עץ חיים – שער הפרצופים – דרוש ג'
כבר נודע כי הז"א אין בו רק ט"ס והמלכות משלמת לי': והיינו או עטרת היסוד דז"א שהוא המלכות דפרטות דיח ליה, או המלכות עצמה שהיא הנוק' דכללות משלימים את ט"ס דז"א להיות י"ס, או מלכות דרחל הקטנה. אמנם המלכות נוקבא דז"א יש בה י"ס כי יש בה מלכות אחת, אולם יש לה את כל סדר גדילתה ואזי מתגלה בה י"ס, והיינו מצד שורשה במלכות העליונה שהוא עתיק שהוא מלכות דא"ק. ושלא כמו הז"א שהוא בשורשו תלת גו תלת וגדל לו"ק ולט"ס, ומה שגדל לי"ס אינו גדלותו העצמית אלא מכח הארה דא"א ודעתיק שהם הי"ס הגמורים, דכנודע דספירת הכתר מתחלקת לב' פרצופים דעתיק ואריך, ויש בזה כמה אופנים, או שא"א הוא ט"ס ועתיק הוא המלכות, או שעתיק הוא כתר וא"א הוא הט"ס תחתונות. וביחס הזה א"א הוא שורש מה שז"א הוא רק ט"ס, כי גם א"א שורשו ט"ס שעתיק משלימו לי"ס, אולם מאידך הוא נקרא י"ס גמורים כי הכתר כולל את עתיק וא"א כאחד.
והנה גוף של ז"א צריך שיהיה בו ט"ס גמורות, והוא נחלק לג' בחי', חיצון אמצעי פנימי, והנה כל אחד מאלו ג' כולל י"ס, והיינו דלעולם בכל מדרגה ומדרגה בפרטותה יש בה י"ס: כלומר המלכות בשורשה היא בסוד נקודה שבמלכות: כל אחד ואחד מהי"ס הללו הם רק ג"ס, והיינו בנה"י, אבל בחג"ת הם ו"ק, ובחב"ד הם ט"ס.
כיצד בחי' אחור הוא הנקרא נה"י דז"א, והענין הוא כי אין פרצוף פרצוף אא"כ יש בו ג' קוין: כפי שהתבאר לעיל, שפרצוף נקרא מלשון 'צירוף', והיינו שכדי לצרף מוכרח שהם יהיו ג' קוים, שהם ימין ושמאל וקו אמצע המחברם. והיינו כי בשבירה פרצוף הוא מלשון 'פרוץ' שהם בחינת מלכי אדום שנשברו, ותיקונם הוא היפך השבירה פרצוף בסוד צירוף. והתבאר שבא"ק הפרצופים הם פרצופים 'בעצם' ולא מחמת צירוף של חלקים, אלא הוא כמו שורש המנורה שהיא מקשה אחת, אולם פרצופי אצילות הם התפשטות לתתא של פרצופי א"ק, והיינו כי הם פרצופים שבאים מצירופי חלקי המ"ה והב"ן.
והנה הנצח כלול מי"ס, אלא שאלו י"ס אשר כלולין בו אינם שלמים, רק בכ"א מהם יש בחי' נה"י לבד: כלומר כל אחד מהי"ס דפרטות של הט"ס דז"א הוא רק ג"ס כנ"ל, והיינו כי הוא רק במדרגת נה"י. נמצא שספירת נצח של ז"א כלולה מי"ס שהם חב"ד חג"ת נה"י וכל ספירה מהם אין בה רק נה"י שבכל א' וא' לבד. וכן בספירת הוד של ז"א היא כוללת י"ס שבכל ספירה מהם אינו רק בבחי' נה"י שבה לבד. ועד"ז ספירת היסוד היא כוללת י"ס שבכ"א מהם אין בה רק בחי' כללות נה"י שבה לבד. וא"כ נמצא כי ג' אחרונות דז"א הם ג"ס שכ"א מהם הוא מה שנתבאר וביאר בפרטות בכל הנה"י, נצח הוד יסוד.
ובזה תבין למה אין נקרא רק נה"י, שאם יש בהם כללות כל ט"ס גמורות א"כ במה ישתנו אלו מזולתן ולמה לא יקראו גם הם חב"ד או חג"ת. והנה אע"פ שכ"א מהם יש בה כללות כל י"ס דבחי' נה"י כנ"ל, עכ"ז נחלקים כ"א מאלו ג' לג' פרקין כי ג"ר שבנצח נקרא פ"א וג' אמצעית נקרא פ"ב וג"ת נקרא פ"ג, וכנגדן יש י"ס בהוד דז"א וכל א' כלולה מנה"י לבד ונתחלקו לג"פ ע"ד הנ"ל בנצח וכנגדן יש י"ס ביסוד ז"א כ"א כלולה מנה"י ונחלקים לג"פ ע"ד הנ"ל בנצח. והנה נמצא עתה אלו הנה"י דז"א שאין בהם רק בחי' נה"י לבד אפי' בפרטות ונחלקין שלשתן לט"פ נמצא עתה פרצוף שלם ואין בכולו רק בחי' נה"י לבד, והם ג"פ ראשונים דנה"י הם חב"ד של זה הפרצוף, וג"פ אמצעים הם חג"ת של זה הפרצוף, וג"פ אחרונים הם נה"י של זה הפרצוף, והרי נשלם פרצוף אחד מט"ס, וכולם בחי' נה"י לבד, לכן הוא פרצוף קטן בקומה מאד, כי הרי ל' ספירות פרטיות שיש בפרצוף הזה אין בהם רק כללות נה"י לבד, לפי שהוא שליש גובה קומה.
כפי שהוזכר שלעולם כל דבר בכל מדרגה ומדרגה בפרטותו יש בו י"ס פרטיים, וא"כ גם כאן הם ל' פרטיים, אך כולם הם בקומה קטנה כי הם רק במדרגת נה"י. מדרגת נה"י היינו 'תפיסת נה"י', דהיינו תפיסה של שלוש, כלומר כל דבר בבריאה הוא עשרה, והם עשרה מאמרות, עשרת הדברות ועוד, אולם התפיסה של מדרגת נה"י היינו שתופס את תפיסת העשרה במדרגה של שלוש, וכן עזה"ד בחג"ת הוא תופס את תפיסת העשרה בתפיסה של שש, וכן עזה"ד בחב"ד הוא תופס את תפיסת העשרה בתפיסה של ט"ס או י"ס, דהיינו בתפיסה של מוחין.
