הכוחות הכי נעלמים מתגלים

הרה"ח ניסים לגזיאל - משפיע במתיבתא אהלי תורה, קראון הייטס

לאורך שיחת ש"פ לך לך תשנ"ב עובר קו רציף, דרישה גבוהה ומיוחדת של הרבי מאיתנו בתקופה הנוכחית. השיחה קוראת ואומרת לנו "לך לך" - במלוא מובן המילה, לצאת מעצמנו לגמרי.

את תנועת ה"לך לך" יש להחדיר הן בלימוד התורה - לימוד ענינים גבוהים בפנימיות התורה, "מוחין בעצם"; הן בחידושים בתורה - לחדש חידושים כאלו שלא חשבנו שאנחנו מסוגלים אליהם; והן בפעולה על הזולת - לפעול על עוד ועוד יהודים. וכל זה, הרבה מעבר להגבלות ולכוחות השגרתיים שלנו.

כשחושבים ברצינות, אפילו לרגע, על הדרישה הזו - זה מרומם אותנו לעולם גבוה ביותר; אך כדאי להתבונן ולקרב את הדברים לעולם המעשה שלנו, לחיי היום יום.

איכ מגלים כוחות נעלמים?

כשמדברים על גילוי "כוחות נעלמים", שאפילו לא שיערנו שקיימים - הדבר עלול להישמע מרוחק ולא פשוט עבורנו. ואכן, זו עבודה רצינית ומאומצת. ענינים עמוק ונעלם כל כך, היגיעה הנדרשת לגלותם היא גדולה יותר.

בחסידות מובאות שתי דוגמאות, כדי להמחיש את ההבדל בין "העלם שישנו במציאות" ו"העלם שאינו במציאות":

השלהבת שנמצאת בהעלם בתוך הגחלת, היא בהעלם שישנו במציאות. היא קרובה מאוד לגילוי, ובמאמץ קטן ניתן לנפוח בגחלת ולגלות את האש. לעומת זאת, האש שנמצאת בתוך אבן - צור החלמיש - היא בהעלם שאינו במציאות. היא רחוקה מגילוי, וכדי לגלותה צריכים להתייגע ולהכות בכח באבן.

ואם כך, מובן, שאם היינו נדרשים לגלות רק את הכוחות הנעלמים הקרובים אלינו - אולי זה היה קורה בקלות. אבל הרבי דורש לגלות את הכוחות הכי נעלמים שיש - "כוחות נעלמים, שאף אחד (כולל - הוא עצמו) לא ידע ולא שיער שיש לו כאלו כוחות, ועד שמתפלאים מנין לו הגיעו אליו ענינים אלו"... וזו אמורה להיות עבודה קשה מאוד!

אך כאשר הרבי מדבר על כך - ברור שאנחנו יכולים. הרבי נותן לנו את הכח.

געצם, גשןחה הזו הרגן מחק ח וטןי מה קסןקוי ש נו את המן ןם 'אנן א ןכו '! אןי שום דגר געגודת ה' שאותו אנו א ןכו ןם

תורה חדשה

הסיבה לכך שהרבי דורש מאיתנו להתעלות לרמה גבוהה כזו של "לך לך", ברורה מדברי הרבי בשיחה - על מנת שנתכונן כראוי לקבלת ה"תורה חדשה מאיתי תצא."

מהו החידוש המיוחד של ה"תורה חדשה", שאליו אנחנו צריכים להתכונן?

הרבי מבאר כמה פעמים, שכל עניני התורה - כולל ה"תורה חדשה" - כבר ניתנו למשה בסיני. ובכל זאת, עניני התורה שיתגלו בגאולה נקראים "תורה חדשה" - כי למרות שגם הם ניתנו במתן תורה, הם נמצאים בהעלם גדול כל כך בתוך התורה שלנו, "העלם שאינו במציאות" שאינו שייך לגילוי כלל. איש אינו מסוגל להשיג אותם. וכאשר משיח יוציא אותם מן ההעלם אל הגילוי, זה יהיה ממש חידוש - "תורה חדשה".

כלומר: כאשר משה רבינו, מקבל התורה הראשון, קיבל מהקב"ה את התורה - אפילו הוא עצמו לא שיער אילו ענינים גנוזים בתורה שאותה קיבל! רק כשיבוא משיח, הוא יגלה למשה רבינו (ולעם ישראל כולו) אילו אוצרות נפלאים הסתתרו בעומק ובפנימיות בתורה.

וכשם שלעתיד לבוא משיח יוציא את הענינים הכי נפלאים וכמוסים שבתורה מהעלם לגילוי - כך גם כעת, בהכנה לזה: משיח מגלה את הענינים הכי נפלאים וכמוסים שישנם אצלנו.

אנחנו לא משערים אילו כוחות מיוחדים ולא-מוגבלים יש לנו, כיון שהכוחות הללו - כמו התורה של לעתיד לבוא - נמצאים בהעלם גדול כל כך, "העלם שאינו במציאות". אבל כהכנה לגילוי התורה החדשה, הרבי מלך המשיח נותן לנו כוחות להוציא את הכוחות הכי עמוקים מהעלם אל הגילוי.

בלא יכולב? אין דבר כזה

בעצם, בשיחה הזו הרבי מחק לחלוטין מהלקסיקון שלנו את המילים 'אני לא יכול'! אין שום דבר בעבודת ה' שאותו אנו לא יכולים.

ייתכן שאנחנו לא יודעים ולא מרגישים שאנחנו יכולים. גם כאשר רואים את צור החלמיש - לא רואים מיד בגלוי את הכח שיש לו להוציא אש. אבל הרבי קובע כאן שכל אחד יכול לגלות את האש שבתוכו, גם אם הוא נראה אטום וחסר־כל כמו האבן. לדוגמא, בחור שבמבט חיצוני נראה שאינו שייך לשום דבר, בקושי פסוק בחומש הוא מסוגל לתפוס - האמת היא שהוא שייך לידיעת כל התורה כולה. צריכים מאמץ, להכות באבן, אבל בסופו של דבר ברור שאפשר לגלות בו את הכוחות הללו.

עצם ההחלטה הנחושה לעבוד עם הכוחות הנעלמים - היא ההכאה באבן, המאמץ שיגרום לאש שבתוכנו לצאת. העבודה והיגיעה היא להחליט כך שוב ושוב, בכל יום ובכל עבודה מחדש, בלי לוותר ולהרפות; אך לאחר שישנה ההחלטה - הכוחות שהרבי מגלה בנו יתפרצו ויתגלו.

כשנחליט כך, נצא לעבודה מתוך שאיפות גבוהות בהרבה, וכן מתוך קבלת עול והתמסרות מוחלטת לכל ענין שבקדושה. כשאנחנו ניגשים ללימוד תורה - נלמד בחיות ובקאך הרבה יותר ממה שמצופה מאיתנו; כשנצא למבצעים - לא נוותר בשום אופן על עוד יהודי שאפשר להגיע אליו; וכן הלאה, הכל ברמה אחרת לגמרי.

למעשה: פרט אחד, עד הסוף

לסיכום: צריכים להיזהר שלא נרגיש שמדובר בדברים גבוהים ונפלאים, שמרוממים את הנפש, אבל לא נוגעים אלינו... את כל הענינים הגבוהים של "אורות דתוהו", צריכים להחדיר ב"כלים דתיקון".

ולכן, למעשה - כדאי שכל אחד מאיתנו ימצא פרט אחד שבו הוא מרגיש קושי גדול, ונראה לו שאין לו כוחות לזה - ועליו הוא יחליט לעבוד בכל הכח. למשל, בחור שמרגיש שהוא לא שייך לדייק בשמירת הסדרים, לקום לסדר חסידות 'על הדקה' - אבל בהתאם לדרישה של הרבי בשיחה, הוא יחליט לעבוד על זה עד הסוף, בלי פשרות.

ההחלטה הזו ודאי יפעל שנשלים את ה"לך לך" אל הגאולה, ונזכה לגילוי המושלם של ה"תורה חדשה מאיתי תצא".