לרדוף אחרי השלום
המהר"ל ז"ל בספר דרך חיים מבאר את המשנה (אבות א, יב) 'אוהב שלום ורודף שלום', מהו כפל הלשון?! ומפרש 'אוהב שלום' שידאג שלא תבוא מחלוקת בין האנשים, 'ורודף שלום' שאם באה מחלוקת ירדוף לעשות שלום, ושם צריך רדיפה עד שיחזיר אותם לשלום, כי דרך בני אדם כאשר נכנסו במחלוקת, שכל אחד מתרחק מחבירו בתכלית ההרחקה, ודבר שהוא מרוחק צריך רדיפה אחריו.
כיוצא בזה כתב הרה"ק ר' מנחם מענדל מרימנוב זי"ע בספר מנחם ציון (פ' קורח) על הפסוק (תהלים לד, טו) 'סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו', הענין הוא, כי מידת השלום עולה על כל המידות הקדושות, וכל מצוות העשה שבתורה וכללותן הם בסוד השלום, כי היא המידה האחרונה הכוללת הכל, שהרי הכל הולך אחר החתום. ולכן גם מסיימים ג"כ תפילת שמונה עשרה בתפילת 'שים שלום', כי היא המידה העיקרית. ולפיכך יש חילוק בין מצות השלום לשאר המצוות, כי לשאר מצוות העשה אין אנו צריכים לרדוף תמיד, אבל אחר מידת השלום צריך לרדוף בכל עת.
וזהו שאמר 'סור מרע' היינו כאשר נזדמן לידך דבר רע ח"ו, אזי תסור ממנו, וכן 'ועשה טוב' כאשר נזדמן לידך דבר טוב אל תחמיצנה, אבל שתי אלו אינם אלא כאשר מזדמנים לידו, ואינם מתקיים תדיר, אבל 'בקש שלום ורדפהו', שמידה זאת אתה צריך לרדוף אחריה תמיד ולבקשה, אף אם לא נזדמנה לך.
