סוד המחלוקת (א) ועוד בענין טעותו של קרח (ג)
יש בעולם מחלוקת, פרוד. ואף האחדות שיש בעולם, הוא הנה אחדות של נפרדים, וד”ל. שורש הדברים: כל הבריאה בנויה בצורה של הדרגה, וצורת ההדרגה ע”י התפרטות. מה שבשורש אחד, נעשה שנים, ואח”כ ארבע וכו’. ונקודת ההתפרטות, (וזהו גופא נקרא השתלשלות. כי מדרגת החלוקה, הוא גופא ההדרגה כל דבר, היא לפי גילוי האחדות שבו. וככל שמתרחק מן האחדות, כן יורד ממדרגתו. נמצא, שההשתלשלות היא התפרטות, העדר גילוי האחדות, .והבן.)
לכל אור יש כלי. והאור הוא ההדרגה בנפשות, והכלי והנה הוא המחלוקת, שיוצרת כלים חלוקים. ואילו הכלים יהיו באחדות, גמורה ממש הרי נתבטל הכלי שמקבל את החלוקה, את ההדרגה. וכאשר הכלי מתבטל, האור חוזר לשורשו. ויעלם ההדרגה, ויתגלה רק אור השיוויון, והבן. נמצא שהמחלוקת סוד קיום העולם. והנה יש מחלוקת לש”ש ויש מחלוקת שאינה לש”ש. מחלוקת לש”ש יש בה נקודת אחדות, כי אף שבחיצוניות יש חלוקה, מחלוקת, מ”מ יש נקודה פנימית שמאחדת שבה הם שווים. נמצא שזה אינו חלוקה החלטית, ומתנוצץ בה סוד האחדות. אולם מחלוקת שלא לש”ש, הרי היא חלוקה החלטית יותר. נמצא שמחלוקת שלא לש”ש, נותנת קיום החלטי יותר להדרגה ממחלוקת לש”ש. והבן מעתה, שקיום העולמות, קיום ההדרגה, נבנה ע”י מחלוקת שלא לש”ש דייקא. והוא סוד האור שנמצא בכל עבירה אלא שנפל לרע, ואכמ”ל.
קרח רצה לגלות את נקודת האחדות הפשוטה, “כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם הוי”ה”, גילוי השיוויון. וזה ביטול הנבראים, ביטול העולמות, ביטול ההדרגה. ובאמת נפעל להיפך, מחלוקת שלא לש”ש, שזה גופא מקיים את ההדרגה (קול דממה דקה) כנ"ל.
סוד המחלוקת (ב) ועוד בענין טעותו של קרח (ד)
חז”ל והובא ברש”י (במדבר טז, ז) אמרו וז”ל “וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו, עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר בשבילו אני נמלט” וכו’, עכ”ל.
ביאור הדברים: קרח שורשו מבחינת עיגול, העדר הדרגה, כמ”ש “כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם הוי”ה”. ובא לחלוק על ההדרגה, גבול. וכמ”ש רש”י בשם חז”ל ומדרשו (שם ה) וז”ל “’בקר’, א”ל משה, גבולות חלק הקב”ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו”, עכ”ל. והנה השביל שדרכו יצא קרח מן עולם ההדרגה, ונכנס לעולם של שוויון, הוא, “שמואל ששקול כנגד משה ואהרן”. ומנקודה זו שהיתה פתח לו לעולם של שוויון, נכנס לעולם זה. אלא שעתה שעבר הפתח, נכנס כולו לעולם של שוויון. ואלו כל טענותיו, “טלית שכולה תכלת, בית מלא ספרים”, וכו’.
בכדי להבין את עומק חטא קורח, נקדים ונבאר את ענין עיגולים ויושר.
הרמח”ל כתב (שערי רמח”ל פחו”ד סי’ כח עמ’ קסו) וז”ל “והנה עיקר ההנהגה היא ע”י היושר, ששם מתפרשות המדרגות, והעיגולים נמשכים אחריו, כי הם חיצוניות אליו. וע”כ פרטיות הדרושים יסובבו על היושר, ולא על העיגולים, כי שם עיקר ההנהגה והעבודה”, עכ”ל.
ביאור הדברים: יושר מצד הבחירה, עיגולים מצד הידיעה. והנה לפי מבט של נברא, העיקר הוא הבחירה. ולכך מוגדר “והעיגולים נמשכים אחריו”, אחרי היושר, כלומר הידיעה נמשכת אחר הבחירה, ולא הבחירה אחר הידיעה. אולם מצד מבט עליון יותר, הידיעה מכרחת הבחירה, ואזי הגדרת הדברים שהעיקר הוא העיגולים, והיושר, הבחירה, נמשך אחר העיגולים, הידיעה.
הבן, כי הנה הבריאה בנויה בצורה של יש ואין, יושר ועתה (והיש בודאי אינו תכלית, ועיגולים. אולם דע, שהאין אינו התכלית , אלא הוא אמצעי לשלול את היש. וכאשר נשלל היש ואכמ”ל) של הנברא, נגלה היש האמיתי, הא”ס. נמצא, האין אינו אלא לשלול, ולא לבנות עולם של אין. ובהגדרת יושר ועיגולים, כל ענין העיגולים לשלול היושר, אולם עולם העיגולים אינו תכלית לעצמו. והתבונן בדברים כי עמוקים הם.
הבן, כי קרח רצה לבנות עולם של עיגולים, ולנהוג כך מעתה למעשה, וזה אינו. כי כח העיגול רק לשלול את היושר, ומעתה אין עבודה כלל, ויש גילוי של היש האמיתי, ש”אין עוד מלבדו” כפשוטו. ועתה שמור יסוד זה מאוד, כי זה כל הבריאה, הוא ביטול הנבראים. אולם כח הביטול גופא, אינו תכלית, אלא היכי תימצי של שלילה. וכאשר הופך כח הביטול ליש עצמי, הרי זה השבירה הגדולה ביותר, שעצם האין הפך ליש. וזה סוד עומק המחלוקת, כי כל מחלוקת נובע מן ה’יש’, כי ב’אין’, אין מחלוקת. והמחלוקת הקשה ביותר, היא כאשר עצם ה’אין’ הפך ל’יש’. (קול דממה דקה)
