פרשת חוקת תשפ"ו

"עניין הטומאה"

מאת הרב הגאון רבי ישראל זילברברג שליט"א מרבני האיגוד העולמי להפצת תורת זרע שמשון וראש רשת הכוללים זרע שמשון

זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים' (י"ט י"ד):

נראה לבאר את יסוד ענין הטומאה בעולם וטהרת הפרה שעניינה היא כך, שהמזיקין נכנסין באותה נבילה ובאותו השרץ וכו', ומחמת כן שורה הטומאה באותם המקומות.

וראיה לדבר ממה שאמרו חז"ל (יבמות סא.) שהנכרי מטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא בטומאת אוהל כמו הישראל. והטעם מפני שגוף איש ישראל בחיותו הוא מושרש בקדושה והמזיקין בדלין ממנו, ותיכף שמת ופרחה נשמתו ממנו, אז מוצאים הקליפות מקום לחול. מה שאין כן הנכרי, שאף בחיותו הוא מסור ביד הקליפות, ובמותו אינם תאבים ליכנס בגופו, ולכך אינו מטמא בטומאת אוהל כישראל.

ומזה מוכח שעיקר טעם הטומאה שיש במת, הוא משום המזיקין השולטים באותו דבר, ואזי הם מביאים את הטומאה, ולכך בעכו"ם שאין המזיקין שולטין בו כל כך, כי אינם תאבים אליו כל כך, אינו מטמא בטומאת אוהל.

והנה טומאה זו נגרמה בעולם על ידי עוון העגל, שכידוע מתחילה היה רצונו יתברך שיהיה על ידי התורה חירות ממלאך המוות וחירות ממלכיות, שלא יהיה שום שד ושום פגע רע, אולם מפני עוון העגל נשברו הלוחות, וכשנשברו, שלטה הקליפה בעולם. ובתלמידי חכמים יותר גדול כחם, ונפשם של המזיקין תאיבה להדבק בהם, וכמו שמצינו בגמרא (ברכות ו.).

ולפי שהפרה באה לכפר על עוון העגל, והיינו לדחות את הקליפות והחיצונים, כמו שאמרו ז"ל: תבוא אימו ותקנח את הצואה. ולכן הייתה הפרה אדומה נקבה, כי עיקר אחיזת החיצונים הם בנוקבא [ענין המלכות שבעשרה ספירות, ובמעלות עליונות יותר אין שליטה ואחיזה לחיצונים ולמזיקין], והפרה באה כדי לדחות אותם ממנה.

ומשום כן הייתה נשרפת מחוץ למחנה, להורות שהקליפות נתגרשו מיישוב בני אדם. ובהזאותיה היה מכוון ורואה פתחו של היכל (מדות פ"ב מ"ד), שהיה מכוון להמשיך קדושה והארה מבית קדשי הקדשים, שיתגלה אור גדול, ובכך נדחים המזיקין והטומאה. [עיין שם באורך] ('זרע שמשון' אות ב')

~בית מדרשנו נמצאת ברח' הרצל 83, חיפה, ופתוח כל ערב בין 6-8~