גיור אישה החיה כגויה עם כהן ומתעתדת להמשיך לחיות עימו לאחר הגיור

(מתוך ח"י ) פלורידה ,ארה"ב Florida, USA שבט תשע"ז

שאלה:

הובא בפנינו, בית הדין של פלורידה, המקרה הבא: אישה שאינה יהודייה התקרבה ליהדות, הסתובבה בחברת יהודים ולבסוף הכירה בחור יהודי. הם התאהבו והתחתנו בנישואין אזרחיים. כשהתחילו לברר על אפשרות נישואין כדת משה וישראל, התברר להם שהבחור כהן, ואף אם היא תתגייר יהיה אסור להם להתחתן כדת משה וישראל.

כפי שעושים הרבה בגלות לצערנו, הזוג פנה ל'ראביי' הקונסרבטיבי והוא 'גייר' אותה במהירות וחיתן אותם. ברבות השנים הותמלאה האישה הרהורי חרטה, היא מרגישה שעשתה את הדבר הלא נכון וכעת היא רוצה להתגייר, היא וילדיה, כדת משה וישראל.

וזה פ ירוט מה שעשיתי עד כה:

• בדקתי באמצעות חוקר פרטי אפשרות שהאימא של הבעל קיימה יחסים אינטימיים עם אינו יהודי ואז הבן יהיה חלל שלא יהיה אסור בגיורת, בדקתי גם את הסבתא של הבעל ואת אם הסבתא של הבעל, עד כה התוצאות שליליות.
• בדקתי גם את האפשרות שהבעל אינו כהן, כי רבים שאינם שומרי תורה ומצוות אומרים שהם כהנים ואין להאמין להם (ראו שו״ת אגרות משה); עדיין אין לי תוצאות מהחוקר הפרטי.
• אני בודק כעת אפשרות שלישית, לגייר את האישה וילדה האחד (כעת היא בהיריון), ולא לחתן אותה כדת משה וישראל עם בעלה הנוכחי שאיתו היא נשואה בנישואין אזרחיים.

אני מסתמך על האמור בשו״ת אגרות משה (חלק א סימן ה) שדן במצב דומה (בנדונו לא מדובר על נישואי גיורת לכהן, אלא על נישואי בתם של גוי ויהודייה לכהן), אסר חיתון כדת משה וישראל וקבע כי אם האישה תמשיך לחיות עם הכהן – מוטב שיהיה זה ללא חופה וקידושין כדת משה וישראל, ואם אכן כך יהיה, לא יתווסף עליהם איסור (מצד איסור גיורת לכהן) אלא רק האיסור לחיות ללא קידושין (שקיים כמובן בכל אופן).

במקרה זה האישה מסכימה לכך, כי כל רצונה הוא שהיא וילדיה יהיו יהודים על פי ההלכה. מה עלינו לעשות בנדון דידן?

תשובה:

א. כהן אסור לשאת גיורת

אך יש לברר בצורה מעמיקה ומקיפה מניין ידוע לו שהוא כהן (כמו שציינתם בשאלה שכבר התחלתם לעשות), שהרי ישנם מקרים שבהם נפסק שאינו נחשב כהן.

ב. אם התברר שהבעל כהן, יש להבהיר להם את הבעייתיות בדבר ולהשתדל להפרידם. אם אינם מסכימים להיפרד, אין לגייר את האישה.

מקורות האיסור ותוקפו:

א. נאמר בתורה (ויקרא כא, ז): "אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאשה לא יקחו כי קדש הוא לא-להיו".

ב. בגמרא יבמות (סא ע"ב) מובא: "והתניא: זונה – זונה כשמה, דברי רבי אליעזר (פירש רש"י: לשון טועה, שטועה מתחת בעלה לאחרים, דלרבי אליעזר אין זונה אלא אשת איש) ;רבי עקיבא אומר: זונה זו מופקרת (רש"י: ואפי' פנויה, מאחר שהפקירה עצמה לכל קרויה זונה, אבל משום בעילה אחת לא הויא זונה הפנויה); רבי מתיא בן חרש אומר: אפי' הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך, עשאה זונה (רש"י: שקינא לה ונסתרה, ואסורה לו עד שתשתה, עשאה זונה הואיל ונבעלה לפסול לה ואם מת אסורה לכהן); רבי יהודה אומר: זונה זו אילונית; וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות; ר' אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות, עשאה זונה".

ג. בגמרא קידושין (עח ע"א) מובא: "תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, כשרה לכהונה, שנאמר: וכל הטף בנשים... החיו לכם, והלא פינחס היה עמהם. ורבנן? החיו לכם, לעבדים ולשפחות. וכולן מקרא אחד דרשו: אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל; רבי יהודה סבר: עד דאית כל זרע מישראל, רבי אליעזר בן יעקב סבר: מזרע, ואפילו מקצת זרע, רבי יוסי סבר: מי שנזרעו בישראל, רבי שמעון בן יוחי סבר: מי שנזרעו בתוליה בישראל". והגמרא (יבמות ס ע"ב) מביאה את המחלוקת הנ"ל ומוסיפה: "אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחאי. אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך, או מכללא שמיע לך? מאי כללא? דאמר ר' יהושע בן לו י: עיר אחת היתה בארץ ישראל שקרא עליה ערער, ושגר רבי את רבי רומנוס ובדקה, ומצא בה בת גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, והכשירה רבי לכהונה; אמר ליה: בפירוש שמיע לי. ואי מכללא מאי? דלמא שאני התם, הואיל ואנסיב אנסיב, דהא רב ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו: בוגרת ומוכת עץ לא ישא, ואם נשא נשוי! הכי השתא, בשלמא התם סופה להיות בוגרת תחתיו, סופה להיות בעולה תחתיו, הכא סופה להיות זונה תחתיו? רב ספרא מתני לה מכללא, וקשיא ליה, ומשני ליה הכי..".. ממסקנת הגמרא עולה שגם אם הגיורת נישאת לכהן – תצא.

ד. בגמרא עבודה זרה (לו ע"ב) מובא: "דכי אתא רב דימי אמר: בי"ד של חשמונאי גזרו, ישראל הבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג"א (=נידה, שפחה, גויה, אשת איש), כי אתא רבין אמר: משום נשג"ז (נידה, שפחה, גויה, זונה)".. ופירש רש"י שם שאם כהן בא עליה חייב משום 'זונה', אך סייג: "ולא לאו ממש, אלא גזירה משום זונה ישראלית שנבעלה לאסור לה".

ה. בירושלמי קידושין (ד , ו) מובא: "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה (ויקרא כא,יג), לא גיורת; כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא" ונפקא מינה לענין הבנים שאינם חללים, הואיל וזהו רק איסור עשה, ולא לאו. וכן גורסים בתוספות (סנהדרין פב ע"א ד"ה ואידך). אמנם קרבן העדה (שם ד"ה ה"ג) גרס שהירושלמי אינו מדבר על הפסוק "כי אם בתולה מעמיו", אלא על הפסוק ביחזקאל (מד,כב), "כי אם בתולה מזרע בית ישראל". וראו לקמן במחלוקת הרמב"ם והראב"ד.

בראשונים:

1. לרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יח, ג) גיורת אסורה לכהן משום זונה. לעומת זה במקום אחר פסק (הלכות איסורי ביאה טז, א, לאור הגמרא ביבמות עו ע"א) ש"כהן שהוא פצוע דכא מותר לישא גיורת ומשוחררת לפי שאינו בקדושתו". והוסיף הרמב"ם לגבי פצוע דכא (הלכות איסורי ביאה טז, ב), "הואיל ופצוע דכא אסור לבוא בקהל לא גזרו בו על הנתינים ולא על הספיקות, אבל פצוע דכא וכרות שפכה אסור בממזרת ודאית שהרי אסורה מן התורה". וב יאר המגיד משנה (שם) שאף שכהן פצוע דכא אינו בקדושתו, מכל מקום "בממזרת סובר רבינו שהוא אסור... לענין ממזרת בקדושתיה קאי; ואף על גב דכ הן לאו בקדושתיה קאי ולא ילפינן ממזרת, שהוא לאו השוה בכל, מגיורת לכהן דלא מפרש לאויה בקרא ואין איסורו שוה בכל ואין לנו להתיר אלא מה שמנו חכמים". הריטב"א (יבמות עו ע"ב) הבין בדעת הרמב"ם "דגיורת לכהן ונתינה לישראל אסורה מדבריהם וממזרת איסור תורה ולא התירו לו אלא איסור של דבריהם". וכן דייק המראה הפנים (יבמות ח, ב ד"ה כמה דאמר וד"ה בתולה מעמיו) שלרמב"ם איסור גיורת לכהן אינו מדאורייתא. היביע אומר (חלק ז אבהע"ז סימן יא) ציין שייתכן שטעמו של הרמב"ם שגיורת אסורה לכהן רק מדרבנן הוא מפני שחוששים שמא נבעלה בגיותה לנכרי, ועל כן היא ספק זונה, והרמב"ם לשיטתו שסובר שספק דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן. אף על פי כן, פשטות הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה היא שגיורת אסורה לכהן מן התורה.
2. לראב"ד (בהשגותיו להלכות איסורי ביאה יח, ג) האיסור אינו משום זונה אלא משום האמור ביחזקאל (מד, כב) שהכהן צריך לישא "בתולות מזרע בית ישראל". הרשב"א (יבמות ס ע"ב, ובתשובות חלק א סימן אלף רלא) סובר עקרונית כראב"ד, אך הוסיף (ביבמות שם): "ואף על גב דדברי קבלה הן, דאורייתא נינהו, אלא דאתא יחזקאל וגלי וכדאמרינן בעלמא (מועד קטן ה ע"א) הא עד דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא דאורייתא ואתא יחזקאל ופירשה..".. וכך עולה מהראב"ד (הלכות איסורי ביאה טז, ב), שכתב במפורש: "והלא גיורת לכהן איסורא דאוריתא היא". אמנם המנחת חינוך (מצו וה רסז) הבין בדעת הראב"ד שכיוון שמקור האיסור הוא מדברי קבלה מהפסוק ביחזקאל, איסור גיורת לכהן הוא רק מדרבנן (והשווה לדבריו במצווה רסו: "ולולא דברי הרב המגיד הייתי אומר דאדרבא שיטת רש"י כהראב"ד שם, דגיורת אינה בכלל זונה דקרא, רק הוא דברי קבלה, רק בזינתה בגיותה הוי זונה ואסורה מן התורה מטעם זונה"). והוסיף שאפשר שהוולד לא יהיה חלל אף מדרבנן, כיוון שהאיסור הוא חדש ולא מטעם 'זונה'. ודווקא לגבי חלוצה, שגזרו בה חכמים משום גרושה והשוו גזרתם לשל תורה ונחשבת לגרושה מדרבנן, רק שם הוולד ממנה 'חלל דרבנן'; אך לגבי גיורת, כיוון שהוא איסור חדש לא גזרו כלל שיתחללו הבנים, כיוון שאינו דומה כלל לאיסור תורה. אך סיים בצ"ע על סברתו זו ביחס לבנים.
3. לריטב"א (יבמות ס ע"ב ד"ה והא) הפסוק ביחזקאל הוא אסמכתא בלבד, וגיורת אסורה לכהן מדאורייתא משום זונה. וציין לרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יח, ג) שגיורת אפילו בת פחות משלוש שנים אסורה משום זונה. הריטב"א (יבמות עו ע"א ד"ה הדר) כתב שלרמב"ם איסור גיורת הוא מדרבנן וכדלעיל; אך הריטב"א עצמו חלק על הרמב"ם וסבר שהאיסור מדאורייתא.
4. בתוספות (סנהדרין פב ע"א ד"ה ואידך) משמע שאיסור גיורת לכהן הוא איסור עשה וכמובא לעיל לאור הירושלמי (קידושין ד , ו).
5. הבית שמואל (אבהע"ז סימן ו ס "ק כ) דייק בדעת רש"י (יבמות סא ע"א ד"ה אלא הגיורת, ושם ע"ב ד"ה אלא גיורת) שאיסור גיורת לכהן הוא רק כשנבעלה לנכרי [וכך הב ין ר"י אלגאזי (ארעא דרבנן מערכת אות הגימ"ל סימן לז) בדעת תוספות (יבמות סא ע"א ד"ה אין זונה); אך ביביע אומר (חלק ב אבהע"ז סימן ג אותיות ב-ג) דחה הבנה זו בתוספות]. אך הבית שמואל הנ"ל ציין שתוספות (כנראה התוספות הנ"ל), הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יח, ג) והרא"ש (יבמות ו,ו) סוברים שאפילו שהתגיירה בת פחות משלוש שנים ואפילו יודעים שלא נבעלה לגוי, היא אסורה לכהן, וכמסקנת הגמרא (יבמות ס ע"ב) שאין הלכה כרבי שמעון בן יוחאי.
6. התוספות (נדרים צ ע"ב ד"ה חזרו לומר) הביאו את דעת רבי אליעזר ממיץ שרק הכהן עצמו מוזהר על הזונה, אך הא ישה אינה מוזהרת עליו. התוספות דחו שיטה זו לאור הגמ רא (יבמות פד ע"ב) האומרת שכל מקום שהוא מוזהר – אף היא מוזהרת, ולמדו זאת מהפסוק "איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם" (במדבר ה, ו), השווה הכתוב אישה לאיש לכל עונשין שבתורה. הרב גורן (הובאו דבריו בתחומין כרך כג עמ' 183) ביאר את שיטת הר"א ממיץ, שרק במקרה שקידש ובעל – לוקים שניהם, הואיל ובקידושין שניהם משותפים, ולכן שניהם מוזהרים; אך אם נעשתה זונה אחרי הנישואין, כמו במקרה של הגמרא בנדרים (שם) שאומרת 'טמאה אני לך', סבר ר"א ממיץ שאין עליה איסור תורה.

עתה נציג את הנפקא מינ ות ממחלוקת זו, אם איסור גיורת לכהן הוא מדאורייתא או מדרבנן:

• האם הבנים שייולדו מזיווג כזה יהיו חללים מדאוריי תא או מדרבנן. חלל דאוריי תא אינו כהן כלל, אך חלל דרבנן הוא כהן מדאורייתא, ולכן אינו אוכל בתרומה (כחלל), אך עדיין אסור לו להיטמא למתים וצריך לשאת רק א ישה הראויה לכהן (רמב"ם הלכות איסורי ביאה יט, י; שלחן ערוך אבהע"ז ז, ,)כ ואינו נושא את כפיו (משנה ברורה סימן קכח ס"ק קנו).
• כשיש ספק אם הא ישה גיורת. אם נאמר שהאיסור הוא רק מדרבנן, יהיה מקום להקל; ראו יביע אומר חלק ז אבהע"ז סימן יא; והיכל יצחק אבהע"ז חלק א סימן יז, הובא לקמן הערה 5.

המהרש"ל (ים של שלמה בבא קמא ה, לה) כתב : "בעו"ה [=בעוונותינו הרבים] אין לנו היחוס כמו שהיה בזמן הבית, או אפילו אחר החורבן, בימי התנאים והאמוראים... ובעונותינו מרוב אריכות הגלות וגזירות וגירושים נתבלבלו. והלואי שלא יהא נתבלבל זרע קדש בחול. אבל זרע כהנים ולוים קרוב לודאי שנתבלבלו... ומשום הכי ג"כ נהגו האידנא שלא ליתן החלה אף לכהן קטן, או לכהן שטבל לקירויו, משום דלא מחזיקנן בזמן הזה לכהן ודאי. וכן כתב זקן מורה הוראה מהררי"ו..".. וכן בשו"ת מהרשד"ם (אבהע"ז סימן רלה) כתב: "אני סומך בזה עמ"ש הריב"ש בסימן צ"ד וז"ל, כ"ש כהנים שבדורינו שאין להם כתב היחס אלא מפני חזקתן נהגו היום לקרא א' בתורה כו' יע"ש הרי שכהני' בזמננו אינם כהנים ודאי... שהכהנים בזמ"ה [=בזמן הזה] שעולים א' לקרא בתור' אינו אלא מנהג בעלמא שהרי אין להם ספר היחס, שמעת מינה שאינם כהני' ודאי אלא ס' [=ספק]". ועל סמך דבריו פסק השבות יעקב (חלק א סימן צג) במקרה של אדם שהוחזק ככהן ונשא חלוצה, שאין כופים אותו להוציאה, כיוון שהכהנים בזמן הזה הואיל ואין להם כתבי יוחסין, הורעה חזקתם ודינם ספק, ובדרבנן יש להקל. והוסיף שאף שהאדם החזיק עצמו ככהן, אין אומרים 'שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא' הואיל והוא עצמו לא באמת יודע שהוא כהן, אלא רק על פי חזקת אבותיו, שאף אצלם החזקה רעועה והם מסופקים בדבר.

אמנם בשו"ת המהרי"ט (חלק א סימן קמט) ובשו"ת חוט השני (סימן יז) ובשו"ת כנסת יחזקאל (סוף סימן נו) חלקו על המהרשד"ם. אך למעשה מצרפים את דעת המהרשד"ם וסיעתו כשיקולים להקל במקרים מסוימים (ראו יביע אומר חלק ז אבה"ז סימן י אות ד). הרחבה לדבר מצאנו בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן רכה), ש"באלו משפחות שכבר מדורות חיו חיים בלי תורה ומצות... באלו שהיו מעודם בקיבוצים חילונים שפרקו עול מכל מצות התורה בעו"ה, והרימו ראש להתיר שם עריות ואיסור אשת איש בלי הגבלה, וגם אם הי' להם אישות אולי ע"י חופה וקידושין, הבעלים עצמם ר"ל הפקירו נשותיהם מדעת זל"ז, ביודעם ובלא ידעם, או שלא רצו לדעת משפטי התורה, הנ"ל פשיטא, דזה עדיף הרבה מהמבואר בסוטה כ"ז ע"א ובאה"ע סימן ד' סט"ו לעני ן פרוצה ביותר דחשבינן בניה כחללים, ואם שם ישנם קצת צדדים להחמיר עכ"פ, לא כן בנדון כזה שהחילוני הזה בא מתרבות אנשים האלה, שכמעט אין ספק דודאי נתחללו, והדברים נוטים שא"צ להתרחק מגרושה הזאת.."..

ולכן בכל מקרה יש לבדוק על סמך מה האדם סבור שהוא כהן. ואכן באחרונים מופיעים כמה סניפים הראויים להצטרף כדי לערער את חזקתו ככהן (ראו במראה הבזק חלק ז תשובה צא): כאשר כל ידיעת האדם שהוא כהן מבוססת על דברי אביו שאינו שומר תורה ומצוות (ראו אגרות משה אבהע"ז ד סימן יא); כשמסתמך על סימנים שעל הקבר (ראו אגרות משה אבהע"ז ד סימן מא; שבט הלוי חלק י סימן רכה); כשמסתמך על שם משפחה 'כהן' (ראו יביע אומר חלק ז אבהע"ז סימן ט).

באגרות משה (אבהע"ז חלק ד סימן מא ד"ה הנה) נראה שנוטה לומר עקרונית ש"אשה שהולכת לדור במושב של רשעים פרוצים בזנות, שרוב נשים הנמצאות שם הן נבעלות כשהן פנויות אף לנכרים ולפסולי כהונה, שזה היה ריעותא על החזקות מטעם רובא עדיף". ועל כן, אם הא ימא (או הסבתא) של איש זה הייתה במצב כזה, יש סניף להניח שנתחללה ואם כן בנה (או נכדה) לא ייחשב כהן. אמנם האגרות משה מסייג זאת בתנאי שיש עדות טובה לדבר.

לגבי עצם הלימוד באוניברסיטה, שמצוי ים שם בעלי עברה , כתב האגרות משה (אבהע"ז חלק ג סימן טז) שאין זה מרע את חזקת כשרותה לכהונה, שהרי יש שם גם רבות שאינן מתפתות לזנות מיראתן שלא יוכלו להינשא לאיש ההגון להן. [אך יש לציין שהאגרות משה בתשובה זו מדבר בזוג נשוי שיש לו ילדים, שיש חשש שמה שאומרת עכשיו , שנבעלה לגוי קודם הנישואין , הוא בגלל 'שמא עיניה נתנה באחר', ולכן אינה גורעת את חזקת כשרותה לכהונה בטענה זו שלמדה במקום שמצויים בעלי עברה, והבעל רשאי שלא להאמין לה.] וכן ביביע אומר (חלק י אבהע"ז סימן ג) התייחס לענין מקום הלימודים עם גויים כשדן אם לתלות שהאֵּ ם ה תעברה מגוי ולא מיהודי (כדי שלא תיווצר בעיית ממזרות) : "והנה לדאבון לבנו בזמן הזה נפרצו כמה מן הגדרות והמחיצות שבין ישראל לעמים, ובפרט בחו"ל שמתגוררים יהודים וגוים בבתים משותפים, ועל ספסל הלימודים יושבים בנים ובנות בערבוביא, באוניברסיטאות ובמכללות יהודים וגוים ביחד, ומתקרבים בדעותיהם ובהליכותיהם, והסירו מסוה הבושה מעל פניהם, גם בוש לא יבושו גם הכלם לא ידעו, ואין יראת ה' על פניהם... ועל פי המציאות הזאת בודאי שכל שיש רוב עכו"ם תלינן שנתעברה מגוי והולד כשר, ואף הריטב"א (כתובות ט ע"א) והאור זרוע (סימן תרנז) הנ"ל שכתבו, שרוב המצויים אצלה ישראל, בדורותינו אלה גם הם יודו שאלה שאינן נוהגות בצניעות ככל בנות ישראל הכשרות, פריצי להו ושכיחי להו עכו"ם לא פחות מישראל".

ועל כן נראה שיש לבדוק היטב את אי מו של הכהן , את משפחתה ואת אורח חייהם, אם אכן יש להם 'חזקת כשרות'. אמנם אם התברר שאין ספק מבוסס בכהונתו והרי הוא בחזקתו, עקרונית יש לדבר על ליבם שלא יינשאו זה לזה. וכדברי הציץ אליעזר (ח לק יז סימן מז אות ד) : "ויש לדבר על לבם שיאותו להפרד זמ"ז לטובתם ולטובת הצאצאים שיולדו להם, וכשם שמצאו דרכם לשיבה למקור ישראל סבא, כך ימצא דרכם בהקמת בית כשר בישראל ולמצוא חן ושכל טוב בעיני א-להים ואדם".

באחרונים מצאנו כמה כיוונים בנדון כזה:

1. אהרד"צ הופמן (שו"ת מלמד להועיל חלק ג סימן ח) העלה שעדיף לגייר את הא ישה במצב זה, מכמה טעמים: 1. כדי שמזרעו של הכהן לא יהיו נכרים; 2 . איסור נישואים לגויה הוא מדאורי יתא וחייב כרת, אך בכהן נושא גיורת לכל היותר איסורו בלאו, וכדי להצילו מאיסור חמור עדיף לגיירה. אמנם הוא ה קשה מהגמרא (בכורות ל ע"ב) האומרת שהבא להתגייר ואינו מקבל עליו אפילו דבר אחד מהתורה, אין מקבלים אותו, והרי כיוון שאישה זו רוצה להינשא לכהן , הרי תעבור על איסור נישואי כהן לגיורת! והשיב שדווקא כשאומרת בפירוש שלא רוצה לקבל מצווה ספציפית אסור לגיירה, אך כאן כשלא אומרת בפירוש, אף שאנו יודעים שתעבור על איסור זה, מכל מקום בשביל תקנת הכהן שלא יעבור על איסור כרת, ותקנת זרעו שלא ייפסד מעם ישראל, מקבלים אותה (יש להעיר שהביא שם טעם נוסף להתיר, שבאותו נדון היה חשש שאם לא יקבלו את הגויה, היא תשתגע ויצא מזה חילול השם. טעם זה לכאורה אינו שייך בנדוננו, אך מכל מקום נראה שגם בנדונו לא היה זה עיקר הטעם, שכן הסברא שיהיה חילול השם שהגויים יבינו שהשתגעה הגויה משום שלא רצו לקבלה...