אברהם לא שמח בכל הברכות, רק בגילוי שכינתו אליו

וַיֵּרָא יְיָ אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַייָ הַנִּרְאֶה אֵלָיו: (יב, ז)

וירא ה' אל וגו' ויבן שם וגו'. כונת הכתוב להודיע הפלגת חיבת אברהם בקונו, כי ה' נגלה אליו ובשרו בזרע ובנתינת הארץ, והוא לא החשיב בשורת שתי מעלות טובות לכלום, בערך שמחתו בגילוי שכינתו יתברך אליו, לקיים מה שנאמר (תהלים טז יא) שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ:

והוא אומרו ויבן [שם] מזבח לה' הנראה אליו, כאן פירש סיבת שמחתו אשר עליה בנה מזבח, הוא לצד הַאוֹרָתוֹ יתברך אליו, והבן. וזה אות לבניו, כמה מהם אשר הרחיקו חשק הזרע בערך חשק התורה והמצות, וצא ולמד מבן עזאי (יבמות סג:) בטענתו - 'ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה':