בספר "מכתב מאליהו" חלק ד', מביא הרב דסלר משל המובא בספר "שאלות ותשובות לרב האי גאון": "מעשה בשועל אחד שבא ארי לטרפו. אמר לו השועל: 'ומה יש בידי להשביעך, אבל אני אראה לך אדם שמן, שאתה טורפו ושבע ממנו', והיה שם גומץ (בור) מכוסה ואדם יושב מאחוריו. כיון שראהו הארי, אמר לשועל: 'הריני מתירא מתפילתו של זה שלא יכשילני'. אמר לו השועל: 'לא יגיעו הדברים לך, אולי לבן בנך יגיעו, והרי זה מקרא מפורש "פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים", אבל בין כך אתה תשבע מרעבונך ועד בן בנך זמן הרבה'.
נתפתה הארי וקפץ על הגומץ ונפל שם. בא השועל על שפת הגומץ והציץ עליו, אמר לו הארי: 'הרי אמרת לי שאין הפורענות באה אלא על בן בני'. ענה לו השועל: 'כבר יש עוון של אבי אביך שאתה נתפס בו'. אמר לו הארי: 'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?'. אמר לו השועל: 'ולמה לא חשבת כך מלכתחילה?! בשעה שהלכת לטרוף את האדם מתוך ידיעה מראש שבן בנך ייענש על זה?'". ומסיים רב האי גאון: "כמה מוסר יש במשל זה".
ומביא הרב דסלר שהמכשול הגדול שעמד בפני קרח שהיה גדול הדור ופיקח, היא התאווה. כאשר התאווה מתגברת על האדם לא די שאין חכמתו מצילתו, אלא מגייס הוא את החכמה לעזרתו כדי להטעות את העולם ולהוליכם בדרכו המעוותת. יתכן, מוסיף הרב דסלר שזוהי אחת המסקנות להן התכוון רב האי גאון במשלו. גם הארי נפל ברשתו של השועל אך ורק משום שהייתה לו נגיעה ותאווה לבשר קצת יותר שמן, לכן מה שהבין בנקל לאחר שנענש ונסתלקה נגיעתו, לא הבין מלכתחילה כשתאוותו משלה בו.
קרח שפיקח היה כיצד לא ראה
אמר רבינו זצוק"ל, בשם חכם אחד, שהקשה: קרח שפיקח היה, מדוע לא הבין שהוא טועה מכך שמאותו יום שהחל לריב עם משה רבינו נתרחק המן ממנו, כדאיתא במדרש, שהמן היה מודיע את החוטאים שאם ביטל מצוה, או עבר עבירה היה המן מתרחק מביתו, וכאן בוודאי היה כן, שהרי חלק על נבואת משה רבינו ע"ה. והשיב אותו חכם, כי מתוך שהיה בטוח בצדקתו, אמר בליבו, "אדרבה, משמים מענישים אותי על שאינני נלחם עוד יותר חזק במשה רבינו"... ושיבח רבינו זצוק"ל , את התירוץ הנפלא.
ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי.
והקשה החת"ס איך נתנו הצדיקים בני לוי שם בנם קרח שהוא שם מאלופי עשו בראשית ל"ו ה' הרי בגמ' יומא לח: כתוב שלא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע, וגם רואים שנעשה רשע משום שנתנו לו שם זה, וכותב דאולי זהו הפירוש ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, שהיה לו להתקדש על ידי שהיה בן יצהר וקהת ולוי, רק וייקח קרח, השם קרח לקח כל הקדושה.
"וַיִּקַ ח קֹרַ ח..." (טז, א)
אמר בעל חידושי הרי"ם זצ"ל: כל הטעות של קורח הייתה, שהוא חשב שאפשר לקחת לבד, "ויקח קרח" - אני לוקח ! והאמת שהאדם צריך בכל עת להכניס אל לבו: "אני לא לוקח לבד". אני סך הכל מקבל. אם משמים נותנים לי, אני לוקח, ואם לא נותנים לי, אני לא לוקח...
רש"י אומר, "פרשה זו יפה נדרשת", יש אומרים, שפרשה זו של קרח, אפשר לדרוש בה בכל ימות -השנה, שבכל השנה יש מחלוקות. וכן אומרים "ובני קרח לא מתו" – שהמחלוקת, לא מתה.
"וַיִּקַ ח קֹרַ ח..." (טז, א )
הבן איש חי אומר: קורח התעשר בגלל הגזלה שגזל את אוצרות פרעה במצרים... אך הוא לא הסתפק בזה וגם חיפש כבוד... סופו שהודח מהעולם. זה רמוז במילה ג זֵ לָ ה: אותיות לפני גזלה הם כָ בוֹ ד. ואותיות שאחרי גזלה הם מ ו דָ ח שנידחה מן העולם . ועוד אפשר להסביר: כ וֹ בֵ ד = גזלה = חוֹמֵד. למרות שהיה כָ בֵ ד בכסף רצה לחמוֹד עוד...
