גילוח שערות מבטל הדינים

איתא במדרש רבה (יח, ד) כשאמר הקב"ה למשה 'קח את הלוים וגו' והעבירו תער על כל בשרם' (במדבר ח, ז), מיד עשה כן וגילח אותו כציווי ה', קורח התחיל לחזור על ישראל, ולא היו מכירים אותו, אמרו לו מי עשה לך כן?! אמר להם משה עשה בי! ולא עוד וכו', מיד התחילו שונאי משה לגרות ולהסית את ישראל כנגד משה רבינו וכו'.

בספר אגרא דכלה מבאר היכן למד המדרש דבר זה, שיש לזה מקור בתורה, שהרי פתחה התורה בפרשה זו באמרו 'ויקח קרח', ולא פירש הכתוב מה לקח, ועל כרחך הפירוש הוא שלקח 'קרחותו', היינו שנעשה 'קרח' מחמת שגילחו אותו, ועל ידי זה הסית את ישראל.

ומוסיף עוד, שיש להעמיק בזה, דהנה ענין 'גילוח הלוים' הוא מחמת שהשערות המה מסוד הדינים. והנה קרח כשראה שנשאר קרח בלא שער בראשו, וכי הוסר ממנו סוד הדינים, עלה במחשבתו שכבר ראוי הוא להיות שייך לסטרא דחסד. וזהו שנאמר 'ויקח קרח', היינו שלקח את קרחותו, שראה שנשאר קרח מן הדינים, ובזאת חשב שראוי הוא למעלת הכהונה.