הגמרא במסכת תענית מספרת שרב נחמן ורב יצחק ישבו בסעודה, ורב נחמן ביקש מרב יצחק: "לימא מר מלתא". אדוני יאמר משהו.
רב יצחק השיב לו, שרבי יוחנן אמר: "אין מסיחין בסעודה". לא כדאי לדבר במהלך הסעודה, מחשש שמא "יקדים קנה לוושט". זו סכנה שמא המזון ייכנס לקנה הנשימה.
אחרי שהם סיימו את הסעודה, רב יצחק אמר דבר תורה נוסף משמו של רבי יוחנן: כך אמר רבי יוחנן: "יעקב אבינו לא מת".
שאל אותו רב נחמן, מה הפירוש "לא מת", האם לחינם חנטו את יעקב אבינו, לחינם ספדו אותו? ענה לו רב יצחק: "מקרא אני דורש". אציין לך פסוק שממנו מוכח שיעקב אבינו לא מת. בספר ירמיהו כתוב: "ואתה אל תירא עבדי יעקב .. כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים", הפסוק עורך השוואה ודמיון בין "יעקב" לבין "זרעך", וההשוואה הזו שבין יעקב לבין זרעו מלמדת אותנו: "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". כך שמדברי הפסוק בירמיהו מוכח ש"יעקב אבינו לא מת".
הסבר רבי לוי יצחק
הגמרא ממשיכה ומספרת על המשך השיחה בין רב נחמן ורב יצחק, ועל כל הסוגיא הזו יש לרבי לוי יצחק רשימה ארוכה ומרתקת. הוא מדייק בכל מילה ובכל שורה בגמרא. כדאי ללמוד את הרשימה הזו בתוך הספר. והפעם ניגע בנקודה מהדברים שלו בנושא של "יעקב אבינו לא מת".
בתחילת הרשימה רבי לוי יצחק מוכיח, שהסעודה הזו שהם ישבו לאכול, זו היתה "סעודה שלישית" של שבת, הסעודה שהיא כנגד יעקב אבינו. וכיון שעל הסעודה הזו נאמר: "והאכלתיך נחלת יעקב אביך", מדובר על "נחלת יעקב", שנחלה, ירושה, היא רק אחרי שהאדם נפטר - לכן דווקא בסעודה הזו רב יצחק מדגיש ואומר "יעקב אבינו לא מת".
הביטוי הזה, "לא מת", הוא גם כנגד הבקשה של נחמן. הוא ביקש: שאדוני יאמר מילה, דבר תורה: "לימא מר מלתא". על המשקל של "מלתא", משיב לו רב יצחק, ש"מלתא", אלו אותן אותיות של "לא מת".
רבי לוי יצחק מרחיב את תוכן הדברים. הוא כותב שבזמן הזה של מנחת שבת, זמן סעודה שלישית, הסתלקו שלשה צדיקים: יוסף הצדיק, משה רבינו, ודוד המלך. זו הסיבה לכך שבתפילת מנחה של שבת אנחנו אומרים שלושה פסוקים של "צדקתך", כנגד ההסתלקות של שלושת הצדיקים האלו. והוא מרחיב בקשר של כל פסוק, לכל אחד מאותם שלושה צדיקים. ולמרות שהם כן הסתלקו בזמן של מנחת שבת - על יעקב אבינו, שכמו שהוזכר קודם, גם הוא שייך למנחת שבת, "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" - רבי יוחנן מחדש וקובע: "יעקב אבינו לא מת".
רבי לוי יצחק מסביר בהרחבה, שכיון שיעקב אבינו הוא בחינת התפארת, ובתורת הקבלה מובא שהתפארת עולה עד בחינת הכתר - ושם, ב"כתר", לא שייך כל המושג של מיתה, לכן "יעקב אבינו לא מת".
ותוך כדי ההסבר על הקשר בין יעקב אבינו לבחינת הכתר, הוא כותב רמז מעניין. התורה כותבת שכאשר נשאו את הארון של יעקב אבינו ממצרים לארץ כנען, המסע הגיע עד "גורן האטד", וחז"ל מספרים שמלכי אומות העולם הניחו על הארון של יעקב אבינו שלושים וששה כתרים. וכשרבי לוי יצחק מדבר על הקשר בין יעקב אבינו ל"כתר", הוא כותב שהמאורע הזה מרומז במילה "אטד". המילה אטד מורכבת מהאותיות: א, ט, ד, וכאשר נכפיל אותם האחד בשני, התוצאה תהיה 36. א כפול ט, שווה 9, ט כפול ד שווה 36. כך שבמילה "אטד", "גורן האטד", מרומזים 36 הכתרים שהניחו על הארון של יעקב אבינו.
הוזכר קודם שיעקב אבינו הוא מדת התפארת, שהיא נקראת גם בתואר מידת האמת. והקשר בין יעקב אבינו למדת האמת, מרומז בפסוק "תתן אמת ליעקב", רבי לוי יצחק כותב שהמילים "אמת ליעקב" - הן אותן אותיות של המילים: "יעקב לא מת".