האומות מענים את ישראל משום שאין מתנהגים כמותם
האומות מענים את ישראל משום שאין מתנהגים כמותם
וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: (טו, יג-יד)
עוד יתבאר הכתוב במה שנדקדק עוד, למה הביא ה' על המצריים עשר מכות ועל הים לקו וכו', אחר שמצינו כי כן גזר הגוזר:
והנכון בעיני הוא, כי כל האומות חייבין ליענש על כל העינוי והצער אשר יריעו לנו, והחקירה מעיקרא אינה צודקת, כי האומות טעם אשר יענונו הוא לצד הבדלתנו מהם וקיום המצות אשר אנו מקיימים. וצא ולמד אם היו ישראל עובדים לטלה והיו לעם אחד במצרים, לא היו המצריים משתעבדים בהם, והיו כאחיהם המצרים, וכן בכל אומה ואומה אשר תשעבד ישראל ותריע, הטעם הוא לצד היותינו נחלת שדי. ומעתה מה מקום לטענת שהם שלוחי אל הגוזר, והלא אל גזר על אשר עברו ענף אחד מדבריו, והם מריעים על שאינם עוברים על כל התורה והיו ככל הגוים בית ישראל. והוא אומרו (זכרי' א, טו) אֲנִי קָצַפְתִּי מְעָט [וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה], פירוש על אשר עברו על חלק מהתורה קצפתי מעט, והם האומות המיסרים את ישראל אדרבא עוזרים באמצעות העינוי לרעה לעבור על הכל, וכן הוא שהעובר על הדת פוטרים אותו מכל רע ומטיבין לו:
והוא אומרו וגם את הגוי, אני אתדיין עמו, כי אני יודע מחשבות אדם ותחבולותיו, וטעם העינוי שאינו לצד קיום מצות ה' שגזר עליהם כן, וממוצא דבר אתה יודע כי הגדיל אויב עשות רשע, כיון שמיסר לצד שנאתו, אין שנאה כשנאת הדת, ופשוט הוא כי יתאכזר עליהם בהפלגה. וכפי זה יוצדק לומר וגם את וגו', שהוא הודעת ריבוי הצער אשר יעבור על בניו, וסמוך לזה כתב ואחרי כן יצאו וגו', פירוש כיון שאין דעתם לקיים מצות ה', ישנם בהשבת הגזילה בכל מה ששעבדו אותם. וצא ולמד ממעשה גביהא (סנהדרין צא.) שתבע מהמצרים שכר כמה שנים ששעבדו בישראל:
השכינה עם ישראל בגלות
עוד ירמוז הכתוב על דרך אומרם ז"ל (מגילה כט.) 'גלו למצרים שכינה עמהם' וכו', וכתיב (תהלים צא, טו) 'עמו אנכי בצרה'. ועוד אמרו (ויק"ר כג, ח) בפסוק (שמות כד, י) 'ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר', שירמוז אל שעבוד שנשתעבדו ישראל בלבנים וכו'. והוא אומרו וגם את הגוי אשר יעבודו בהם, דן אנכי, שירמוז אל השכינה שתהיה עמם בגלות, ובזה ידוייק תיבת וגם שהוא תוספת צער, ותיבת את, ותיבת אנכי:
