דיני ספיקות בברכה (ב)
המסופק על איזה מאכל מהו ומהן מרכיביו
א. המסופק על מאכל מהו ברכתו, תלוי ממה נובע הספק. [א] אם ספיקו נובע מחמת שאינו יודע מהו מאכל זה, או מה הם מרכיביו, אזי אם שייך לברר הדבר באיזה אופן שהוא, הרי דינו ככל ספק שאפשר לבררו שאינו בגדר ספק כלל , ואסור לו לאכול מאותו מאכל עד שיודע לו בבירור מהו ברכתו הראויה לו ויברך עליו כראוי וכמו שתיקנו חז"ל. ואולם באם אין שייך לברר הדבר, אזי אם הוא מסופק אם ברכתו המוציא או מזונות יברך עליו מזונות שהיא ברכה הפוטרת בדיעבד אף את ברכת המוציא, וכמו כן באם הוא מסופק אם ברכתו הוא בפה"ע או בפה"א יברך עליו בפה"א שהיא ברכה הפוטרת בדיעבד אף את ברכת בפה"ע, ובשאר אופנים יברך עליו שהכל שהיא ברכה כללית הפוטרת בדיעבד את כל המאכלים.
המסופק בברכה מצד הדין
ב. [ב] ובאופן שמרכיבי המאכל ידועים לו, ורק שיש לו ספק מצד הדין שאינו יודע מהי ההלכה בכה"ג, אזי אם ספיקו נובע מצד שאינו בקי בהלכות ברכת הנהנין, הרי שוב באנו בזה לכלל ספק שאפשר לבררו שאינו בגדר ספק כלל, ואסור לו לאכול מאותו מאכל עד שיברר אצל חכם הבקי בהלכות אלו מהי הברכה הראויה למאכל זה וכנ"ל. ואולם באם הוא בקי בהלכות ברכת הנהנין ואעפ"כ מסופק הוא, וכגון שאינו דבר המפורש בהל' ברכה"נ, או שיש בזה מחלוקת הפוסקים שלא הוכרעה, אזי דינו כנ"ל ס"א שיברך עליו את הברכה היותר כללית הפוטרת בודאי את מאכל זה .
עצות לצאת מן הספק
ג. אף שמשמעות הפוסקים שהדין הנ"ל - שבמקום ספק יכול לברך את הברכה היותר
חקקי לב
שמעתתא אליבא דהלכתא
דיני ספיקות בברכה (ב) כללית שיתכן שאינה פוטרת אלא בדיעבד – הוא אף לכתחילה, ואינו צריך למנוע את עצמו מלאכול מחמת שאינו יודע מהי הברכה הראויה למאכל זה בודאי, מיהו אם הוא מאכל שיכול לאכלו ולפוטרו תוך הסעודה עדיף טפי .
ואף באופן שאינו יכול לפוטרו בתוך הסעודה, ממידת חסידות הוא לפוטרו על ידי שיאכל מאכלים אחרים. וכגון, שאם מסתפק על מאכל אם ברכתו הוא בפה"ע או בפה"א, יאכל ב' מאכלים; אחד שברכתו בודאי בפה"ע, ואחד שברכתו בודאי בפה"א, ויכוין בברכתם לפטור גם את מאכל זה. וכן על זה הדרך בשאר מאכלים .
ספק אכילה בלא ברכה או ספק ברכה שא"צ איזה מהם עדיף
ד. המסופק אם בירך ברכה ראשונה על איזה מאכל, קיימא לן שספק ברכות להקל, ומותר לו להמשיך ולאכול בלא ברכה. ומכל מקום, אם יכול לשנות את מקומו ולהתחייב מחדש בברכה עדיף טפי.
ואע"פ שלהצד שכבר בירך על מאכל זה הרי הוא גורם כעת ברכה שאינה צריכה, מיהו עדיף טפי להכניס עצמו בספק ברכה שאינה צריכה מאשר לאכול מספק בלא ברכה .
ספק בירך ברכת המזון
ה. מי שנסתפק אם בירך ברכת המזון, אזי אם לא אכל כדי שביעה, כיון שחיוב ברכת המזון שלו אינו אלא מדרבנן, קיימא לן דספק דרבנן לקולא ואינו חוזר ומברך. ומכל מקום, ראוי לירא שמים שיטול ידיו ויברך המוציא ויאכל כזית ויברך ברכהמ"ז .
ואולם באם אכל כדי שביעה הרי חיוב ברכהמ"ז שלו מדאורייתא, וחוזר ומברך מספק . דין זה הוא אף באופן שלא שבע מהפת בלבד, רק בצירוף המאכלים המלפתים את מדאורייתא . הפת, שגם אז חיובו
בספק מברך גם ברכה רביעית של ברכהמ"ז
ו. כשחוזר ומברך ברכת המזון מספק, צריך לברך גם ברכה רביעית שאינה אלא מדרבנן כי היכי דלא ליזלזלו בה .
ספק אם מחוייב בברכהמ"ז או במעין ג'
ז. המסופק אם הוא חייב בברכת המזון או בעל המחיה, וכגון שאכל פת הבאה בכיסנין וספק לו אם אכל כשיעור קביעות סעודה, או שאכל מאכל העשוי מבלילה עבה [היינו בצק] שבישלוהו או טיגנוהו שנחלקו בזה הפוסקים אם ברכתו המוציא או מזונות, אם אכל כדי שביעה ה"ה חוזר ומברך ברכת המזון משום ספק דאורייתא .
האוכל פהב"כ ושבע ממנו
ח. האוכל פת הבאה בכיסנין בשיעור מועט שאין אחרים קובעים סעודה עליו מברך בורא מיני מזונות ומעין ג', ואף באופן שאכל לשובע נפשו שיתכן שנתחייב בזה בחיוב ברכהמ"ז דאורייתא להצד שהוא פת גמור, מ"מ כיון שמדאורייתא יוצא גם במעין ג' על כן לא חשו ולא תיקנו לברך ברכהמ"ז אלא באוכל פת גמורה או באוכל פת כיסנין בשיעור שאחרים קובעים עליו .
המסופק אם חייב בברכה מעין ג'
ט. ברכת מעין ג' נחלקו בה הפוסקים אם באופן שאכל מדאורייתא או מדרבנן, ועל כן אם אכל מז' המינים ומסופק אם בירך עליהם יחזור ויאכל מהם עוד כזית ויברך מעין ג', או שיאכל מין מזונות ובברכה על המחיה שמברך עליה יכלול גם את הפירות שמסופק בהם אם בירך עליהם . כדי שביעה חיובה
וכמבו' בתוה"ב להרשב"א בית ז' שער ד' 'שאם זה אינו בקי ומכיר אחר יכיר'. שו"ע סי' ר"ב סי"ג. מג"א הו' במ"ב סו"ס ר"ד, ועיי"ע שעה"צ סי' ר"ח סקט"ז. ערוה"ש סי' ר"ב ס"ב. עיי' שע"ת סי' ח' סקי"ב גבי ברכת המצוות, וכ"ש גבי ברכה"נ דהנהנה מהעוה"ז בלא ברכה כאילו מעל, ובפרט שיש לצרף לזה השיטות המו' בשיעור הקודם שבספק בירך ברכה ראשונה אסור לו להמשיך ולאכול. מ"ב קפ"ד סקט"ו. שו"ע קפ"ד ס"ד ומ"ב שם. עיי' פמ"ג קפ"ד א"א סק"ח שנסתפק בזה, ואולם הכרעת הביאה"ל בסי' קפ"ד ס"ו שאף בכה"ג חייב מדאוריי' וכ"ה בשועה"ר קס"ח ס"ח. מ"ב סי' קפ"ד סקי"ג בשם אחרונים, ואף שבמקרה השני שי' הדגול מרבבה שיברך מעין ג' כיון שמדאורייתא יוצאים בברכה זו של מעין ג' אפילו באופן שמחוייב בודאי בברכת במזון, וא"כ נמצא שהספק אם לברך ברכהמ"ז או מעין ג' שוב אינו אלא ספק דרבנן, מיהו כבר שדי ביה השעה"צ נרגא בסי' קס"ח סקע"א ולפי שכל שחוזר ומברך משום ספק דאורייתא יש לו לחזור ולברך את כל הברכות כתיקונם ודומיא דמש"כ הפוסקים בסי' ס"ז גבי ספק קרא ק"ש שחוזר וקורא בברכותיה ולפי שכך הוא עיקר תקנת קריאתה לכתחילה. ומש"כ שרק במקרה השני פליג הדגו"מ ולא במקרה הראשון משום דבמקרה הראשון יש לצרף לזה סברא נוספת שהרי כל פהב"כ היא ספק מחוייבת בברכהמ"ז וא"כ יש לפנינו ס"ס לחייבו בברהמ"ז. כ"ה בהג' רעק"א על אבן העוזר סי' קס"ח ובשוע"ה שם ס"ח, והחילוק שבין זה לסברת הדגו"מ הנ"ל בהערה הקודמת הוא לפי שעל דרך כלל אינו בא לידי שביעה בשיעור הפחות ממה שאחרים קובעים עליו וע"כ לא חשו חז"ל לאחד שישבע וסמכו על זה שיוצא במעין ג' עכ"פ מדאורייתא. עיי' חזו"א ל"ד סק"ה אם חיוב מעין ג' הוא בכדי שביעה דוקא או כל שאכל כדרך האוכלים. עיי' שו"ע סו"ס ר"ח ומ"ב שם.
