דברי חז"ל והראשונים בחשיבות "ברכות התורה" ואופן אמירתם:
ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד (מחבר סי' מז ס"א), ויברך ברכה זו כראוי "ובשמחה גדולה". שלא חרבה הארץ אלא מפני שלא ברכו בתורה תחילה (בבא מציעא פה ע"ב, נדרים פא ע"א). ובזה שלא ברכו עליה גילו דעתם שאין התורה מתנה חשובה בעיניהם ואינה חביבה אצלם, ולמדוהו כשאר החכמות, ולכן לא הגינה עליהם תורתם אף על פי שעסקו בהם הרבה! לכן יראה כל אדם שתהיה כלי חמדתו של הקב"ה שהיה משתעשע בה בכל יום, חשובה בעיניו לברך עליה בשמחה יותר מעל כל הנאות שבעולם, שזה מורה שעוסק בה לשמה, ויזכה לשלשלת הנמשך לעוסק בה לשמה שהוא "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם". ויתמלא משאלתו שמבקש בברכתה "ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה" - וכל שהוא ובנו ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם (עפ"י שולחן ערוך הרב סי’ מז ס"א, עי’ רש"י ב"מ שם, ר"ן נדרים שם בשם רבינו יונה, לבוש, סידור השל"ה בשם אריז"ל).
מדוע שונה ברכות התורה, משאר ברכות המצוות, שמברכים עליה שתים או שלש ברכות (תלוי בדברי הפוסקים אם ברכת 'לעסוק' היא ברכה נפרדת מ'והערב נא')?
השיבו מן השמים לרבינו יעקב ממרויש - בספרו שו"ת מן השמים (סימן י'): "אינו דומה ברכת התורה לברכת שאר המצוות, כי בעבור שהגיית התורה חיי האדם כל היום, תקנו עליה שלש ברכות!" 1) לעסוק בדברי תורה - במקום ברכת המצוות. 2) והערב נא - שמתפללים לפני המקום שיזכה ללמוד וללמד. 3) אשר בחר בנו - ברכת הודיה שחייבים ישראל להודות לה' אשר בחר בם מכל אומה ולשון ונתן להם התורה".
כתב המהרש"א (ח"א ברכות יא ע"ב): ואענה גם אני חלקי, לפי שכל עסקי העולם נחלקים לג': "טוב "ערב" ו"מועיל". לזה בתחילה מברך שאין עסק טוב כעסק התורה, שעל ידה קדשנו להיות קדושים כמלאכים, שהוא טוב האמתי, שע"כ נקראת התורה טוב. אחר כך והערב נא ה' וכו' שאין לך ערב בכל עסקי אדם כמו עסק התורה, כמו שנאמר "תורת ה' תמימה - - ומתוקים מדבש ונופת צופים". ואחר כך אשר בחר בנו מכל העמים, להועיל לנו נגד כל העמים על ידי התורה, ולהבדילנו מהם, אשר אחרי לא יועילו הלכו ( - ואמרו בגמרא שברכה זו היא "מעולה" שבברכות - ע"ש המועיל), והלכך נמרינהו לכולהו, שבה נכללו הג’
ברכות התורה המשך חלקים, טוב ערב ומועיל, שהיה בשלימות על ידי התורה, וד"ל.
חידוש נפלא כתב הלבוש (סימן מ"ז): ברכת ‘אשר קדשנו’ היא ברכה "שלאחריה" - שמברכים על הלימוד שלמד אתמול! שהרי לא היה יכול לברך עד לאחר שיישן ויפסיק מלימודו, אבל קודם לכן הרי הוא חייב להגות בדברי תורה אף במיטתו עד שישתקע בשינה...! וברכת 'אשר בחר’ היא הברכה שמברך לפני הלימוד של אותו היום.
בהגהת הלבוש כתב בשם תלמידו: יש לומר שברכה אחת היא "ברכת המצוות", וברכה אחת היא "ברכת הנהנין" על שנהנה מלימודו! שאסור ליהנות בלא ברכה! (ועי’ אגלי טל בהקדמה במעלת ה"הנאה" מלימוד התורה).
מה פירוש נוסח הברכה "לעסוק" בדברי תורה?
כתב ה"טורי זהב" (סימן מז סק"א): עיקר מעלת העסק בתורה הקדושה הוא לייגע ולעסוק בה דרך משא ומתן של פלפול, בטורח ויגיעה, וכמו שאמרו "אם בחוקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה" (ע"ש באריכות).
מדוע ברכת "אשר בחר" חותמת ב"ברוך נותן התורה" - הלא ברכה קצרה אין חותמין בה ב’ברוך?’
ביאר בערוך השלחן (סעיף יג-טו): כי פתיחת הברכה היא על מה שנתן לנו את התורה במעמד הר סיני, והיא ברכה על העבר - ‘אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו’. אבל החתימה היא על נתינתו לנו אותה בכל יום! שבכל עת ורגע חונן הקב"ה ונותן לאדם בינה להבין בתורתו ולחדש תמיד חידושי תורה חדשים - וזהו ברוך וכו’ "נותן התורה", והיא ברכה אחרת! אלא שקבעום ביחד כעין פתיחה וחתימה.
איתא בשם הרה"ק ר’ מנחם מענדל מרימנוב זי"ע, ומהרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זי"ע - "ויאמר אל העם היו נכונים לשלושת ימים" - מה היו עושין באותם הימים? הנה באלו הימים היו מתפללין להשי"ת "והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך" עכל"ק (בארות המים).
דברי רבינו הב"ח בביאור הכוונה הרצויה של "ברכות התורה":
תכלית ברכת התורה, היא שנבין ונלמד לדעת רצון השי"ת בזה שאנו עוסקים בתורתו, והיא שעל ידי זה "יהיו ישראל דבקים בקדושתה ובשכינתו יתברך, והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו, על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום, כדי שתתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה, ולהוריד השכינה בקרבינו".
אמירת ברכות התורה בכוונה - סגולה לזכרון:
כתב הצל"ח (ברכות סד ע"א): אמירת ברכת התורה בכוונה היא סגולה נפלאה שלא ישכח מה שילמד.
מדוע דוקא ברכות התורה היא דאורייתא (עי’ משנ"ב סי’ מז סק"א)?
כתב ספר החינוך (מצוה ת"ל): וכל שאר הברכות כולן הן מדרבנן (מלבד ברכה"מ שהיא 'לאחריה') חוץ מאחת שהיא מן התורה, וכן הוא מפורש בגמרא בברכות (כא ע"א) והיא ברכת התורה לפניה. גם הרמב"ן ז"ל יחשוב
ככל שישקיע מכוחותיו בברכת התורה, כן יזכה לכתרה של תורה. (רבינו זי"ע)
'והערב נא' - שאין לך ערב בכל עסקי אדם כמו עסק התורה. (מהרש"א) אותה מצות עשה בפני עצמה. והענין הזה שחייבנו האל ברוך הוא ברכה בקריאת התורה לפניה, ובמזון לאחריו, מן הדומה שהטעם לפי שהוא ברוך הוא לא ישאל מן החומר לעבדו ולהודות בטובו, רק אחר שיקבל פרס ממנו, כי החלק הבהמי לא תכיר בטובה רק אחר ההרגש. אבל קריאת התורה שהוא חלק השכל, והשכל יודע ומכיר, וקודם קבלת התועלת יבין אותו, על כן יחייבנו הקל להודות לפניו קודם קריאת התורה. ומודה על האמת ימצא טעם בדברי.
ברכות התורה היא דאורייתא, דלא כשאר ברכות המצוות, כיון שהתפילה היא חלק בלתי נפרד מן הלימוד:
ביאר כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע (רעוא דרעוין בהעלותך תשמ"ג): זה ענין ברכת התורה שלרוב הפוסקים חיובו מן התורה, כי חייב אדם להודות ולבקש ממי שנתן לנו את תורתו שיוכל לעסוק בתורה ללא מניעות והפרעות, וכוף את יצרנו להשתעבד לך, שלא יתגבר עלינו לבטל אותנו מדברי תורה, וכן צריך סייעתא דשמיא שישיג תורת אמת, ויזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, והרוצה להחכים צריך להתפלל למי שהחכמה שלו, שללא בקשת רחמים אי אפשר להשיג את התורה, וזקה"ק בעל דברי חיים זי"ע שהיה עמוד התורה, ותלמידם של גדולי התורה, והעיד על עצמו (שו"ת דברי חיים ח"א חו"מ סי' כ"ג) שנסמך איש מפי איש עד מרע"ה, היה אומר ברכת "והערב נא" בקולות ובכיות עצומות עד כי נעו אמות הספים ונשמע קולו למרחוק...
עוד אמר רבינו זי"ע (חורש"י בהעלותך תשמ"א): ככל שישקיע מכוחותיו בברכת התורה כן יזכה לכתרה של תורה, וכמו שאמרו רז"ל (נדה ע"ב) מה יעשה אדם ויחכם - יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, ובלא תפילה ובקשת רחמים אפילו אם יתמיד ללמוד כ"ד שעות ביום לא יצליח בלימודו, ועדיין יהיה בור ועם הארץ כי לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא (מגילה ו ע"ב) ובלי סיוע מאת הקב"ה אי אפשר לזכור מה שלומדים.
