חסידות בשביל להשיג אלוקות

לחיות

רבנים ומשפיעים מדברים ומתוועדים על ה'בכן' שבשיחה

הרה"ח מיכאל חנוך גאלאמב - משפיע בתות"ל המרכזית - 770

אחת ההוראות למעשה משיחה מיוחדת זו של ש"פ לך לך תשנ"ב, היא שהעבודה של "לך לך מארצך" צריכה להשתקף "בלימוד התורה, לא רק לפי ג' המוחין שלו השייכים למדות, אלא גם ג' מוחין בעצם."

משמעותו של לימוד זה, באופן של "מוחין בעצם", והחידוש שיש בו על פני הלימוד באופן של "מוחין השייכים למידות" - יובן טוב יותר אם נתבונן במקורות נוספים בתורתו של הרבי, המסבירים את הדרגות הללו באופן מוחשי ומעשי.

מוחין - לעצמו, מידות - לזולת

קודם לכן, כדאי להבין טוב את נקודת ההבדל בין מידות ומוחין בכלל: ענינם של המידות הוא - שייכות לזולת, ועניינם של המוחין הוא - לעצמו.

מה שעניינם של המידות הוא שייכות לזולת, זה לא רק בפועל - שכדי להשפיע השפעת חסד, מוכרח להיות אדם אחר שאליו אשפיע. זה נוגע לעצם קיומם של המידות: אם אין כלל זולת בעולם, לא רק שאינני יכול לתת את החסד בפועל, אני אפילו לא יכול להרגיש את החסד. כל האפשרות לכך שהתעוררה בי מידת החסד, היא רק בגלל עצם זה שיש 'זולת' בעולם.

והמוחין - להיפך: כל ענינם של המוחין הוא לעצמו. כלומר, לא לתת למישהו אחר, אלא שאני עצמי אוכל להבין את הענין כמו שהוא. וגם בפועל, ההבנה הטובה יותר היא כאשר האדם מתבודד ומעיין לבדו, בלי זולת.

על פי זה ניתן להבין את ההבדל בתוך המוחין עצמם - בין "מוחין השייכים למידות" ובין "מוחין בעצם" שאינם שייכים למידות:

זכורנן שכגר אחר אמןרת השןחות גשנת תשנ"ג, גח' חשוי וש"פ ך ך נעשה רעש בדו סגןג ןמוד חסןדות ו"מוחןי געצם", התןןבענו הגןי את חןדושו ש הרגן גשןחה כאי דוקא

כאשר מדובר בהשכלה שיש לה קשר למשהו חיצוני - הרי זה בדוגמת המידות, השייכות לזולת; ולכן, בתוך המוחין גופא, נקראת ההשכלה הזו "מוחין השייכים למידות". ככל שהשכל יהיה יותר 'טהור', ללא שייכות לשום ענינים אחרים, כך הוא יותר "מוחין בעצם."

ולדוגמא, באופן כללי - ההבדל בין נגלה ופנימיות התורה: לימוד הנגלה, מטרתו לדעת מה הקב"ה רוצה שאני אעשה. לדעת מה היחס של התורה אלי. כלומר, התורה כפי שיורדת ממדריגתה מצד עצמה, על מנת להגיע למטה - ולא התורה כפי שהיא בעצמותה. אך לימוד החסידות, מטרתו להכיר את עניני האלוקות כמו שהם מצד עצמם. לא רק מה נדרש ממני, אלא להתחבר לקב"ה כמו שהוא. זו התורה בעצמותה.

חסידות כדי להשתנות, וחסידות לשם חסידות

גם בתוך לימוד החסידות גופא, ישנן שתי הדרגות הללו; ו"מוחין בעצם" זהו אופן נעלה יותר בתוך לימוד החסידות.

הרבי מדייק בלשונו של אדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון, אודות פנימיות התורה, שהיא "מצוה רמה ונשאה" ו"מביאה ללב שלם". בלשון זו מרומזים שני אופנים בלימוד חסידות: כאשר אדם לומד חסידות על מנת להגיע ל"לב שלם" - כלומר, לפעול על עצמו, להשתנות ולזכך את מידותיו - הוא תופס רק את הדרגה של פנימיות התורה ששייכת לעולם. וכאשר אדם לומד חסידות בתור "מצוה רמה ונשאה" - לא עבור פעולה מסויימת, אלא רק פשוט ללמוד חסידות - הוא תופס את פנימיות התורה כמו שהיא, למעלה משייכות לעולם.

לימוד חסידות של במוחין בעצםב

מכל זה נמצאנו למדים מהו החידוש בלימוד של "מוחין בעצם":

כשאני לומד חסידות על מנת שהחסידות תפעל עלי ותשנה אותי, זהו עדיין לימוד חסידות השייך לעבודה עם המידות. זו הדרגה של "מוחין השייכים למידות". לימוד חסידות של "מוחין בעצם" זאת אומרת, שאין לי מטרה צדדית להשיג באמצעות הלימוד; אני לומד רק לשם השגת אלוקות, "דע את אלקי אביך".

והחידוש בזה הוא כפול, הן ב"גברא" והן ב"חפצא": ב"חפצא" - הענינים שאותם אני לומד, שיהיו ענינים של "מוחין בעצם"; כלומר, אני לא מחפש ללמוד רק את הענינים הנוגעים אלי, שבהם ישנם הוראות ברורות מה אני צריך לעשות - אלא לומד גם את החלקים שלכאורה אינם שייכים למעשה, ענינים של "השכלה" טהורה. העיקר ללמוד ולהבין עניני אלוקות, ולהתאחד איתם לגמרי [שזהו ענין הקנין של שלושת הארצות - לימוד באופן שהאדם "קונה" ומבין היטב את הנלמד, עד שהענין נעשה "תורתו" הנקראת על שמו].

וכן ב"גברא" - הכוחות שאותם אני משקיע בלימוד יהיו לא רק כוחות רגילים, אלא כל כוחות השכל, עד לעומק הכי גדול; וכפי שהרבי מאריך בשיחה שעל יהודי לגלות "כוחות נעלמים, שאף אחד (כולל - הוא עצמו) לא ידע ולא שיער שיש לו כאלו כוחות" - כדי לחדש בתורה.

הגילוי של "מוחין בעצם" יהיה בשלימות רק בגאולה, ב"תורה חדשה"; וכאן הרבי דורש ונותן לנו כח שבלימוד החסידות שלנו, כבר כעת, יהיה מעין הגאולה.

מה מתחדש כעת?

אמנם, ישנו עוד ענין שיש לעיין בו - שהרי לימוד החסידות באופן הזה, לכאורה, לא התחדש בשנת תשנ"ב. כבר חסידי אדמו"ר הזקן היו מקדישים הרבה מזמנם ומכוחותיהם ללמוד ענינים עמוקים של 'השכלה' בחסידות, לא רק כדי להוסיף ב'עבודה' אלא לשם השגת אלוקות בלבד. ואכן, הרבי מדבר על לימוד חסידות כ"מוחין בעצם" כבר בשנים קודמות.

זכורני שכבר לאחר אמירת השיחות בשנת תשנ"ב, בח' חשון וש"פ לך לך - כאשר נעשה רעש גדול סביב לימוד חסידות ו"מוחין בעצם" - התייגענו להבין את חידושו של הרבי בשיחה כאן דוקא.

אולי ניתן לומר, שבמאמר הרבי רק מזכיר את ביאור הענין כמו שהוא, ואילו בשיחות בתשנ"ב הרבי מביא זאת באריכות כהוראה ברורה לכל אחד, שכל אחד שייך ללימוד חסידות באופן זה.

והעיקר, שנזכה ללמוד באופן זה בשלימות, ולא רק "מעין" - בגילוי פנימיות התורה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

(על פי: ד"ה אלה פקודי תש"ל ס"ג-ד'. ד"ה וכל בניך תשמ"א ס"ז-ח'. ד"ה ויענך וירעיבך ויאכילך תשכ"ג ס"ב והערה 26 שם. ד"ה אני לדודי תשמ"ו ס"ז. מתוך שיעור לתלמידי התמימים, נערך ע"י המערכת ובאחריותה)