הברכה על בוטנים שאינם קלויים

שאלה

בשנים האחרונות גוברת המודעות לצריכת מוצרי מזון טבעי שאינם מתועשים. ונשאלה השאלה, מה צריך לברך על בוטנים שאינם קלויים, האם מברכים עליהם 'שהכל נהיה בדברו', מפני שרוב העולם נוהגים לאכלם כשהם קלויים, או 'בורא פרי האדמה', כברכת בוטנים קלויים?

תשובה

א. איתא בגמרא (ברכות לח:), "דרש רב חסדא וכו', כל שתחלתו בורא פרי האדמה, שלקו - שהכל נהיה בדברו, וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו, שלקו - בורא פרי האדמה". פירש רש"י, "כל ירק הנאכל חי, שתחילתו בורא פרי האדמה, שלקו, אפקיה ממלתיה לגריעותא, ומברך שהכל, ולקמיה מוקי לה בתומי וכרתי, וכל ירק שאין דרכו ליאכל חי, שמתחילתו אם אכלו חי, שהכל הוא מברך."

וכך כתב הטור (או"ח סימן ר"ה), "אבל קרא וסילקא וכרבא וכיוצא בהן, שטובים מבושלים יותר מחיין, כשהן חיין מברך שהכל, ולאחר בישולם בורא פרי האדמה, דאישתנו לעילויא". והוסיף שם, "ואפילו אם יש מי שחפץ בהם יותר מבושלין, בטלה דעתו, והולכין אחר הרוב" (ומקורו מדברי הרא"ש שם פ"ו סימן ט"ו). וכך פסק בשו"ע (שם ס"א).

וכתב המגן אברהם (סימן ר"ה סק"ג) בשם תלמידי רבינו יונה, "שאין נאכלין חיין, מברך כשהן חיין שהכל, וכן משמע בסימן ר"ב סי"ב, אבל כשהן טובים חיין, אף על פי שהן יותר טובים כשהן מבושלים, מכל מקום יברך חיין בורא פרי האדמה". ובפשטות הבנת דברי המגן אברהם, שאין קובעים לפי דרך אכילת אותו פרי, אלא הקובע הוא, אם הוא ראוי לאכילה כשהוא חי.

אולם בשו"ע הרב (סימן ר"ב סט"ז) הביא את דברי המג"א, ונראה מדבריו שהבין שהעיקר הוא לפי דרך אכילת הפרי, ואם אין הדרך לאכלו חי, ברכתו שהכל, אף באופן שמצד עצם הפרי היה ראוי לאכלו חי. שכך כתב, "אבל פירות שדרך אכילתם הוא גם כן לאכלם חיים, אפילו הם טובים מבושלים יותר מחיים, מברכין עליהם ברכתן בין חיים בין מבושלים". ומקורו מדברי המג"א בשם תלמידי רבינו יונה. מבואר בדבריו, שהעיקר הוא אם דרך בני אדם לאכלו כך, אך לא הצריך שיהא דרך רוב בני אדם לאכלו חי (אכן עיין שער הציון סימן ר"ה סק"ב, ועיין גם בלבוש סימן ר"ב סי"ב, שנראה מדבריו כן, הובא במשנה ברורה שם סקס"א).

אמנם במשנה ברורה (סימן ר"ב סקס"ג) ביאר את כוונת המחבר, שכתב 'ואם אין דרך לאכלם' - היינו, שרוב בני אדם אוכלים אותם כשהם מבושלים. וכן הוסיף שם (סקס"ד) , וזה לשונו, "כיון שדרך אכילת אותן פירות לרוב בני אדם , הוא על ידי בישול דוקא, לא מיקרי עיקר פרי, כל זמן שלא בא לכלל זה", עיי"ש שהביא כן בשם האליה רבה (סימן ר"ה) וחיי אדם.

נמצא לכאורה, שלגבי אכילת בוטנים שאינם קלויים, הדין תלוי במחלוקת הפוסקים הנ"ל, שהרי ראויים לאוכלם חיים, אך רוב בני אדם אוכלים אותם כשהם קלויים. ונראה שהכרעת המשנה ברורה לברך עליהם שהכל.

ב. אולם עדיין יש לדון ולדייק, בגדר 'דרך רוב בני אדם'. הנה במשנה ברורה (סימן ר"ה סק"ג) כתב בזה"ל, "מכל מקום, אם דרך רוב בני אדם לאכלם, גם כן כשהם חיין, מברך בורא פרי האדמה". ויש ללמוד מדבריו, שאין בודקים אם רוב פירות אלו נאכלים כשהם חיים או מבושלים, וגם אין בודקים לפי רוב פירות אלו בעולם (כלומר, לא יועיל לשאול בחנות, מאיזה סוג בוטנים נמכר יותר), אלא הקובע הוא, אם דרך רוב בני אדם, לאכול אפילו לפעמים פירות אלו כשהם חיים.

וכן כתב עוד (סימן ר"ב סקס"ד) בזה"ל, "כיון שדרך אכילת אותן פירות לרוב בני אדם, הוא על ידי בישול דוקא, לא מיקרי עיקר פרי, כל זמן שלא בא לכלל זה". כלומר, כיון שרוב בני אדם אוכלים אותו על ידי בישול דוקא, ברכתו שהכל, אבל אם רוב בני אדם היו אוכלים אפילו לפעמים כשהם חיים, ודאי ברכתו בורא פרי האדמה.

ולפי זה יש לומר, שגם לפי דעת המשנה ברורה, יש לברך בפה"א על בוטנים ושאר מיני פיצוחים שאינם קלויים. שהרי ברור שרוב בני אדם נוהגים לאכול מהם לפעמים כשהם חיים. ומה שמקובל בדרך כלל לאוכלם כשהם קלויים, היינו מפני שהם משובחים יותר כשהם קלויים (ובעיקר מפני תוספת המלח), אבל בוודאי אם יזדמנו לאדם בוטנים שאינם קלויים, יאכלם לכתחילה כך, ולא רק מחוסר ברירה, וא"כ ברכתם בורא פרי האדמה.

ג. ויש להוסיף עוד נקודה חשובה, כדי להכריע בנידו"ד, ע"פ ששנינו בגמרא (עבודה זרה לז:), לגבי בישולי עכו"ם, "אמר רבי יוחנן, אמר קרא - 'אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף תתן לי ושתיתי' - כמים, מה מים שלא נשתנו מברייתן ע"י האור, אף אוכל שלא נשתנה מברייתו ע"י האור". וע"פ זה העלו שם בגמרא, ש'קליות' אין בהם משום בישולי עכו"ם.

וע"פ זה יש שלמדו, שהוא הדין גם לענין שינוי ברכה, שהדבר תלוי אם נשתנה ע"י האור (מגילת ספר, וכן בהלכות יום ביום להגרמ"מ קארפ שליט"א), וע"פ לשון הגמרא בברכות (לח: עיי"ש בריש הסוגיא), 'שלקות שנשתנו ע"י האור'. ואם כן יש לומר, שהיות ומבואר במסכת עבודה זרה, ש'קליות' אינן מוגדרות כ'השתנה על ידי האור', הוא הדין גם לענין ברכה, שברכתן בורא פרי האדמה, בין לפני קלייתן ובין לאחר קלייתן, כיון שהקלייה אינה משנה את מהות הפרי כמו בבישול. וכ"כ גם בחוט שני (הלכות ברכות עמ' קצ"ה) , "אולי קלוי זה יותר טוב, אבל אין זה דבר אחר, שאפשר לאכול כך ואפשר לאכול כך, ומברך בין שהם חיין בין קלויים כברכתם" . אכן בספר "וזאת הברכה" הביא, שהגרש"ז אויערבך זצ"ל היה מורה לברך שהכל על בוטנים שאינם קלויים.

הלכה למעשה: נראה שהמציאות בימינו, שדרכם של רוב בני אדם לאכול בוטנים ושאר מיני פיצוחים, אף כשאינם קלויים (כלומר, אם יזדמנו לו בוטנים שאינם קלויים, יאכלם לכתחילה כך, ולא רק מחוסר ברירה) ,ולכן יש לברך עליהם בורא פרי האדמה, או העץ (תלוי לפי הסוג) . וזאת ע"פ דעת המג"א וביאור האחרונים, שמספיקה דרך בני אדם, אף שאינם רוב, ומה גם שיש לבאר, שדרך רוב בני אדם', היינו שרוב בני אדם אוכלים אותם לפעמים כשהם חיים, ובצירוף דעת הפוסקים, שהקלייה אינה משנה את מהות הפרי. וכן הכריע מורנו הגאב"ד שליט"א הלכה למעשה.