אורות אילים

דס"ב רב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא, הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי. יומא חד משכתיה שמעתא הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי לא אתא חלש דעתה אחית דמעתא מעינה הוה יתיב באיגרא אפחית מתותיה ונח נפשיה. תמהר עזרת חלוש על היכן מגיע לוקחת חלק מדמעותיה מנויה וחתיו בק"ו מהן עובדין ללא עמל חיה חוללת כמתכוין: ומה יעשו לוחץ חמים ומגליי' ונערי' בהעינ'ס חימה יתיר' בחוק ביתם גדלו ילקו בגופו או בממונו או בנפשו או בישקנו למטרפסיהו בההוא עלת' חבל חלוק חק חזמו כגופו והמכבדם יותר מגופו כבר לחזור רבנן עליה. כתיב 'לו חקרו' וגו' יענה ויזהרו עוברי חורם לפייס נשותיהם במנוח ובדברים למען יצלו כרכ' מחת ה' וגם הנשים תהיינה זהירות לבלתי להועיל למטה וסלח להחרטה על בעליהן כי נפשה היא חובלת לכן מסגול הכל כגילה חס רונה כחקנו בעלה.