ואתפליג קרח
‘ואתפליג’ קרח. כלומר שהיה פילוג בלבושי נפשו, והבן מאד.
בענין עדת קרח
כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים... ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו (אבות ה, יז), והשאלה ידועה, שלכאורה זו איננה מחלוקת “קורח ועדתו”, אלא “קורח ומשה”!
המפרשים, שבתוך עדת קורח עצמה היתה מחלוקת. וביארו ואף שכולם באו עם אותן טענות, אך המניע של כל אחד היה פרטי. היה לו חשבון שעל ידי כן ישיג לעצמו איזו שהיא שררה. זוהי “מחלוקת קורח וכל עדתו” - בתוך עצמם הם היו מחולקים, שהיא הדוגמא למחלוקת שאינה לשם שמים. משא”כ מחלוקת לשם שמים הגדרתה, שהמניע את החולקים הוא הרצון לגלות את דבר ה’.
אפשר לכתוב במשנה “מחלוקת קורח ומשה”, כי רק קורח אי חלק על משה, אבל משה רבינו מעולם לא חלק על קורח. משה רבינו רק אמר את דבר ה’. המחלוקת היתה בתוך עדת קורח, כיון שלכל אחד היה מניע אחר. (ביאור בלבבי משכן אבנה על מסילת ישרים, פרק כ)
סוד מחלוקת קרח על משה (א)
מחלוקת קרח ומשה איתא בגמ’ בענין, “דרש רבא (נדרים לט ע”ב) ואמרי לה אמר ר’ יצחק מאי דכתיב ’שמש ירח עמד זבולה’, שמש וירח בזבול מאי בעיין, והאי ברקיע קביעי, מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבונו של עולם, אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים, ואם לאו אין אנו מאירין. באותה שעה ירה בהם חיצים וחניתות, אמר להם בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים, בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם, ובכל יום ויום יורה בהן חיצים וחניתות ומאירים שנאמר ’לאור חיציך יהלכו”’ וגו’.(שם)
המחיצה האחרונה שמבדלת מהשגת הבורא בשלמות הענין. הוא הדעת, בחינת “אנכי עומד בין הוי”ה ובינכם” שזה משה בחינת דעת. והוא נקודת המסך בין הוי”ה לבינכם. וכאשר חלק קרח על משה, נעשה ביטול מה לבחינת משה, ונגלה הוי”ה. ולכך נתעורר מהלך של “בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם” דכל זמן שיש דעת אין גילוי של מהלך של “בכבודי לא מחיתם” כי הויתו ית”ש נעלמת. רק כאשר יש סילוק הדעת, אזי נתגלה הויתו ית”ש, ואזי יש תביעה על כבודו ית”ש. וזהו הענין של “בכל יום יורה בהם חיצים וחניתות ומאירים”. כלומר שלא מכח דעתם פועלים, אלא הכח הפועל שלהם הוא הקב”ה לבדו. (קול דממה דקה)
סוד מחלוקת קרח על משה (ב)
שורש מחלוקת על משה, ותורה נקראת ע"ש משה, "תורת משה", ולפיכך שורש המחלוקת של קרח על עצם התורה, על צרופי אותיותיה. וקרח יונק את חיותו מאותיות שאין להם צירוף בתורה. כגון אותיות ג-ט... (בלבבי על רל"א שערים, פרשת קרח, ב-פ)
כל העדה כולם קדושים
עומק טעותו של קרח (א)
בחילוף אותיות, רחק. הענין. קרח היתה, “כי כל העדה כולם קדושים” וגו’. כלומר, טענת קרח בחינת עיגול, שכולו בהשואה אחת. וזה בחינת אור מקיף, (כמ”ש האריז”ל, שהמקיף דמקיף מאיר בשווה שמאיר בהשואה לכלי, ואינו נכנס לתוכו, לגדרי הדרגה. והנה על בחינת אור לכלים) מקיף נאמר, “מרחוק הוי”ה נראה לי”. משא”כ האור הפנימי הוא בחינת קרוב, כי הוא קרוב ומושג לאדם. ולכך קרח אותיות רחק, כי בחינת נפש קרח, בחינת אור המקיף, שהוא בחינת “מרחוק הוי”ה נראה לי”, כנ”ל.
נקודה נוספת. אף שכתבנו שקרח בחינת רחק, יש בכך ב’ בחינות. שהרי כל הבחינה שנקרא רחק, הוא כלפי האור הפנימי, שאור המקיף אינו מושג עבורו. אולם האור המקיף כלפי עצמו, ברור הדבר שאינו מוגדר בגדר רחוק. ולכך קרח ששורשו היה מאור המקיף, אצלו הארה זו אינה בבחינת רחוק, אלא מושגת השגה גמורה. ולכך רצה לשלשל השגה זו לעשיה, בטענה של בית מלא ספרים אם חייב במזוזה, וטלית שכולה תכלת אם חייבת בציצית. וכל זה הוא סוג של טענה שרואה את הכל אור, “בית מלא ספרים”, הכל שווה. “טלית שכולה תכלת”, הכל שווה. זהו סוד מצוות בטלים לעת”ל, מכיון שהאור יאיר בשווה ובאמת לכל, ואזי אין שייך שזה מצווה וזה דבר רשות, אלא הכל מצווה, מלשון צותא, דבקות. כי לעת”ל יאיר אור הכתר, אור הדבקות בהשוואה.
שבזה הקדים קרח את הזמן, כי אף שזהו אור אמת, לא אלא הגיע אז הזמן לגלותו בעולם העשיה ממש, אלא רק בנפש למי ששורשו בכך. (קול דממה דקה)
עומק טעות של קרח (ב)
יש ב’ בחינות בכנס”י, ובבריאה כולה. א. של שווה, “כולכם שווים” (בחינת עומד). ב. הדרגה. (בחינת שוכב). והנה מצד בחינת ההדרגה רק משה רע”ה דבוק לקב”ה. וזש”כ“ אנכי עומד בין ה’ ובינכם”, והבן. והאמת, שב’ הבחינות אמת, ואדם צריך שיהיה לו ב’ בחינות בנפשו. בחינה אחת שהוא דבוק בקב”ה ישר. ובחינה ב’ שדבוק בקב”ה ע”י משה שבכל דור ודור.
קרח שאמר “כי כל העדה כולם ובתוכם ה”’ וגו’, קלקל וחטא בכך שדבק רק במדריגה של “כולכם שווים”, ולא דבק גם במדרגת ההדרגה. וזה בלא זה אי אפשר. וכן הדבק רק דרך ההדרגה, נחסר את עיקר הדבקות הפשוטה בקב”ה.
בכל דבר יש בחינה זו, הדרגה ושויון. כגון באמונה. ובפנימיות, יש אמונה בקבלת אבות מאב לבן, וזה בחינת הדרגה. ויש אמונה עצמית, בחינת “מעצמו”. וכן בענין הדורות, יש בחינת הדרגה, והוא בחינת ירידת הדורות. ויש בחינת שויון, ומצד זה כל הדורות קרובים בשווה לקב”ה. וענין זה הוא סוד גדול מאוד למבין, שלעולם מצד הפנימיות יש שויון, ומצד החיצוניות הדרגה. כי כן הוא סוד הבריאה. מצד אחד “מלא כל הארץ כבודו”, “קב”ה לא אשתני בכל אתר”. ומצד שני יש הדרגה של אלוקות. (קול דממה דקה)
