לא הביט על כבודו מפני השלום

בתלמוד ירושלמי (סוטה א, ד) מסופר, רבי מאיר היה רגיל לדרוש בבית הכנסת של חמת בכל ליל שבת, ואשה אחת היתה רגילה לשמוע דרשתו, פעם אחת נמשך שיעורו של רבי מאיר יותר על המידה, וכשגמר דרשתו הלכה האשה ורצתה ליכנס לביתה, ומצאה הנר כבוי, אמר לה בעלה: היכן היית?! אמרה לו: לשמוע קול הדרשן, אמר: כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף שאין אותה האשה נכנסת לביתה עד שתלך ותירוק בפני הדרשן!

צפה רבי מאיר את הדבר ברוח הקודש, ועשה את עצמו כחולה בעיניו ואמר: כל אשה שיודעת לחש לעינים תבוא ותלחש בעיני, אמרו לה השכנות: עתה הזמן שתבואי לביתך, עשי עצמך לוחשת לו ואת רוקקת לתוך עיניו! באה אצלו, אמר לה: יודעת את ללחוש לעין?! ומגודל אימתה אמרה לו שאינה יודעת, אמר לה: מכל מקום רקקי בעיני שבע פעמים והוא טוב לי! אחר שרקקה אמר לה רבי מאיר: לכי אמרי לבעלך, אתה אמרת לרוקק פעם אחת על רבי מאיר, ואני רקקתי שבע פעמים! אמרו לו תלמידיו לרבי מאיר: אילו אמרת לנו, היינו מביאים אותו ומלקים אותו על העמוד, עד שהיה מתרצה ומתפייס לאשתו! אמר להם: ולא יהא כבוד 'מאיר' ככבוד קונו?! ומה אם שם הקודש שנכתב בקדושה, אמר הקב"ה שימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, כבוד 'מאיר' לא כל שכן?!