דברי אלוקים חיים מרן רבינו עט"ר שליט"א
לך לך מארצך וגו' ואברכך ואגדלה שמך וגו'. (י"ב . א-ב)
ראוי לשים לב, מפני מה הבטיח לו השי"ת כל ההבטחות האלה, והלא זה היה אחד מעשרה הנסיונות ויותר נסיון היה אם לא היה יודע כלל מההבטחות הטובות ואף על פי כן היה הולך.
והסביר כ"ק אאמו"ר זי"ע ע"פ הקדושת לוי שנראה שאדרבה בההבטחות היה הנסיון גדול ביותר, כי רצה השי"ת לבחנו לא"י בגלל שיגיעו לו שם כל הברכות הטובות, או ילך רק לקיים רצונו של מקום ולא יכוון כלל על הנאת עצמו. ומשום הכי הבטיח לו השי"ת הטובות שישיג בביאתו לארץ ישראל לראות אם לא יחשב כלל להנאתו רק לקיים מצות הבורא ב"ה. ומעיד הכתוב, וילך אברם כאשר דיבר אליו ה', וכן הביא בשם האור החיים הקדוש שהלך רק בשביל ציווי ה' לבד ולא כדי שבאמצעות הליכתו ישיג הטובות, עכ"ל.
כן ניתן לבאר בזה את שפירש רש"י ששלשה דברים מתמעטין בדרך ואחד מהם שמו של האדם, והנה רואים אנו רבנים ומשפיעים מתרוצצים בדרכים, משיעור לשיעור ומאירוע לאירוע, ולא נתמעט שמם אלא להיפך נתגדל שמם, ויש כאלו להפך שכן נתמעט שמם.
אלא שאכן אם האדם מתהלך בדרכים ומכוון לטובת עצמו ואף אם מזכה את הרבים בשיעוריו ודרשותיו אלא שעיקר כוונתו בכדי להגדיל שמו הרי אז מתמעט שמו ומתקיים בו כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, אבל אם מתכוון בלתי לד' לבדו, הרי אז מתקיים בו הברכה "ואברכך ואגדלה שמך".
ואברכך ואגדלה שמך (בראשית, יב, ב)
ס"ת נוט' מ"ה המרמז על ענוה כמאמר משה "ונחנו מה" וכן נוט' אד"ם אפ"ל שבא לומר לאדם שקיבל "שם טוב" ועלה לגדולה, אחר כל זה תשאר 'אדם' בלייב א-מענטש ותתנהג בענווה כנאמר באגרת הרמב"ן "עקב ענווה יראת ה'..."
וע"ז מסיים והיה ברכה, שכשתתנהג ככה זו תהיה ברכה הן לעצמו והן לאחרים, וזה רש"י הק' אומר "בך חותמין" דהיינו החתימה של המילים דהיינו הסופי תיבות, שהוא נוט' הנ"ל. ועל זה דוד המלך אומר בתהילים (פד, ו) אשרי "אדם" עוז לו "בך". דהיינו אדם שאמרנו לעיל בך של בך חותמין מהחתימה של הפסוק הנ"ל.
לך לך מארצך וגו' ואברכך ואגדלה שמך וגו'. (י"ב . א-ב)
ראוי לשים לב, מפני מה הבטיח לו השי"ת כל ההבטחות האלה, והלא זה היה אחד מעשרה הנסיונות ויותר נסיון היה אם לא היה יודע כלל מההבטחות הטובות ואף על פי כן היה הולך.
אפ"ל ע"פ "הקדושת לוי" שנראה שאדרבה בההבטחות היה הנסיון גדול ביותר, כי רצה השי"ת לבחנו לא"י בגלל שיגיעו לו שם כל הברכות הטובות, או ילך רק לקיים רצונו של מקום ולא יכוון כלל על הנאת עצמו. ומשום הכי הבטיח לו השי"ת הטובות שישיג בביאתו לארץ ישראל לראות אם לא יחשב כלל להנאתו רק לקיים מצות הבורא ב"ה. ומעיד הכתוב, וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'. וכן מובא באור החיים הק' שהלך רק בשביל ציווי ה' לבד ולא כדי שבאמצעות הליכתו ישיג הטובות.
והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (בראשית טו, י)
פירש רש"י דלא שאל לו אות על זאת, [שאל אות] ואמר לו: "במה אדע" (להלן , ח).
ולכאורה קשה הרי אברהם אבינו שמסר את נפשו לא אחת, לגלות ולפרסם את שמו יתברך, מה הגדלות בכך שיחשביה לו צדקה וכן שואל הרמב"ן מי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב, ושאר הנסיונות, איך לא יאמין בבשורה טובה?.
ואפ"ל (ע"פ יוסף בכור שור ועוד) ויחשביה הכוונה לאברהם שהחשיב להקדוש ברוך הוא את הדבר כצדקה דהיינו שצדקה עשה עמו בזה שהבטיחו שיוצא מחלציו יירש הארץ.
אבל על ירושת הארץ
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב, ב)
מסביר רש"י: ואעשך לגוי גדול, זה שאומרים אלה-י אברהם. ואברכך זה שאומרים אלה-י יצחק. ואגדלה שמך זה שאומרים אלה-י יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם.
ומסביר ה"שפתי חכמים": רצונו לומר לפי שאין אומרים "אלה-י" אלא על רבים, כמו אלהי ישראל אלהי העברים, ועל יחיד לא מצינו לשון אלה-י. לכך ברכו "ואעשך לגוי גדול" כי אתה תחשב לרבים ויאמרו עליך "אלה-י אברהם". ובמילת "אברכך" שמורה עוד על תוספת ברכה, רמז שיאמרו גם כן על בנו אלה-י יצחק, וכן "ואגדלה שמך" שמורה עוד על תוספת גדולה, רמז שיאמרו גם כן על בן בנו אלה-י יעקב.
