אחרי הפרד לוט מעמו
מאמר מאת הגאון הצדיק ראש ישיבת עטרת ישראל רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל נלב"ע י"א מר חשוון התשפ"ד בעל ה"ברכת מרדכי"
"וה׳ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו" (בראשית יג, יד). 'כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו׳ (רש״י בשם תנחומא ויצא, י).
ברי הדבר כי לא לשם ממון היה זה. לא לשם תכלית גשמית, אלא למטרה רוחנית. נפלא מאד, רק "אחרי הפרד לוט מעמו", שוב נגלה הקב״ה אל אברהם. - ללמוד מאברהם, ללכת בדרכיו. ואמנם למד הרבה, עד כי הגיע ואילו לפני כן, כל זמן שהיה עמו לוט, פרשה הימנו שכינה, כי היה לשיאים בהכנסת אורחים, כמפורש בכתוב, עי׳ להלן (יט, א־ז), כשבאו "הרשע עמו" במחיצתו. לאמור: מציאותו של לוט חוצצת בין שמים לבין אברהם אבינו. לא כדאי היה לו לאברהם, להפסיד את דיבורו של הקב״ה במשך הרבה יתכן שהקב״ה יתגלה לאברהם אבינו, כל זמן שהרשע חוצץ. ואילו במדרש (בר״ר מא, יא) על אותו פסוק דרשו, כי לכך הודגש "אחרי משהייתו במחיצתו של רבו, אברהם אבינו... הפרד לוט מעמו", לומר לך כי בא הקב״ה בתביעה לאברהם אבינו: בין נבין איפוא, כי אין כל סתירה. במערכת השמימית של כור המבחן, "לכל הוא מדבק וללוט אחיו אינו מדבק"?
אליו להתארח המלאכים.
זמן, ובלבד שלא לדחות את קניניו הרוחניים של לוט, שודאי באו אליו
יש לשני הדברים מקום ובאותה שעה. הלא פלאי פלאים ממש. איך יתכן לשתי ההשקפות לדור בכפיפה תבוע נתבע אברהם אבינו גם עתה: נכון כי רשע זה חצץ בינך לבין אחת? האם נרגע בכך כשנניח שהמדרשים חלוקים המה... עד כדי כך ריבונו של עולם. ואף על פי כן, הלא גם אז ידוע ידעת זאת, ובכל זאת חלוקים?
שקלת נכון והכרעת כי כדאי הדבר לשלם מחיר זה תמורת קירובו של אלא, הגע עצמך! כל זמן שלוט נמצא במחיצתו של אברהם, הדיבור לוט. אם כן, מדוע עכשיו לוט איננו עמך!... פורש ממנו. כלום יש לנו מושג איזו מסירות נפש היא זאת? האם בנפה השמימית, נמצא פירור כל שהוא, בלתי נראה, שלא חדר דרך מעריכים אנו נכונה איזה סבל הוא לאברהם כשהדיבור פורש הימנו? המסננת. הלא זהו בודאי עיקר תמצית כל חייו, להיות קרוב אל הקב״ה, ללכת יש מקום לתביעה, עוד מעט קירוב, עוד מעט דאגה. מושגינו רחוקים בדרכיו, לשמוע בקולו, לעלות ולהתעלות במחיצתה של שכינה.
מתביעה זאת. הלא ידוע ידע בודאי, על שום מה הגיע לו על ככה, שהדיבור יפרוש אבל נלמד להעריך מה הוא הפירוש של דאגה, של קירוב, ומה כדאי הימנו. שכן רגיל היה הדיבור אצלו, ולפתע הפסיק. ודאי שאל ותמה להקריב עבור זה. על כך אברהם אבינו לדעת, מדוע הגיע לו על ככה, להיות הדיבור פורש הימנו.
*
והנה, שם במדרש, לאחר שדרשו בשם רבי יהודה שאברהם נתבע על שאל, וגם השיב. וידע, כי יש סיבה לדבר, ואינה אלא שהייתו של לוט כך שלא השאיר את לוט במחיצתו, אמר רבי נחמיה כי אדרבה, רק בן אחיו במחיצתו.
"לאחר הפרד לוט מעמו" נתגלה אליו הקב״ה, שכן קודם לכן היתה מדוע אם כן לא הפסיק אברהם אבינו את שהייתו של לוט במחיצתו! תביעה על אברהם: "אני אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מדוע לא ביקש ממנו אברהם לאמר, אם אינך מטיב דרכך, עזוב אותי והוא מדביק את לוט בן אחיו כדי לירשו" וכו׳, ולפיכך מדגישים את ומיד. או שהנך מפסיק להיות כפי שהנך, או שהנך פורש! למה ימשיך ה״אחרי הפרד לוט מעמו"... אברהם לסבול סבל בל־יתואר זה של פרישת הדיבור הימנו!
והדבר כמו כן פלא, - תוך כדי דיבור דברים סותרים... על כרחך מוכרח ומבואר מזה, כי כדאי הדבר, ראוי הוא ונכון. אמנם אף כאן יש ללמוד באותה דרך. הכל אמת, הכל אובחן, הכל יכול לשכון כן, סבל בל־יתואר הוא לאברהם כשהדיבור פורש הימנו. ואף על יחד בכפיפה אחת, ובאותו אדם. והדבר מבהיל! פי כן, כשנמצאים על כף מאזני ההנהגה הנכונה שני הדברים: מחד, שכן, אותו מיקרוסקופ שמיימי הבחין, שתוך כדי כך ששהייתו של פרישת הדיבור; ומאידך, פרישתו של לוט - שהייתו של לוט במחיצתו לוט היתה כרוכה במסירות נפש ממש, במכוון, במחושב ומתוך פסק של אברהם אבינו מכריעה את הכף. כדאי לו לאברהם לסבול, ובלבד ברור כי כדאי הדבר להקריב כל כך הרבה למען קירובו של לוט - אותו שלא יפרוש ממנו לוט, [כל זמן שאפשרי הדבר מצד לוט!]
מיקרוסקופ הבחין בדבר בלתי נראה, אך קיים בכל זאת. מה בעצם רצה לוט אצל אברהם! הלא עשיר היה, כמפורש וכמפורט - מחשבת ה״כדי לירשו", לא היתה מופקעת בתכלית מאברהם אבינו, בכתוב (שם, ה) , מדוע לא יפרד לוט וילך לנפשו!
כמצופה ממנו... מדוע בכלל הצטרף לוט אל גלותו של אברהם! הלא רק אברהם נצטווה "והוא מדביק"... ב״לך לך", מדוע, איפוא, הצטרף גם לוט אל נסיון נורא זה!
נפלאת היא אבחנת שמים, והדקדוק נורא מאד.
