הדמיון הוא כח חזק, אבל אסור להיתפס בו. לכן פותחים עשרת הדברות ב"אנכי" ומסיימים ב"לא תחמוד". לא לדמיין שפסל הוא אלוה ולא לדמיין שמה שיש לחברי יהיה לבסוף שלי (לא תחמוד)...
ונשאלת השאלה: מה לא טוב בקנאת סופרים? הרי חז"ל אמרו במסכת אבות: "קנאת סופרים תרבה חכמה?
והתשובה לזה: באה התורה ללמדנו שני כללי יסוד חשובים בחיים:
1. המטרה לא מקדשת את האמצעים.
2. הכול הולך אחר החיתום.
יש שני מקרים בתורה שנראים לכאורה זהים, אחד נדרש לגנאי ואילו האחר נדרש לחיוב: אשת פוטיפר, וכלת יהודה- תמר.
שתיהן רצו לשם שמיים, מדוע אחת מרשעת והשנייה צדיקה?
אמת שניהם רצו לשם שמים אך יש לדעת שהמטרה לא מקדשת את האמצעים.
חז"ל בחנו את החיתום של המעשה של כל אחת מהן. אשת פוטיפר רצתה להביא ילדים מהצדיק אך מה עשתה שהקב"ה לא איפשר לה? תבעה בכוח, הכפישה את שמו ואף 12 שנה הפסיד מחייו עת ששהה בבית הסוהר... החיתום הוכיח שכוונתה לא הייתה באמת לשם שמים.
לעומתה, תמר כלת יהודה שראתה שה' מונע את הבאת הילדים שותקת, היא איננה פוגעת ביהודה הגם – במחיר שהיא תישרף... מעשיה בסוף הוכיחו שכוונתה הייתה נטו לשם שמים.
קורח הוכיח שקנאת הסופרים שלו לא הייתה באמת לשם שמים ולכן לא הרבה חכמה... אלא הוביל לאבדון של כל המשתתפים עימו במחלוקת.
העונש מידה כנגד מידה: כיון שטען שמשה מתנשא בעוד ה' מעיד עליו: "ומשה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה", כדי לקיים את דבריו היה חייב להיות מתחת לאדמה... לכן גם בלעה אותו האדמה.
הוא לא חיכה לזמנו להיות מנהיג למרות שהיה ראוי לכך – "צדיק כתמר יפרח" סופי תיבות" 'קרח'. גם האדמה לא חיכתה לזמנו ולקחה אותו....
RABBI YAKOV YOSEF SCHECHTER
בן ציון סנה הרב
שיעור קצר בעניני דיומא
