"וַיִּקַח קֹרַח" (טז, א)
מְפָרֵשׁ רַשׁ"י, וְקֹרַח שֶׁפִקַח הָיָה, מָה רָאָה לִשְׁטוּת זוֹ? עֵינוֹ הִטְעָתוֹ...
פעם שָׁאֲלוּ אֶת הַגָאוֹן הַמְפוּרְסָם רַבִי אָשֵר אֲרִיאֵלִי שְׁלִיטָ"א עַל סוֹד הַהַצְלָחָה הָעֲצוּמָה שֶׁל שִׁעוּרָיו לְשֵׁם יִרְאוּת שָׁמַיִם.
יֵשׁ בָחוּרִים מִמְדִינוֹת רְחוֹקוֹת בָאִים בַחוּרִים מֻפְלְגֵי תוֹרָה לִישִׁיבַת מִיר בִּירוּשָלַיִם עיה"ק כְּדֵי לְהַאֲזִין לְשִׁעוּרָיו, וְהָאוּלָם בּוֹ הוּא מַרְצֶה שִׁעוּרוֹ מָלֵא וְדָחוּק עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְגַם בַּחֲדָרִים הַסְמוּכִים נִדְחָקִים הַרְבֵּה בַּחוּרִים לִשְׁמֹעַ אֶת דְבָרָיו ע"י הַמִיקְרוֹפוֹן, וְרַבִּים נִדְחָפִים לְיַד הַחַלּוֹנוֹת וְהַדְלָתוֹת, וְכְבָר זָכָה לְהַעֲמִיד אֲלָפִים רַבִּים שֶׁל תַלְמִידִים הֲגוּנִים.
אֶחָד מִתַלְמִידָיו פָנָה לְרַבּוֹ, יְלַמְדֵנוּ רַבֵּנוּ מַה סוֹד הַהַצְלָחָה הַזּוֹ לְכָל הַתַּלְמִידִים?
הֵשִׁיבוֹ הָרַב אֲרִיאֵלִי, הָאֱמֶת אַגִיד וְלֹא אֲכַחֵד, גַּם אֲנִי נִשְׁאַרְתִי נִפְעָם מִסוֹד הַהַצְלָחָה הַגְדוֹלָה הַזּוֹ, עַד שֶׁהֶחְלַטְתִי כִּי סִבַּת הַדָבָר הִיא, הֱיוֹת וּבִימֵי בַּחוּרוּתִי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בַּחֲבוּרַת בַּחֲרוּרִים בַּעֲלֵי תַּאֲוָה, וְלִרְכּוֹשׁ לָהֶם סְפָרִים לְלִמוּדָם בַּמִקְרֶה הַטוֹב, וּבַמִקְרֶה הַגָרוּעַ סִיגָרִיוֹת וְכַדּוֹמֶה... אָמְנָם אָנֹכִי לֹא כֵן עָשִיתִי, אֶלָא הִשְׁתַמַשְתִי בִּדְמֵי הַכִיס שֶׁלִי לְהוֹצָאוֹת נְסִיעָה בְּטַקְסִי (מוֹנִית), כְּדֵי לֵצֵאת לִבְדִידוּת וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּדְבָרֵי תוֹרָה, וְלִהִשָמֵר מֵרְאָיוֹת אֲסוּרוֹת.
