בֹקֶּ ר וְיֹדַ ע ה' אֶּת אֲשֶּ ר לוֹ (טז,ה) (ישראל גולד)
בקר וידע ה' את אשר לו" (טז-ה) קרח ועדתו בקשו לחלק על גדרי התורה. להגמיש אותם. "אמר להם משה: גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפך בקר לערב? כן תוכלו לבטל את זו" (רש"י)
"ובני קרח לא מתו", ניצני השקפה זו נובטים מחדש מדי פעם. בני אדם, גם דתיים, הסבורים שאפשר להכפיף את ההלכה לכאן ולשם מפני כרח השעה דומים הם לאותו אדם שלא הספיק לסיים מלאכתו בערב שבת, עמד ושנה את זמן ההדלקה בלוח... כאלו בכך תשהה השמש משקע.
וכבר משלו למה הדבר דומה, לשוטה שבא אצל הנפח. הניח ראשו על הסדן, ואמר: "הכה נא בקורנס". נרתע הנפח: "לשם מה?" והשוטה הסביר: "קניתי כובע, והוא צר למדת ראשי. עלי לכווץ את הראש כדי שהכובע יתאים".
אלו היה אפשר להגמיש את ההלכה, היו גם הגויים מסכימים לקבל את התורה. אך זו בדיוק הנקודה, שהתורה דורשת מהאדם להגמיש את עצמו, להתאים את עצמו להלכה. וכשם שיש יום ויש לילה, יש גם שעת דמדומים משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ושעת ספק היא - ומחמירים בה. "וכמו שנאמר על קצת החסידים שהיו פורשים משבעים שערים משערי המותר, מיראתם שער אחד משערי האסור" (חובות הלבבות, שער התשובה ה). מקבלים שבת לפני השקיעה ומבדילים רק אחר צאת הכוכבים, כך בדיני התורה, כדיני הכשרות, למשל. יש מותר ויש אסור, ויש תחום של ספק. והוא ספק דאורייתא, חשש מאכלות אסורים המטמטמים את הלב, ויש לפרש ממנו, למשך יד ולהינזר. להקפיד על כשרות מהדרת ולא להיכנס לתחום הדמדומים.
משל המשיל רבנו יהודה הלוי זצ"ל.
מעשה ברוקח ידען בתורת הרפואה ובקי ברזי התרופות. כל חולה וסובל פנה אליו, סח על מכאוביו ומדווי, והרוקח רקח בעבורו תרופה מועילה. שחק סממנים וערבם, ושיקוייו חוללו פלאים. שלמו החולים ככל שהושת עליהם ברצון ובשמחה, שמו של הרוקח נודע לתהילה, ועשרו הלך וגדל. עשרו הרב ושמו הטוב של הרוקח עוררו את קנאתו של קנאי צר עין. מה עשה? חדר באישון לילה אל בית המרקחת, רוקן חצי מכל צלוחית וצנצנת, והגיר את תמיסתם לצנצנות שהביא עמו. המתין כמה ימים עד ששככו הדי הגנבה וחדשות אחרות תפסו את מקומה, והכריז בקול תרועה על פתיחת בית מרקחת מתחרה, בחצי המחיר. ההצלחה מבטחת, הן משתמש הוא באותן תרופות...
ואם אפשר לחסך - למה לא, פנו אליו הסובלים וספרו לו על מחלתם ועל מחושיהם. והלה, בביטחון עצמי ובגבהות לב, לקח מכל הבא ליד. שחק, טחן, ערב ורקח, וגרף את הממון הרב. לא ארכו השעות, והמונים צבאו על דלפקו של הרוקח הראשון: "הושיעה נא פדה ממות!" החולים השתנקו, מכאוביהם הוכפלו, התפתלו מייסוריהם, אף נפחו נשמתם.
בני משפחה אבלים וזועמים צרו על בית המרקחת החדש, ובעליו נמלט על נפשו מפחד נקמת הדם. כי אין די בסממני הרפואה, יש צרך בחכמת הרפואה, במינון המדויק ובמזיגה הנכונה. אך רק ממחה וידען רשאי לקבעם, ומי שייהרס ויתיימר לקבע בשרירות לב ובחסר ידע, דמו בראשו.
כך גם בחכמת התורה ובצוויי הבורא. רק חכמי התורה המפלגים, מעתיקי השמועה ומעבירי המסורת, רשאים לקבע הלכות וגדרים. אשרי המצית להם והולך לאורם, אוי למשער לעצמו ולקובע מסברתו בדיני שבת החמורים שהם "כהררים התלויים בשערה"
"בוקר ויודע ה' את אשר לו" (טז, ה ( (חמדה גנוזה (
חז"ל (יומא עה) אמרו על המן: "צדיקים ירד על פתח ביתם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו" וזה שאמר משה : אתם אומרים שאתם צדיקים? "בוקר ויודע". נראה מחר בבוקר איך ירד המן אצלכם, ליד ביתכם או רחוק ממנו...
בקר וידע ה' את אשר לו (טז,ה) (ישראל גולד)
ברש"י: ומדרשו - 'בקר', אמר להם משה: גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפך בקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר: 'ויהי ערב ויהי בקר...'.
המשל שמביא הרב בן ציון סנה על הדברים, ממחיש אותם היטב: ענקית האופנה ההולנדית B&W נקלעה לקשיים בשל התחרות הצמודה בשוק. החליטו הבעלים ליחצן את החברה באופן חדש - ירוק. הוסיפו עלה ירוק לסמל של החברה, העובדים של החברה שלבושים בחלצה שחורה, קבלו עלה ירוק על חלצתם. כל החברה עברה לחשמל סולארי, והחיסכון שהנהיגו באנרגיה היה מדהים - בן אדם נכנס לחנות ומוצא אותה חשוכה, למעט הדלפק. מבקש האדם לקנות מעיל, מפנים אותו לאזור המתאים במחלקה המתאימה. מיד כשהוא מגיע לנקודת המקום המתאימה, נדלק האור במקום. כל זאת כדי לחסוך באנרגיה. כך יש קו ייצוגי חדש ואופנתי.
יום אחד נכנס בחור מרושל לחנות, נגש לנציג המכירות ומבקש חולצה. "מחלקת חולצות מצד שמאל, הדלת השלישית". הוא מגיע לשם - נדלק אור. נגש מיד למוכר, ומבקש חולצה. "איזו חולצה?" - שואל המוכר. "לא משנה." "איזה צבע "לא משנה." "איזו גזרה?" "לא משנה"
פתאום כבה האור. הבחור שולח מבט תוהה אל המוכר, ושואל - "מה זה, החושך? מה קרה?" אומר המוכר: "אם לא משנה לך - בשביל מה האור?!"
והנמשל: משה רבנו אמר לקרח - "בקר וידע ה' את אשר לו". לשם מה יש צורך בבוקר? כדי להבדיל בין תכלת ללבן, כדי להבחין בין כלב לשועל, בין חמור לזאב. אבל אתה אומר - "כל העדה כלם קדושים" - אין שום הבדל. אם כך, לשם מה אור?!
הבוקר נועד כדי להבחין, ואתה מנסה לא להבחין. אם לא מבחינים, לשם מה בוקר?! כשם שאת הבוקר אתה לא תוכל להפוך ללילה, כך לא תוכל לקחת מאהרן הכהן את המנוי שלו, כי את המנוי הזה - עשה ה'!
"בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו" (טז, ה (
מבער בתפארת שלמה שנרמז כאן מה שכתב בספר 'אור המאיר' עה"פ 'על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי', הבחינה לאדם לידע אם אוהב הוא את ה' באמת ובתמים, שיראה באיזו מחשבה הוא מתעורר בבוקר. אם נפשו נמשכת ובוערת באהבת השי"ת עם קומו, סימן הוא כי אכן עובד הוא את ה' באמת. אולם אם נפשו נמשכת להבלים ידע כי רחוק הוא מאהבת ה''. זה הפירוש 'בוקר ויודע ה' את אשר לו', בקימת הבוקר ידע האדם אם קשור הוא לה', אם לאו.
