הדיוק בקושיית אדבש: כיצד יש ללמוד הוראה מסיפורים בתורה

להעיר

עיונים וביאורים מאת התמימים ואנ"ש

א

בסעיף ד' בדבר מלכות השבועי שואל כ"ק אד"ש, מהי ההוראה הנלמדת מכך שאברהם אבינו קיים ציווי הקב"ה לך לך מארצך וכו' - בעמדנו שנים רבות לאחר שהקב"ה נתן את הארץ לבנ"י.

ולכאורה צריך להבין: הרי בתורת החסידות מצינו כמה ביאורים בההוראה הנלמדת מ"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"¹.

וא"כ, אינו מובן: מדוע לא ניתן לתרץ לפי הנ"ל - דהגם שעם ישראל כבר נכנס לארץ ישראל וכבשוה, מ"מ הלימוד מהליכת אברהם לארץ ישראל הוא לא בפשטות העניינים בנוגע לכניסה לארץ, אלא כמבואר בתורת החסידות?

[לכאורה היה ניתן לומר, שהשאלה אינה מהי המשמעות בעבודה הרוחנית, כי אם מהו הלימוד בפועל בנוגע לכניסה לא"י בגשמיות (ולזה לא מועילים הביאורים בחסידות, שהרי הם מדברים ברוחניות העניינים, בעבודת ה').

אך לא ניתן לתרץ כך. שהרי בהמשך לזה (בתוך סוגריים מרובעות) מנסה לתרץ דהלימוד מזה לפועל הוא בנוגע לעבודה ד"עשה כאן א"י" - שזוהי העבודה

1) ולדוגמא: א. קאי על הנשמה היורדת מהעולם העליון לעולם הזה: מארצך - מבחי' רצון העליון; ממולדתך - מבחי' חכמה העליונה; מבית אביך - מבחי' בינה; אל הארץ - אל העולם הזה הגשמי; אשר אראך - אראה ואגלה אותך בעצמך, דדוקא בעולם הזה ע"י תורה ומצות ניתן להמשיך עצמותו ומהותו יתברך (לקו"ש ח"א עמ' 15 ובהערות שם. ובכ"מ).

ב. "מארצך" - מרצונותיך; "ממולדתך" - ממידותיך; "מבית אביך" - משכלך. דאף שכל הנ"ל הוא עבודה דקדושה, מ"מ צריך להיות "אל הארץ אשר אראך" - עבודה שהקב"ה מראה לו (לקו"ש ח"כ עמ' 58. ובכ"מ). רוחנית להפוך את הארץ הגשמית ל"ארץ שרצתה לעשות רצון קונה", ודוחה זאת מסיבה צדדית, אך במפורש אינו שולל שהכוונה היא לעבודה רוחנית. וא"כ ברור ששאלתו היא גם מהי ההוראה בעבודה הרוחנית.]

ב

ונראה לומר הביאור בזה: בלימוד הוראה בעבודת ה' מסיפורי התורה קיימים ב' אופנים בכללות: א) הוראה מכללות הסיפור השייכת לכל יהודי, בכל זמן; ב) הוראה מזמן ואופן הסיפור². ונראה ששאלת אד"ש כאן היא כהאופן הב'.

וההסברה בזה: הכלל ש"תורה מלשון הוראה" חל אף על סיפורי התורה. והיינו, שאף ההתרחשויות שארעו בעבר ומתוארות בתורה, הרי שאינם בבחי' סיפור גרידא ח"ו, אלא אף הם נושאים בתוכם מסר והוראה בעבודת ה' הרוחנית של יהודי (כמובן, שההוראה נלמדת מפרטי הסיפור המבטאים את עבודתם של האבות, ולא מהפרטים המבטאים את המציאות בהם חיו³.)

ומזה מובן, שההוראה מסיפור הליכת אברהם לא"י - צריכה להיות אף מפרטי הסיפור הקשורים לעבודתו של אברהם.

ולעניינינו, אחד הפרטים בסיפור זה של אברהם אבינו הוא בנוגע לזמן העבודה: עבודה זו הייתה לפני הציווי דכיבוש הארץ וכו', וגם מפרט זה בסיפור יש ללמוד הוראה בעבודת ה'. וכיון שלאחר הכניסה לארץ אין שייכת עבודה זו [ויתירה מזו: כיון שכל דבר בתורה הוא בדיוק, מסתבר, שכיון שעבודה זו מתוארת בתורה לפני הכניסה לארץ, ברור שגם ענין זה נוגע במהות עבודה זו] –

א"כ, מהי משמעות פרט זה שבתורה לגבינו? - וזוהי שאלת אד"ש.

ג

ועוד יש לומר יתירה מזו: שאלת אד"ש כאן אינה רק בנוגע לעבודת ה' בכללות, אלא בנוגע לעבודה הנדרשת בדור זה. וכמו שאומר: "לאחר שהקב"ה (בפרשתנו) מסר כבר בפועל את ארץ ישראל לבנ"י . . ועאכו"כ לאחרי זה שעם ישראל נכנס וכבש בפועל את ארץ ישראל בכיבוש ראשון (כיבוש יהושע) ואחרי כן בכיבוש שני (כיבוש עזרא) . . מהי המשמעות העכשווית לפועל של הסיפור בפרשתנו".

והיינו, שאין הוא מחפש רק הוראה פרטית בעבודת ה' האישית של כל יהודי בפרט, כי אם משמעות עכשווית, להגדיר את העבודה העכשווית הנדרשת כיום (מכיון שבעבודת ה' ישנה העבודה הפרטית של כל אחד - ההתקדמות האישית שלו בעבודת ה', וישנה העבודה הכללית השייכת לכללות הדור).

ולפי זה מובן מדוע אין ניתן לתרץ שההוראה מהליכת אברהם לארץ הינה כמבואר בחסידות, כנ"ל, שכן הוראות אלו אינן מיוחדות לעבודה הכללית של הדור בזמננו, אלא מתייחסות לעבודת ה' הפרטית של יהודי בכל הדורות.

ועפ"ז יומתק מה שמחפש אד"ש את ההוראה מזמן הסיפור - שעבודת אברהם היתה לפני הכניסה לארץ - כיון שעיקר ההדגשה בלימוד ההוראה הוא ללמוד הוראה לדורנו, וכיון שכעת עומדים הרבה "לאחר שהקב"ה מסר כבר בפועל את ארץ ישראל לבנ"י . . ועאכו"כ לאחרי זה שעם ישראל נכנס וכבש בפועל את ארץ ישראל", "מהי המשמעות העכשוית" - לדורנו - מעבודת אברהם אבינו.

הת' השליח מנחם מענדל שי' הלפרין ישיבת חח"ל חיפה, ארה"ק

קדושה בקרבנות ומזבחות לפני מבת

בהערה 86 בשיחה כותב כ"ק אד"ש: "אלא שעצ"ע, דלכאורה מסתבר לומר, שגם בקרבנות (וכן בהמזבחות) שלפני מ"ת ישנו הגדר דחפצא דקדושה".

"צריך עיון" זה מוזכר בג' מקומות ב"דבר מלכות": א) ש"פ נשא הערה 50. ב) ש"פ בהעלותך הערה 59. ג) ש"פ לך לך הערה 86. ובמקומות הראשונים הנ"ל מפרט יותר: "שכיון שכל ענין הקרבן הוא שמשתנה מציאותו להיות עולה לה', מסתבר לומר, שגם בקרבנות שלפני מ"ת ישנו הגדר דחפצא דקדושה".

ובאמת צ"ע מה שמוסיף כאן כ"ק אד"ש "המזבחות" - במה שונים הם מתפילין או מזוזה וכיו"ב? והוספה זו מופיעה רק בהערה כאן בלך לך. ואשמח לשמוע דעת הקוראים בזה.

הרה"ת יהודה לייב שי' וייסגלס כפר חב"ד, אה"ק

2) ראה עד"ז לקו"ש חט"ו שיחה ב' לפר' לך לך בתחילתה. שיחת ש"פ לך לך תשמ"ה (התוועדויות ח"א ע' 575.)

3) כמובן שלא מכל הסיפור לפרטיו ניתן ללמוד הוראה בעבודת ה'; ולמשל: פשוט שאין ללמוד הוראה מכך שהאבות השתמשו לנסיעותיהם ברכיבה ע"ג בהמות וכד'. סוף סוף, זהו סיפור שארע בזמן ומקום מסויימים ובמצב מסויים, וברור שברמת הפשט פרטים אלו נכתבו לצורך תיאור הסיפור ולא לצורך לימוד ההוראה מהם. א"כ, על אלו פרטים בסיפורי התורה ניתן להתעכב, ולהפיק מהם הוראה בעבודת ה'? והביאור בזה הוא כבפנים.