מפני מה נענש קרח דווקא בבליעה באדמה? בספר "נפש דוד" מובא הסבר: שבא הדבר לאלף את קרח בינה: הוא טען תמיד שהוא עשיר ויכול לתת לכולם ובשל כך הגיע לגאוה. באה האדמה ואמרה לו: "נו, נו אני עשירה יותר ממך, שהרי כל מה שבעולם בא ממני, ולעולם איני מפסיקה לתת, ולמרות זאת כל הרוצה בא ודורך עלי... בוא אלי גאה שכמוך, כדי שאוכל ללמד אותך כמה דברים... בוא וראה, שיכול אתה להיות עשיר ונותן, ועדיין לאפשר לאחרים לדרוך עליך ולא לדרוך עליהם"!
הגה"ק רבי יהונתן איבישיץ זיע"א נתן הסבר אחר: קרח ועדתו לגלגו על טעמי המצוות: ומה טלית לבנה – די בפתיל תכלת לפטור אותה, טלית שכולה תכלת – על אחת כמה וכמה שאינה זקוקה לציצית... עיקר טענת קרח היא: אין צורך בדקדקנות מופלגת בקיום המצוות! אך המצוות הן ענין עמוק עד אין חקר. הלא על התורה הקדושה נאמר שהיא ארוכה מארץ מידה ועמוקה משאול. כיון שקרח ועדתו טענו שאין למצוות עומק גדול כל כך, לכן נענשו מדה כנגד מדה, שירדו לירכתי שאול, שם – בעומק האדמה – אולי יבינו שהתורה עמוקה היא משאול.
עוד הסבר מהרה"ק רבי זאב מסטריקוב זיע"א: משום שעל משה רבינו נאמר "והאיש משה עניו מעל כל פני האדמה", והיה משה מחזיק את עצמו לקטן בעיניו דהיינו שהיה מגיע עד עפר, ובכל זאת הם וטענו כנגדו: "ומדוע תתנשאו"! זאת אומרת שאפילו מין ענווה כזאת, להיות שפל עד עפר, נחשבת גם היא בעיניהם לגאות והתנשאות, אם כן לא נשאר להם אלא לירד מתחת לפני האדמה.