אוצר התבונה

קווים לדמותן של ארבע האמהות

לכל האמהות היתה רוח הקדש, שמתבטאת בכמה דברים, אבל בין שבע הנביאות חז"ל מונים רק את שרה אמנו. בעוד שרה אמנו היא נביאה, רבקה אמנו מצטיינת בהיותה אשה משכלת. אבל יש לשרה ורבקה מכנה משותף – שתיהן חולקות על בעליהן ומשנות את דעתם בנוגע לדור ההמשך (במודע או שלא במודע, ברצון או שלא ברצון.) לעומתן, לאה ורחל, גם כאשר יעקב מתייעץ עמן – לפני שהוא עוזב את בית לבן – הן אומרות לו 'תעשה מה שאתה מבין, מה שהקב"ה אמר לך,' ולא מביעות דעה אחרת או מעכבות אותו.

בעוד ישמעאל יחיה לפניך" שרה אומרת לו "גרש האמה הזאת ואת בנה" וה' אומר לו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בק לה," בקול הנבואה שלה, משום שהיא גדולה ממך בנביאות. רבקה רואה שיצחק רוצה לברך את עשו והיא חולקת עליו ברוח הקדש שלה, שהיא בעצם הדעת שלה – לדעתה צריך לברך את יעקב, והיא סומכת מספיק על דעתה כדי לעשות מה שנראה כמו רמאות כדי שדעתה תתקיים. יצחק הוא חכם, הוא יודע שעשו הוא לא צדיק ויש לו סברות למה בכל זאת לברך אותו, אבל רבקה חולקת עליו בסברא, ובעיקר היא יודעת שבמציאות זה לא יעבוד – היא פועלת לפי דעתה ומצליחה (וגם יצחק 'חותם' על כך" ,גם ברוך יהיה.)"

המכנה המשותף הזה של שרה ורבקה מתאים להקבלה שלהן לספירות נצח והוד, שהן "כליות יועצות." חכמת הכליות – שנוגעת במיוחד להמשכה לדורות הבאים – גדולה יותר, במובנים מסוימים, גם מהחכמה שיש בראש. בפרט, כתוב שבנצח שרש הנביאים ובהוד שרש החוזים – שרה היא נביאה ממש ואילו לרבקה יש חזון של רוח הקדש על ההמשך של עם ישראל.

לאה אמנו מכוונות כנגד ספירת היסוד – כח ההולדה. רוב מנין ורוב בנין של עם ישראל בא מלאה אמנו, שמחזרת להרבות שבטים, וממנה מגיעים שלשת הכתרים בעם ישראל – כתר תורה (משה רבינו, משבט לוי,) כתר כהונה (אהרן הכהן, משבט לוי) וכתר מלכות (משבט יהודה.)

רחל אמנו מכוונת כנגד ספירת המלכות, היורדת מעולם האצילות לגלות אלקות בעולמות התחתונים בריאה-יצירה-עשיה. כתוב שהכח של רחל הוא לגלות אלקות גם במקומות הרחוקים והחשוכים, תפקיד קשה ביותר, שבגללו היא היתה עקרה (גם שרה ורבקה היו עקרות, ורק לאה לא צפתה לילדים זמן ממושך.) לכן רחל זקוקה גם ליוסף ובנימין, צדיק עליון וצדיק תחתון, שימשיכו אליה את האור שתוכל לגלות אותו למטה.

בדרך כלל מציינים את סדר האמהות שרה, רבקה, רחל ולאה – מקדימים את רחל ללאה, משום שרחל היתה עיקרו של בית יעקב – אבל בפועל יעקב נשא קודם את לאה, האחות הגדולה, ורק אחר כך את רחל, האחות הקטנה. אמנם היתה כאן רמאות של לבן, אבל מה שקורה במציאות הוא השגחה פרטית, והסדר של ההקבלה כאן הוא לפי סדר הזמנים (והגילאים) של האמה ות.

אברהם

מבקש

" לּו

(ליל שביעי של פסח פ"ו)