תפיסה נה"י, היינו מדרגת קוין, היינו קוין שמתפשטים, אך עדיין אין בהם חיבור גמור של צירוף, אלא הם ב' צדדים ימין ושמאל שיש בניהם קו אמצע המצרפם, אולם התפיסה היא של קוין שכל אחד לעצמו מתפשט. כי הגח דרת קו הוא שהוא מתפשט, והיינו שיש התפשטות של ימין ושל שמאל ושל אמצע, 'חד אריך חד קצר וחד בינוח ני' כלשון הזוהר בפת"א. והיינו שהם ג' מיני התפשטויות, ואין הוא חיבור גמור בין הצדדים כבחג"ת כפי שיבואר מיד. והיינו כי הנה"י הוא כרגלי האדם, שיש בהם ג' רגלים, בסוד ג' רגלים, כי אמנם היסוד הוא רגל קצר אך ביסודו היה צריך להיות רגל ארוך כהרגלים, והיינו שהם ג' התפשטויות שמצורפות. והוא מה שהנה"י נקרא לבר, כהרגלים שלוקחים את האדם לחוץ, כלומר הנה"י מורה על התפשטות לבר. כלומר אין בנה"י גילוי של גוף הדבר במקומו, בסוד 'גופא דעובדא היכי הוה' בסוד גופי תורה, אלא רק לחוץ, התפשטות לחוץ, 'לבר מגופא'. נמצא שמה שהם י' ספירות שהם ג"ס, היינו שהם י"ס שמתפשטים בג' קוים, קו ימין, קו שמאל וקו אמצע.
והיינו שבתפיסה של נה"י הי"ס הם מעין חד סמכא, אולם אינו חד סמכא דקלקול שלא עמדו זה ע"ג זה באופן מסודר ונשברו, אלא הם ג' קוין זה ליד זה, כלומר אינן מצטרפים בשלמות זה עם זה, והיינו כי הם משורש סוד קו האחד שהוא בחינת זה תחת זה, בלא התפשטות לצדדים. לעומת כך תפיסת ו"ק היינו ו' צדדים, ובסוד י"ב גבולי אלכסון הם י"ב צדדים, ואזי מתגלה בהם חיבור וצירוף, חיבור בין הצדדים. והיינו כי היחס של ו' צדדים הוא יחס דגופא, כלומר, דהיינו שמצרף את כל הצדדים לכאן, כפי שיבואר מיד.
ועתה נחזור לפרט זה הפרצוף אל ג' פרטים כי הנה (הם) הג"ת שבו נקרא נה"י, וג' אמצעים חג"ת, וג"פ ראשונים הם הנקרא מוחין של זה הפרצוף. והענין כי הנפש של ז"א היא נכללת תוך הפרצוף הזה הנקרא נה"י ונקרא פרצוף דאחור. והנה הנפש הזו בהכרח שהיא נחלקת לג' בחי' שהם נר"ן בפרטות יש נרנח"י דפרטות ולא רק נר"ן וכולם בחי' נפש: דפרטות, אולם הרב מתייחס בפרטות רק לנר"ן, כפי שמבאר מיד.
והנה נפש שבנפש הוא תוך נה"י של זה הפרצוף, ורוח דנפש הוא בחסד גבורה תפארת של זה הפרצוף, ונשמה שבנפש הוא בג"ר של זה הפרצוף, ונמצא כי כאשר נעשה נה"י של זה הפרצוף בודאי שבא לו תכף עמהם נפש שבנפש כי א"א והוא כעובר במעי אימו שיש לו נפש שבנפש בג' חודשים ראשונים, כי אי אפשר זולתו.
והיינו בג' וכאשר נעשה בו חג"ת אז נכנס בו רוח דנפש: חודשים האמצעים, והוא רוח דנפש. וכאשר נעשה בו חב"ד של זה הפרצוף אז נכנסו בו מוחין פנימים בתוך חב"ד שהוא נשמת הנפש, ובאו מלובשים תוך נה"י של פרצוף בינה, אשר כל כללותו אינו אלא פר־ צוף אחור דבינה, בסוד נה"י שלה לבד ע"ד הנזכר כאן וכנ"ל דאע"פ שיש בו נר"ן דפרטות אינו אלא נה"י בז"א: שהם בסוד ג' קוים, שהם התפשטות בלא צירוף דגופא, כבחג"ת כפי שיבואר מיד.
אלא שהנה"י שבפרצוף דנה"י דאחור דבינה הם כ"כ גדו־ כנוחלות כמו כל הפרצוף דאחור שהם נה"י דז"א שלימות: דע שאחור של עליון הוא גדול מהתחתון, והיינו דהאחור של בינה, כלומר הנקודה האחרונה שבה, הוא כגודל כל פרצוף נה"י דז"א שלם עם כל חלקיו כפי שהתבאר לעיל. ונקרא אחור דבינה, והתבאר בענין אחור כמה הבחנות, וביחס דידן השתא, היינו אחור ביחס שפונה למישהו אחר. והוא נה"י, נה"י דייקא, כי נה"י אין הגדרתו 'גופא' אלא הוא 'לבר מגופא', בחינת ג' קוים המתפשטים למקום אחר, נמצא דנקרא גם נה"י וגם אחור, כלומר כל תפיסת רגליו של האדם הם בתפיסת 'אחור', ואינו רק מצד שאחור דעליון הוא פנים לתחתון שלכן נקרא אחור, אלא מצד שנה"י כל הויתו הוא אחור, והבן.
הבחנה נוספת הוא כי נה"י הוא מדרגת העיבור ועיבור הוא מלשון 'מעבר' והיינו כי מעבר הוא כדי להעביר דבר למקום אחר, ולכן נה"י שהוא מדרגת עיבור נקרא אחור, למישהו אחר, ודו"ק.
מעתה נבאר בענין היסוד שהוא קו אמצעי דנה"י, דהנה כידוע יסוד אין בו בחינת אחור אלא כולו פנים, וא"כ היאך הוא חלק מן הנה"י שכל הוייתו הוא אחור. אלא ביאור הענין הוא, כי היסוד מתחיל מן הטבור, ונקודת הטבור הוא בחינת פנים של גופא, והוא כשאר נקבי הפנים שהם, עינים חוטם ופה, וחזה שבו שדים דזכר ודנקבה, וטבור, א"כ נמצא שיסוד הוא ג"כ בחינת פנים, והיינו מצד מה ששורשו בטבור, אך מצד התפשטותו לתתא, הוא חלק מהרגלין, ונמצא שיש בו הבחנה של אחור. וביחס הזה מתגלה שהגדרת היסוד היא שהוא מוליד, והיינו בחינת 'לבר', למשהו אחר, הוא גופא תפיסת האחור שביסוד, והבן. ונחדד שיש תפיסת היסוד שהוא חיבור בין זכר ונקבה, ואזי הוא בבחינה שהוא כולו פנים, שהוא בחינת זווג שהוא פנים בפנים, והוא מה שאמרו חז"ל שאסור לאדם שיקדש אישה עד שיראנה, בסוד טובה ראייתה, דהיינו בחינת הטבור, טבריא שהיא טבורא דא"י, טבור שהוא שורש היסוד, ואזי הוא חיבור בגופא עצמו ולא לבר מגופא. לעמת כך היסוד כאשר הוא מתגלה מצד התחתון שבו הוא בבחינת 'כרע שכב', בחינת הולדה לאחר, בחינת לבר מגופא, אזי הוא בחינת 'אחור'.
