בראשית דברים

\\ מערכת גורלית

מישל לּוטיט ו – השם הזה אומר לכם משהו?

לא? אה, אולי אתם מכירים אותו בכינוי הצרפתי שלו: מִסְיֶיה מַנְזֶ’טֹו.

עכשיו נזכרתם, נכון?

התרגום של מִסְיֶיה מַנְזֶ’ט ו הוא: אדון אוכל-הכל.

קראתי עליו בעבר בספר השיאים של גינס במהדורת ילדים.

אך למענכם קוראי הנאמנים, הטרחתי את עצמי לברר ולחקור אודותיו שוב.

שלא תגידו שאני לא משקיע בכם.

ובכן, אוכל-הכל הזה הספיק לאכול במהלך חייו – תחזיקו חזק:

18 זוגות אופניים. 15 עגלות סופרמרקט. 6 נברשות. 2 מיטות. מחשב אחד. ארון קבורה, כולל הידיות!

החוקרים חלוקים בשאלה האם היתה לו למישל קיבה ייחודית ומערכת עיכול מברזל, תרתי משמע.

או שבאופן עקרוני כל אדם מסוגל לעשות זאת, אם רק יפַתֵּחַ חיבה למתכת.

השיא המפורסם ביותר שלו היה אכילת מטוס שלם מסוג ססנה 150 – מטוס קל בעל שני מושבים.

מה יש לומר? איש הברזל!

אבל מה הכי הרשים אותי?

באחד הראיונות חשף אדון מַנְזֶ’ט ו פרט מדהים:

הוא סיפר שביצים גורמים לו כאבי בטן.

מן הסתם, בתהליך ייצור מטוס ססנה לא מערבים ביצים, אחרת זה היה נגמר רע...

בכל אופן, תראו מה זו מודעות עצמית.

כך נשמע אדם שמכיר את מערכת העיכול שלו על כל פיתוליה. עד העיקול האחרון.

קוראים יקרים,

להגיע למדרגה של מַנְזֶ’ט ו זה למעלה מכוחותינו.

אבל לכולנו יש איזשהו גיל בו אנו כבר קולטים כמה דברים על הגוף שלנו.

אם אני מנחש נכון, חלק גדול מאיתנו נהג בגילאי הבחרות לאכול טשולנט חמש פעמים בתוך ארבעים ושמונה שעות.

פעם בליל שישי, פעם ב’טועמיה’, פעם בליל שבת אחר חצות, פעם בשבת בבוקר, ולקינוח – שיירי חמין במלווה מלכה.

גיוואלדיג!

בהמשך החיים, בקושי עם פעם אחת אנחנו מסתדרים...

האם איבדנו את החשק לאכול טשולנט? לא בהכרח.

ייתכן מאוד שהוא עדיין קורץ לנו מהצלחת.

אבל אנחנו מודעים לצרבת האורבת מעבר לוושט, ומעדיפים לוותר.

וממערכה למערכה.

ממערכת העיכול למערכת הבחירות.

בשבוע הקרוב, הרבה מלל עתיד להתבזבז על כל מה שמסביב לנושא.

כולנו נהנים להרגיש חכמים.

כולנו אוהבים להתווכח. לזלזל. להתרגז. לבקר.

אבל אחר כך, בלילה השקט, במיטה, מגיעה הצרבת.

הטעם המגעיל הזה בלב.

למה דיברתי? לשם מה לעגתי וביקרתי?

בשביל מה הייתי צריך להראות את חכמתי על חשבון אחרים?

אולי הגיע הזמן להכיר את מערכת העיכול, ולעקוף באלגנטיות מלכודות דבש שאחריתן מרירה.

לפחות נחסוך טאמס.

שלכם העורך