בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ. (יז כו) פרש"י – שֶׁמָּלְאוּ לְאַבְרָהָם תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים. שנינו (פדר"א פכ"ט) מהו בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בגבורת השמש בחצי היום. ולא עוד, אתיא 'עצם' מ'עצם' מיום הכפורים, מה להלן (ויקרא כג, כח) כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפּוּרִים הוּא, שביום הכפורים נמול אברהם, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו, ומכפר על כל עוונותינו, שנאמר (ויקרא טז, ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם.

שאלה – מדוע אברהם לא הזדרז למצוות המילה ומל את עצמו רק בחצי היום, שהרי שנינו (פסחים ד.) כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ כָּשֵׁר לְמִילָה, אֶלָּא שֶׁזְּרִיזִין מַקְדִּימִים לְמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר'. וראוי היה למול מיד בבוקר.

תשובה – צריך לומר דכאן מל עצמו במכוון בחצי היום כדי לפרסם הדבר, דבחצי היום כל האנשים נעורים, ויהיה מכאן ראיה דהידור מצוה וכדומה כוונה נאותה באיחור הזמן דוחה מצות זריזין. ובמדרש (מ"ר) אמר רבי ברכיה: (ישעיה מח) לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, אמר הקב"ה: אילו מל אברהם בלילה, היו כל בני דורו אומרים: בכך וכך?! אילו היינו רואים אותו, לא היינו מניחים אותו לימול! אלא, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, דרגש ליה, ימלל. וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה. נמצא שהיתה זו הוראת שעה למול בעיצומו של יום. (תורה תמימה) א"נ ייתכן שאברהם לא נצטווה במצוות מילה רק בחצי היום לכן לא שייך שימול קודם, ומיד שנצטווה בחצי היום מל את עצמו מדין זריזין מקדימים. (הגהות הרד"ל, תכלת מרדכי – נר מצוה אות ד) א"נ ס"ל דהידור מצווה עדיף מדין זריזין. למצווה רבה כזו ששייך רק פעם אחת בחייו ודאי היה צריך לעשות הכנה רבה ולא מל את עצמו ללא הכנה וישוב הדעת. (קונטרס מעדני אשר תרע"ג). א"נ היה צריך להזדרז במצות המילה של ישמעאל בנו וכל ילידי ביתו ומל אותם בעצמו, שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן מפני זקנתו ולא היה יכול להשתדל במילתם, ובאמת היה זריז מיד שנצטוה וגמר למול אנשים רבים של בני ביתו עד חצות היום. (מכתם לדוד ע"פ הרמב"ן) (פרשה כהלכתה)

שאלה – איך מל את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת. וכתב הפתחי תשובה (שם ס"ק ו) דהוא הדין ביום טוב. (פרשה כהלכתה)

תשובה – מכיון שהקב"ה ציוה לו למול את עצמו ביום הכיפורים נכון ליבו שלא יקלקל כי שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע (קהלת ח ה).
א"נ מה שאסור זהו דווקא אם יש מוהל אחר אבל אם אין מוהל אחר ויתבטל המילה לגמרי אז מותר למול אף למי שלא מל מעולם. (שו"ת מהרי"א רנג).
א"נ מכיון שעל מילה נצטווה ועל השבת לא נצטווה רק קיים מעצמו, בוודאי נדחה השבת שקיים מדעתו למילה שנצטווה מפי הגבורה. (מעדני אשר)
א"נ שנינו (שבת קלז.) מִּי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. משום שמל את התינוק הנכון בהיתר בשבת, אם כן השבת נדחתה לעניין מילת התינוק השני. היינו דכתיב (יז כז) וְכׇל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ, וכיון שבאותו היום אברהם מל את כל אנשי ביתו בל ימלט שיהיה אחד מהם בן שמונת ימים, והוי 'מילה בזמנה' ומשום כך הותר לאברהם למול אף את עצמו כשיטת רבי יהושע.
א"נ איתא במדרש (ב"ר מט ב) נטל אברהם סכין ואחז בערלתו ורצה לחתוך, והיה מתיירא, מה עשה הקב"ה? שלח ידו ואחז עמו, שנאמר (נחמיה ט) וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית. והטעם שהיה מתיירא משום שהיה זה ביום כיפור ואסור למול שלא בזמנו. מה עשה הקב"ה? שלח ידו ואחז עמו, (שבת צב:) שהרי שְׁנַיִם שֶׁעֲשָׂאוּהָ — פְּטוּרִין. (פנינים עה"ת לרבי יהונתן אייבשיץ – כתבי יד)