובות שמוטל על המורה הוראה לברר: א. גם אם השואל אומר, שהשתמשו בסכין בשרי, לפעמים עולה ע"י בירור קצר, שאין כל ודאות שאכן יש בליעה של בשר בסכין, כי לא משתמשים בו לחיתוך דברים חמים. וכן להיפך- כאשר השואל אומר שהסכין חלבי, הרבה פעמים מתברר שהסכין משמש רק למריחת חמאה וגבינה, ולא לחיתוך מאפים חלביים חמים, ופשוט שאינו בולע - מצונן. ואפילו אם יש היתכנות שחתכו בסכין מאכלים חמים (של בשר או של חלב), בדרך כלל מדובר בגוש, דהיינו שחתכוהו לאחר שהוציאוהו מתבנית האפייה, והעבירוהו למגש או צלחת (שלפי דעת השו"ע והרמ"א ביו"ד סימן ק"ה ס"ב, דינו ככלי שני לכל דבר, ובצירוף זה שבדרך כלל הסכין אינו בן יומו, יש כאן ספק ספיקא, כמ"ש הש"ך בסימן צ"ו סקי"ב. ועיין עוד בט"ז ק"ה סק"ד שמיקל בהפסד מרובה, וסימן צ"ד סקי"ד וש"ך שם סק"ל), וכן על פי רוב יש כמה וכמה סכינים בבית, כך שרחוק שתהיה ידיעה על בליעה ודאית בסכין. ב. גם במידה ומדובר בסכין שיש בו בוודאות בליעה, כי השתמשו בו לחיתוך דבר חם בכלי ראשון, יש לדעת שבדרך כלל, הטעם הבלוע שבסכין, התבטל בבצל. וזאת ע"פ ששמענו מכמה אברכים ת"ח נאמנים שבדקו וביררו את סכיני המטבח המשמשים לקציצת ירקות, המצויים בזמנינו, ולאחר בדיקות חוזרות ונשנות, התברר שרובם מחזיקים סמ"ק אחד, ששווה למ"ל אחד, ואילו סכיני 'ויקטרוניקס' שעבים מעט, וארוכים יותר, נפחם הוא לכל היותר 1.8 ועד 2 סמ"ק, דהיינו שמספיק ב-120 מ"ל לבטל את כל הבליעה שבסכין. מאידך, גם הבצלים נבדקו, ונמצאו שהבצלים הנקראים בינוניים, יש בהם לכל הפחות 180 סמ"ק ויותר, גם בניכוי ראש הבצל והחלק התחתון. נמצא, שבשאלות המצויות, המתעוררות לאחר שחתכו בצל בסכין של בשר והבצל התערב בחלב, או להיפך, אפילו אם חתכו את הבצל לקוביות קטנות, יש בבצל די בכדי לבטל את הטעם שבלע מהסכין, שהרי מדובר על בליעת היתר שלא נעשית חנ"נ (רמ"א סימן צ"ד ס"ו), ונמצא שבבצל בינוני יש בין 2 ל -3 פעמים שישים, נגד הבליעה שבסכין. ומוטל על כל מורה הוראה לברר פרטים אלו, בפרט בזמנינו, שהרבה סירים ומחבתות עשויים מטפלון או סירי יציקה, ואינם ניתנים להגעלה אם נטרפו, ולכן יש לברר היטב לפני שמורה הלכה למעשה, ולא לאבד ממון ישראל לחינם.
ב] כעת נדון לגבי טעם הבשר שנבלע בבצל, ע"י הטיגון בסיר בתחילת הכנת המרק. הנה כלל בידינו, שהיתר שקיבל טעם מאיסור, דהיינו שלא היה שישים בהיתר נגד האיסור, חתיכה זו נאסרה לעולם, וגם אם יבשל אח"כ את ההיתר בשישים ויותר, אין החתיכה חוזרת להיתרה (כן דעת כל הפוסקים, פרט להטור ביו"ד סימן ק"ו, שלדעתו החתיכה חוזרת להיתרה) . וזאת בשונה מכלי שבלע איסור, שחוזר להיתרו ע"י הגעלה, כיון שפלט את כל האיסור הבלוע בו, אבל באוכלין קיי"ל כהרשב"א (סימן ק"ו ס"א), שאין הגעלה באוכלין, ולעולם חוששים שמא נשאר עכ"פ מעט מהאיסור, שאינו נפלט לגמרי, וכהגדרת הפוסקים 'אפשר לסוחטו אסור' (עיין מש"כ הפמ"ג בשפ"ד סק"ב, ובסימן צ"ב סקי"א, טעם הדבר) אמנם חתיכה של היתר, כגון בצל שהתבשל עם בשר, או נחתך בסכין בשרי, ואח"כ בישלו את הבצל בקדירה שבלועה מחלב, כתב המחבר בסימן צ"ד (ס"ו), שמספיק אם יש שישים בחלב נגד הבשר, ואף שאין שישים נגד כל החתיכה. וידוע חידושו של המהר"ם מלובלין (סימן כ"ח), שיש להתיר אפילו אם הבצל התבשל בתוך חלב ממש, אם יש שישים בחלב כנגד טעם הבשר שבבצל, ואז גם הבצלים מותרים. והנה הפלתי (סק"ח) והפמ"ג (שפ"ד סקכ"ג) ורעק"א ,)שם(הקשו על המהר"ם, שע"פ המבואר בחולין (קח:) מוכרח, שהחלב שבתוך החתיכה נעשה נבילה, וא"כ הבשר הבלוע בתוך הבצל נעשה נבילה, וצריך שישים כנגד כל הבצל, ולא רק כנגד טעם הבשר שנבלע בו, ואפילו אם יש שישים נגד כל הבצל, הבצל עצמו נשאר באיסורו. אמנם רוב הפוסקים נקטו כהמהר"ם, והתירו גם את הבצלים עצמם (הרמ"א בסימן צ"ה ס"ב, הש"ך בסימן צ"ד סקכ"ג, הט"ז בסימן צ"ו סק"ה, המג"א סימן תמ"ז סקל"ח, ושו"ע הרב שם סעיף ס', ומשנ"ב שם סקפ"ט. ומה שהתיר רק במקום שיש מניעת שמחת יו"ט, עיי' רעק"א שם סקכ"א). ונראה שבנידו"ד כו"ע מודו, שהמרק עם הבצל נשארו עדיין פרווה, ומותר להוסיף עליהם גבינה צהובה. שהרי האופן שנחלקו בו הפוסקים, הוא דווקא כשהבצל הבלוע מהבשר התבשל בתוך חלב. אמנם בנידו"ד, אף שהבצל דינו כדבר חריף, וכשטיגנוהו בסיר הבשרי, בלע את טעם הבשר, ואף שהסיר אינו בן יומו, הבליעות השתבחו בתוך הבצל (רמ"א סימן צ"ו ס"ג), מכל מקום, לאחר שהוסיפו מים ושאר ירקות לסיר, והיה במים בוודאי שישים כנגד טעם הבשר הבלוע בבצלים, נראה פשוט שבכה"ג גם הבצלים מותרים, וכמו שכתב רעק"א שם לפרש את דברי המחבר, שכשבישל בקדירה חולבת ולא בחלב ממש, לכו"ע גם הבצלים מותרים, ואין לחשוש שמא נשאר טעם חלב בלוע בבצלים, וה"ה בנידו"ד, לא חיישינן שנשאר טעם בשר בבצלים (ואף אם נשאר עדיין 'משהו', כפי טעם הב' שכתב הרשב"א, מ"מ החתיכה בחזקת היתר קיימא, ולא שייך שיחול עליה איסור בשר בחלב) .
העולה להלכה: בנידון דידן, שהמרק כבר בושל, מותר לכתחילה להוסיף גבינה צהובה למרק. אך חשוב להדגיש, שלכתחילה אסור לעשות כן, שהרי אין מבטלים איסור לכתחילה, ויתירה מכך כתבו האחרונים, שאסור לבשל מאכל פרווה בסיר בשרי שאינו בן יומו, אם בדעתו לאוכלו עם חלב, אף שהוא נ"ט בר נ"ט ונותן טעם לפגם (תהל"ד כאן, וחכמת אדם כלל מ"א, וכן פסק במנח"י ח"י סימן ע"ז, ועיין גר"א שם), ודייקו כן ממה שכתב הרמ"א (סימן צ"ה ס"ב), שאם התבשל בכלי שאינו בן יומו, מותר לאוכלו עם חלב, הרי שדווקא אם כבר נתבשל מותר, אך אסור לעשות כן לכתחילה.
