החידוש המיוחד שבמצוות ברית מילה

והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם (יז, יג)

מצינו שמצוות ברית מילה הביאה שלימות מיוחדת לאברהם אבינו, וכפירוש רש"י על הפסוק (יז, א) "התהלך לפני והי' תמים", "התהלך לפני במצות מילה, ובדבר הזה תהי' תמים".

והנה, בשעת הציווי על ברית מילה כבר הי' אברהם אבינו בתכלית העילוי, וכפי שנאמר (תולדות כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי", ופירשו בגמ' (נדרים לב, א) "חושבני' מאה ושבעין ותרין", ופירש"י: "דהכי משמע עקב, כמנין עק"ב שנים שמע אברהם בקולי", וכבר קיים את כל המצוות עד שלא ניתנו, ולאחרי כל זה עדיין לא נעשה אברהם בגדר "תמים", שהחידוש ב"תמים" לגבי "בעל מום" אינו רק באיבר שנמצא בו המום, אלא בכל האדם כולו.

ואינו מובן, מהו העניין המיוחד בברית מילה שדווקא על ידה נעשה אברהם אבינו "תמים" בכל מציאותו?

ויש לבאר, דהחידוש דברית מילה היא כריתת הברית "בבשרכם", היינו שהמצווה היא בגשמיות עצמה. וזה דווקא פועל תמימות ושלימות בכל ענייניו של האדם, בכללות מציאותו.

דהנה, פירוש המושג תמימות הוא שהמציאות היא שלמה, ובעבודת האדם הכוונה שעבודת האדם ודביקותו בהשי"ת חדרה בכל מציאות האדם בשלימות. ולכן, כל זמן שעבודתו של האדם היא בענייניו הרוחניים בלבד ולא חודרת בגשמיות עצמה, אין אצלו מצב של תמימות ושלימות כיוון שעבודתו מוגדרת בתחום אחד בלבד, ואינה בכל מציאותו.

וזהו החידוש שנפעל במצוות מילה, שזה שהיא חודרת בגשמיות עצמה מלמד שהקשר עם הקב"ה חדר באדם לגמרי. וזה פועל אצל האדם תמימות, היינו שגם אותם עניינים רוחניים שהיו קיימים אצלו כבר קודם נעשים באופן של תמימות ושלימות, שכל מציאותו חדורה בזה.