ב' ענינים במצות מילה ובפעולתה
יביא החילוק בדברי המשנה והברייתא בנדרים / יביא מדברי הרוגצ'ובי דבמצות מילה יש פעולה ותוצאה, ובהתוצאה גופא ב' פרטים - שלילית וחיובית / יבאר דב' ענינים חלוקים אלו עסקי בהו המשנה והברייתא / יבאר עוד דב' ענינים אלו חלוקים מענין השלימות לתמימות / יבאר דגם ענין עצם פעולת המילה ישנו בהמשך הסוגיא
תנן בנדרים (לא, ב): "גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנא' התהלך לפני והי' תמים", ובגמ' (וכ"ה בתוספתא שם פ"ב ה"ו): "תניא רבי אומר גדולה מילה שאין לך מי שנתעסק במצוות כאברהם אבינו, ולא נקרא תמים אלא ע"ש מילה, שנא' התהלך לפני והי' תמים, וכתיב ואתנה בריתי ביני וביניך".
והנה, בפשטות תוכן ב' המאמרים הוא חד, אולם כד דייקת מצינו בהם כמה חילוקים עיקריים, ומהם: במשנה נקט לישנא ד"לא נקרא שלם עד שמל", ואילו בברייתא הל' הוא "לא נקרא תמים אלא ע"ש מילה"; שזהו שינוי עיקרי בתוכן: לפי סגנון המשנה - "כל המצוות שעשה אברהם אבינו" מביאות לשלימותו, רק ד"לא נקרא שלם עד שמל", שלא נעשה שלם ע"י המצוות עד שקיים גם מצות מילה; אמנם להברייתא הרי "לא נקרא תמים אלא ע"ש מילה", ומשמע דמצות מילה לבדה היא הפועלת שיהי' "נקרא תמים".
ונ"ל, דהחילוק בין המשנה והברייתא הוא לפי דעסקי בתרי ענינים, דבמצות מילה מצינו ב' ענינים כלליים: פעולת המילה עצמה, והתוצאה והנפעל ממנה, שבזה גופא ישנם ב' פרטים, חדא שלא יהי' ערל, ועוד שיהי' מהול.
והדברים מבוארים בארוכה בדברי הגאון הרוגצ'ובי (צפע"נ ריש הל' מילה. ועוד), דכמה נפק"מ בזה, ומהם: א) כשנולד מהול, דבעי הטפת דם ברית (ראה שבת קלה, א. רמב"ם הל' מילה פ"א ה"ז, ועי' דב"ר רפ"ו דמשמע דאי"ז משום ספק ערלה כבושה, אלא גדר במצות מילה, וכמ"ש בצפע"נ שם), והיינו כי נוסף להנפעל שיהי' מהול נדרשת גם פעולת המילה. ב) המושך ערלתו, דהוא "מפר בריתו של אברהם אבינו" (רמב"ם הל' מילה פ"ג ה"ח. וראה אבות פ"ג מי"א ובפיהמ"ש שם), והיינו אע"ג שהיתה אצלו פעולת המילה, והוא גם לא ערל - שלכן מותר לאכול בתרומה (יבמות עב, א (להגי' הא' ברש"י ותוס'). רמב"ם הל' תרומות פ"ז ה"י) - מ"מ השתא חסר הוא הענין החיובי שבמילה - שישאר מהול. ג) הנולד עם ב' ערלות, דצריך למול שתיהן (ראה שבת שם רע"ב. רמב"ם הל' מילה פ"א שם), אף שגם במילת א' מהן יש לו פעולת המילה והוא מהול - אכתי הוא בגדר 'ערל'.
דבזה יובנו דברי הגמ' (מנחות מג, ב) "בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו", דמוכרח מזה שמצות מילה היא (גם) בזה שיהא מהול, דלכן נתיישבה דעתו כשנזכר שיש לו מצוה זו (ראה שו"ת אור זרוע סי' יא).
ומעתה י"ל, דהמשנה והברייתא תרווייהו עסקי בב' הענינים הנפעלים מכח מצות מילה: במשנה המדובר הוא בעיקר ע"ד הסרת הערלה שבמצות מילה, וכמובן מסדר הדברים במשנה - שבא זה כהמשך להדין ד"קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עכו"ם כו' שאין הערלה קרוי' אלא לשם עכו"ם כו' ראב"ע אומר מאוסה היא הערלה כו'" - דזהו"ע דשלילת הערלה. [וכ"מ ברמב"ם הל' מילה (פ"ג ה"ח): "מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגוים . . וגדולה היא המילה שלא נקרא א"א שלם עד שמל", הרי שכולל ב' הענינים דמאיסת הערלה וגדולת המילה בחדא מחתא]. אמנם בברייתא המדובר הוא בעיקר ע"ד התוצאה החיובית שבמילה - שיהא מהול, וע"ז מדייק ד"לא נקרא תמים אלא ע"ש מילה", היינו המילה עצמה. אך עדיין צ"ב בהסברת הדבר, אמאי שלילת הערלות היא המשך לפעולת כל המצוות, והמילה עצמה היא ענין בפ"ע.
ויבואר זה בהקדים שינוי נוסף בין המשנה להברייתא: במשנה הל' הוא "לא נקרא שלם עד שמל", ובברייתא "לא נקרא תמים אלא ע"ש מילה", ובפשטות היינו שלם היינו תמים, אולם י"ל דאלו ב' ענינים: דהנה, ב'תמים' מצינו ב' ענינים (א) שלילת מום וחסרון, (ב) תמימות ושלימות נוספת, דלא רק שאין בו חסרון, אלא שהוא תמים ושלם בתכלית השלימות.
וע"ד דין תמים בקרבנות, שיש בו ב' ענינים אלו: שלילת חסרון - שאין בו מום הפוסל, אבל יש בכלל זה גם תמימות יתירה, כמ"ש הרמב"ם "מצות עשה להיות כל הקרבנות תמימין ומובחרין שנא' תמים יהי' לרצון זו מ"ע" (ריש הל' איסורי מזבח. ועד"ז רפ"ו שם גבי נסכים ועצי המערכה). והיינו, דאף ש"מובחרין" הוא דין בפ"ע בקרבנות (כמובא ברמב"ם שם פ"ב ה"ח שנלמד מדכתיב "מבחר נדריכם"), מ"מ נכלל בלשון "תמים יהי'", ובהביאו קרבן מן המובחר מקיים לא רק דין מובחר שבקרבנות, אלא גם הא ד"תמים יהי'", כי ב"תמים" יש שני פרטים, "תמים" בניגוד לבעל מום, והיינו שאין בו חסרון, ותמים שיש בו תוספת שלימות ותמימות, אף שגם בלא"ה הוא שלם.
וי"ל דזהו החילוק בין הלשונות ד'שלם' ו'תמים', שאף שבכללות הם ענין אחד - בפרטיות 'שלם' הו"ע השלימות בלי חסרון, ו'תמים' היא התמימות היתירה ע"ז.
ועפ"ז יש לבאר דזהו החילוק בין המשנה להברייתא: במשנה מדובר בגדר שלם בלי מום וחסרון, ולכן לשונו הוא "שלא נקרא שלם עד שמל", היינו שהמילה פעלה באברהם שלימות - ד"כל המצוות שעשה א"א" אכתי לא הי' בכחן לפעול בו שלימות, ורק כ"שמל" נקרא שלם; משא"כ בברייתא המדובר הוא בענין התמימות הנוספת על השלימות, דמצות מילה פעלה בא"א נוסף על השלימות דכל המצוות גם תמימות יתירה, וע"ז אומר דאף ש"אין לך מי שנתעסק במצוות כא"א", התעסקות באופן של טירחא ויגיעה ומס"נ - מ"מ "לא נקרא תמים אלא על שם מילה", דרק המילה בכחה לפעול בו תמימות יתירה זו.
דבזה מבואר גם השינוי הא' הנ"ל בלשונותיהם, דבמשנה משמע דכל המצוות פעלו באברהם ענין השלימות, ואלא שמצות מילה היא שגמרה השלימות שלו, אולם רק בצירוף כל המצוות שעשה קודם; והיינו מפני ששלימות היא ענין המצטרף מכל מה שמביא לידי שלימות - כל המצוות, והמילה היא שגמרה את השלימות, דהיא הסירה את המניעה האחרונה להגעה לשלימות זו. משא"כ התמימות היתירה המדוברת בברייתא - היא אינה נפעלת ע"י כל המצוות, כ"א רק מצות מילה לבדה פועלת תמימות יתירה זו.
ומעתה יבואר היטב דב' ענינים אלו תלו בתוצאת המילה: הענין ד"לא יהי' ערל" שבמילה המדובר במשנה, פעולתו היא שהאדם יהי' שלם בלי מום, דערלה היא מום, שהרי ערל אינו יכול לאכול בתרומה (יבמות עב, א. רמב"ם הל' תרומות פ"ז ה"י), ובהסרת הערלה מתבטל החסרון שלו ונעשה שלם; וזהו שבמשנה דקאי בהסרת הערלה כותב "לא נקרא שלם עד שמל", דע"י הסרת הערלה נעשה שלם [ודו"ק בל' רש"י פרשתנו יז, א "אתה בעל מום". וראה גם ב"ר פמ"ו, א (בסופו), ד. ובכללי המילה לר"י הגוזר ע' 8]. אמנם הפעולה החיובית דמילה המדוברת בברייתא, שהיא שיהי' מהול - אי"ז רק ענין שלילי שאין לו ערלה, אלא ענין חיובי שהוא מהול; וזהו שמוסיפה הברייתא ד"לא נקרא תמים אלא ע"ש מילה", דעצם היות האדם מהול הו"ע שפועל בו תמימות יתירה.
ויש להוסיף, דב' ענינים אלו הם בהתאם להטעמים השונים שבמצות מילה, דבכללות הם ב' טעמים: א) "למעט תאוות כו' ולהחליש זה האבר כו'" (מו"נ ח"ג פמ"ט. וראה בארוכה מטה משה חלק שביעי עניני מילה) - הסרת כל המידות הפחותות שבגוף, שזה מתאים להענין הא' הנ"ל שלא יהי' ערל. ב) "למאמיני יחוד השם אות אחת כו'" (מו"נ שם), "שנעשה אות קבוע בבשר על אמונת היחוד לא ישונה ולא יסור לעולם כו'" (רבינו בחיי בכד הקמח, מילה) - מתאים להענין הב' הנ"ל, שזוהי תמימות ושלימות יתירה שנפעלת בעצם הענין שיהי' מהול.
