ענווה אמיתית
ענווה אמיתית
היה בלכת שלמה גרודז'ינסקי זיע"א, רבה של העיירה איוויע, אביו של הרה"ק רבי חיים עוזר זיע"א לבית הכנסת, שמע קול צעקות. היה זה עגלון שנזף בשולייתו על שלא הכין זפת לגלגלי העגלה, להתאחר מסופר: הבוקר, זה הרה"ק באשמורת רבי דוד כך ביציאתו שיפתחו החנויות. רבי דוד שלמה פנה פרוטות, מחיר הזפת, והוא ילך להביא לו את הזפת הדרוש. העגלון שלא הכיר את הרב חשד בו כי יקח את הפרוטות לעצמו. באין עצה אחרת השאיר רבי דוד שלמה את כובעו אצל העגלון לעירבון, הלך לאחד בביתו ובשל יהא לדרך נאלץ עד לעגלון וביקש ממנו שתי המוכרים וקנה שהדבר היה מוזר בעיניו. עקב אחרי הרב לראות לאיזו מטרה קנה את הזפת, עד אשר גילה את סיפור המעשה. שבעיירה, הזפת. דפק המוכר את
כשהתפרסם בעיירה, הביעו רבים את אי שביעות רצונם, שהרב מזלזל בכבודו, ויש בזה זלזול בכבוד התורה. נתנו עיניהם הדבר באחד שידבר עם הרב, כי אין דעתם נוחה מהנהגתו הכבוד לא ניגש ישר לענין, והתחיל לדבר מענין מידת הגאווה. רבי דוד שלמה מרוב צדקותו וענוותנותו קיבל את דבריו ברצינות, והשיב מיד: "יודע אני כמה לקוי הנני במידת הגאווה, אבל סהדי במרומים שזה לי עשר שנים שאני עובד על מידה מחשובי העדה זו. הלה מתוך יראת זו, לשוברה לגמרי ולעוקרה מקרבי." ועדיין לא הצלחתי
