המ"ב שם כתב עוד (שם ובשעה"צ ס"ק מ"א), בהמשך למה שכתב שהכלים שבישל בהם הגוי צריכים הכשר: "ויש מקילין דאין צריכין הכשר כלל, והסומך עליהן לענין כלים שבישלו בהן לחולה בשבת, לא הפסיד, דבלאו הכי הרמ"א סתם שם כהרא"ה, דאף לבריא מותר, דאין על זה שם בשול אינו יהודי, וכן דעת הנקודות הכסף שם. ונהי דלמעשה אין להקל, וכמו שכתב בתוספות שבת בשם כמה אחרונים, דסבירא לן כהט"ז, על כל פנים לענין הכלים יש לסמוך עלייהו, וכן משמע בחיי אדם.
לפ"ז יהיה חילוק לדינא, אם אמר היהודי לגוי לבשל עבורו בבין השמשות של שבת או של יו"ט, לענין הכשר הכלים, משום בליעת בישול עכו"ם. דבביה"ש של שבת, מכיון שאסור ליהודי עצמו לבשל אז, לפי הרא"ה לא גזרו על בישול עכו"ם, ואף שלהלכה חיישינן להרשב"א, ואוסרים את התבשיל עצמו, כפסק המ"ב, יהיה אפשר לסמוך עליו עכ"פ לענין בליעת הכלים, כמש"כ בשעה"צ הנ"ל. אבל בביה"ש של יו"ט, מכיון שהיהודי יכול לבשל ביו"ט בעצמו, נאסרו לדינא אף הכלים, וצריך להכשירם.
אם כן אם אירע כן בבין השמשות של יו"ט, כיון שהיהודי עצמו יכול לבשל ביו"ט, אם ידע הגוי כשהכניס את התקע לשקע, שיש מאכלים שלא התבשלו, מאכלים אלו אסורים לכו"ע, וצריך להכשיר גם את הכלים שנתבשלו בהם. אבל אם אירע כן בביה"ש של שבת, המאכלים נאסרו באכילה, אבל אין צורך להכשיר את הכלים.
