הגה"ק רבי דוב בעריש וויידענפעלד זצוק"ל
שיחה מרתקת שערך הסופר המופלא הרב יעקב הייזלר שליט"א עם הגאון רבי אליהו קרויטוירט שליט"א, מקורבו ונאמן ביתו של מרן הגאון מטשעבין זיע"א, שהעלה במהלך השיחה זכרונות קודש אותם חווה במחיצת רבו הגדול עת זכה לשמשו ופותח צוהר לדמותו של האדם הגדול בענקים. בקשנו לשמוע על דבקותו של רבינו בגדולי האדמורי"ם אשר כידוע כל ימיו היה עומד כעבדא קמיה מריה במחיצת קדשם.
רבי אליהו הי"ו שח לנו: גם על זה נוכל להאריך באין ספור סיפורים, ונספר בזה רק מספר דוגמאות על התבטלותו לצדיקי החסידות.
רבינו היה מסתופף בצל כל צדיקי הדור וביחוד בצל צדיקי בית רוז'ין. אביו הגה"ק ה'כוכב מיעקב' זכה להסתופף בצל קדשו של הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין, ופעם אמר רבינו שהאבא היה עילוי והבחין בכמה גוונים על פני הרה"ק מרוז'ין, שהשתנו בעת שולחנו הטהור.
אביו גם נסע לאדמו"ר הזקן מהוסיאטין וכך נשאר רבינו נאמן בית חסידות הוסיאטין וקשור בכל נימי נפשו לבית טשורטקוב.
מרן היה מקושר בלב ונפש כחסיד להרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע, ואף היה אצלו שלוש פעמים בטשורטקוב, ובכל פעם שהיה מדבר מטשורטקוב היה כולו אש להבה. כל אימת שנתגלגל לשוח אודותם לא פסק פיו מלתאר את אשר קלטה רוחו את ההשראת הקדושה הגדולה שהיתה שם, וכל זה בהתלהבות נוראה, והיה חרד להזכיר את שמו הקדוש של הרבי.
מרן הכיר שם את הרב ר' משה מעד ז"ל, וכשהיה ר' משה נכנס לבית מרן היה מרן אומר שהרי הוא נזכר בכמיהה וערגה בימים הטובים בו היו עומדים שניהם לפני הרבי מטשורטקוב: "כל הון בעולם לא היו שווים נגדם" התבטא מרן כשכולו כיסופין והשתוקקות.
מורא רבך כמורא שמים
זכורני פעם בליל שבת דחוה"מ סוכות כשישבנו אצל רבינו בסוכה, ורבינו הגה בתורה בסוכה. תאום כבה האור ולא היה יכול להמשיך בלימודו, ובתוך כך נזכר מזיכרונותיו מחצר הקודש טשורטקוב ואפפו אותו געגועים עזים, החל כל כולו לרעוד, ודיבר ברגש קודש מלא כיסופין והשתפכות הנפש אודות הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב ומפיו הקדוש נעתקו המילים (בתרגום חופשי מאידיש) "אה טשורטקוב אה! הקדושה שיכולנו לראות שם, מי היה מאין שביום מן הימים המקום ילך לאיבוד". וכך במשך שעה ארוכה ישב ותיאר את טשורטקוב וקדושתה ואת גודל הכאב מגניזת משכן קודש זה, ובאותו מעמד ניתן היה לראות את גודל התקשרותו לצדיקים ולחצר קודש זו.
פעם כאשר ישב אצלו רב מחו"ל הזכיר רבינו בתוך השיחה את ה'טשורטקובער רבי' שאל הלה מי זה הרבי הראשון מטשורטקוב ,אך הלה שלא התמצא שאל מה היה שמו. פני רבינו חוורו והפכו לגוונים שונים וברתת ובזיע אמר רבי ד ו ד – מ ש ה… והעומדים סביב ניצבים ומשתוממים כמה גדול מורא רבך כמורא שמים.
כמו"כ היה מקושר להרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז, ורבינו היה מספר כי אביו ה'כוכב מיעקב' היה יושב בכל ליל שבת קודש עם הילדים "אן האט איין געבאקן אין אונז צאנז'ער חסידות" – הוא החדיר בנו את החסידות של צאנז.
עם צדיקי בית בעלזא
מלבד זאת היה רבנו קשור בכל נימי נפשו אף לצדיקי בית בעלזא, בעצם הקשר כבר החל מבית אביו ה'כוכב מיעקב' שעל אף היותו דבוק ברבים מצדיקי הדור, עם זאת גדלה הערצתו להרה"ק רבי יהושע מבעלזא, פעם אף התבטא על גאונותו באמרו "הציבור אינו יודע כמה גדולה היתה גאונותו בלימוד".
רבינו היה מספר, שכל אימת שהיה נכנס אל הרה"ק רבי אהרן מבעלזא היה חוזר בפניו דבר תורה מזקנו רבי יהושע זי"ע, דברים חוצבי להבות אש, ורבינו התבטא "ס'האט מיר איבערגדרייט מיינע אלע גידערן…" – זה הפך לי את כל הקרביים!
גם כאשר הביאו לפניו את חיבורי התורות של מהר"י מבעלזא עיין בהם, אולם אח"כ התבטא שאינם מבטאים כלל את אופן אמירתם, כפי אשר שמעם תמיד מפי אלו שזכו לשמוע התורות, שהיו נאמרים בלבת אש קודש.
אצל המהרי"ד והמהר"א
הקשר המיוחד המשיך גם אצל בנו מרן הרה"ק רבי יישכר דב מבעלזא, ואף נסע פעם אחת במיוחד לחסות בצל קדשו של המהרי"ד, בעת ששהה בהולשיץ לאחר מלחמת העולם הראשונה בדרכו חזרה לבעלזא.
רבנו היה משוחח רבות אודות שבת זאת, אשר היה בה לאורחם של בני המהרי"ד, בסעודת ליל שבת היה אורחו של בנו מרן מהר"א, ולסעודת היום נקרא להתארח ע"י חתנו הגה"ק רבי פנחס מאוסטילא. במשך כל הסעודה שוחח בלימוד עם הגה"ק מאוסטילא, וברבות הימים התבטא עליו בהערכה "הוא היה למדן".
פעם סיפר לנו מרן שהיה לו מיחוש בכבד. ואמר לו מהרי"ד שלא יגע במקום הכאב, שלא כדרך העולם שנוגעים במקום שכואב. ואכן, כך עשה – לא נגע במקום הכאב, ומאז ועד סוף ימיו לא סבל עוד ממיחוש זה.
התקשרות מיוחדת היתה לו להרה"ק רבי אהרן מבעלז. לעת זקנותו התבטא ואמר כי הרה"ק מהר"א מבעלזא כבר יצא שמעו לתהלה עוד בימי בחרותו כ'קדוש מרחם'.
גם את כח תורתו הפליא ביותר כל ימיו. פעמים הרבה היה אומר, שראה עוד בגאליציא את הגליונות שכתב מהר"א מבעלזא על ספר 'קצות החושן', והתבטא "זה היה מלא בגדלות".
יהודי שלומד תורה לשמה
הגר"י רבינוביץ זצ"ל מביא בספרו 'בצלו חמדתי' כי רבינו היה מספר שפעם שלח מהרי"ד מבעלזא מחדרו קושיה חמורה ברמב"ם, וציווה על בניו שיתאמצו ליישבה. ואכן, כל אחד יישב את הקושיא ואמר תירוץ משלו, ומהרי"ד מבעלזא בשמעו את כל התשובות, התבטא על אחד מהם שהוא תירוץ של 'בקי', ועל האחר שהוא תירוץ של 'חריף', וכך מנה עוד כמה הגדרות, כל אחד לפי ערכו.
אולם כשהביאו לפניו את התירוץ של בנו מהר"א מבעלזא, אמר: "יהודי שלומד תורה לשמה, זה כבר עניין אחר לגמרי, תורה לשמה".
מרן גם היה מספר, ששמע בשם הגר"מ אריק זצ"ל, שפעם אחת נפגשו מספר גדולי ישראל במרינבאד עם מהרי"ד מבעלזא, וגם מהר"א מבעלזא היה שם, ושוחחו הגדולים בדברי הלכה, אך מהר"א מבעלזא ישב ושתק בכל מהלך השיחה ולא דיבר כלום כל הזמן.
אחר שגמרו הגדולים את שיחתם, ליווה מהר"א מבעלזא את הגר"מ אריק, והעיר לו מתוס' אחד ביומא שלפי זה נופל כל הפלפול. התפעל הגר"מ אריק והביע פליאתו בפני מרן, אח"כ הוסיף ואמר: "מילא שלא רצה ליהנות מהכבוד עוד מובן, אמנם איך לא חס על כבוד אביו, הלא יאמרו הבריות שיש בן למהרי"ד מבעלזא שאינו יודע ללמוד".
"יש לי כוונה בזה"
רבינו היה מספר בשם הגה"ק מאוסטילא על הערצתו של המהרי"ד מבעלזא לבנו מהר"א. בכל פעם שהיה נכנס מהר"א ל'טיש' של אביו, זרק מהרי"ד בהצנע איזה חפץ, וכאילו שהיה צריך לקום כדי להתכופף לקחת החפץ, וכך היה קם לכבוד בנו הרה"ק מהר"א בכל עת היכנסו אליו.
ופעם רצה הגה"ק מאוסטילא לבדוק אם אכן כך הוא, על כן כשנפלה פעם המטפחת התכופף להגביה אותה, אולם חותנו המהרי"ד מנע זאת ממנו, ואמר לו: "יש לי כוונה בזה".
מחזה מיוחד היה לראות את רבינו נכנס לקודש פנימה אצל המהר"א מבעלזא. מעולם לא היה מזמין את עצמו ומודיע על בואו. לפתע היה מגיע, והיה מחכה יחד עם כל הציבור עד שהרבי התחיל לקבל את הציבור. כמובן שהמשמשים מצידם הקדימו את כניסתו לפני כל הציבור, אך פעמים רבות שכלל לא התאפשר להיכנס, ואז היה רבינו מחכה בענוותנותו עם שאר החסידים.
לפעמים אף היה עולה לביתו של אחד הגבאים שהתגוררו בסמיכות, ושוהה בביתם עד שנפתחו הדלתות בבעלזא אז נכנס לקודש פנימה.
פעם הגיע רבינו ושלח אליו הרה"ק מבעלזא שליחות מיוחדת שלא יוכל בשום פנים ואופן לקבלו מחמת סיבה, ומתנצל מאוד על כך, ורק בעוד כמה שעות יוכל לקבלו או בהזדמנות אחרת. נכנס רבינו לאחד החדרים הסמוכים והתיישב ללמוד, עד שבאו ואמרו לו לאחר כמה שעות שכבר ניתן להיכנס.
בדרך כלל היה נכנס לרבי פעמיים בשנה פעם אחת ביום אמירת סליחות של י"ג מידות שבו היה מגיע עם 'קוויטעל' להתברך ולהזכיר את עצמו, והפעם השניה כשהיה הרבי נוסע מירושלים לתל אביב לכמה חודשים, היה רבינו נכנס להיפרד ממנו.
ניתן למשש את הקדושה בידיים
הגרא"מ רוטנר זצ"ל סיפר ששאל מדוע אינו מודיע טרם שמגיע, ענה רבינו ואמר: "וכי לרבי מודיעים מתי עומדים להגיע?!" ואף הוסיף ואמר שאינו מעוניין שהרבי יצטרך לעשות שינוי בסדר יומו הקדוש עקב בואו אליו.
בספר אדמור"י בעלזא אף הובא שהיו פעמים שמהר"א לא קיבל את הציבור אולם המשמשים רצו להיכנס למהר"א ולהודיע לו שרבינו מחכה, אך רבינו מנע זאת בעדם, ואמר להם שעתה הוא כמו עומד על המשמר כחסיד בין החסידים, פעם אף הציעו לו לשבת על כסא שהביאו עבורו, אולם רבינו מיאן לשבת על הכסא והתיישב על הספסל הרגיל עם שאר החסידים שחיכו להיכנס לקודש פנימה.
פעם התבטא ואמר: "כאשר נכנסים להרה"ק מבעלזא, ניתן למשש את הקדושה בידים".
"הרבי טעה בי טעות גדולה"
כמים הפנים אל פנים כן היתה הערצתו של הרה"ק מבעלזא לרבינו. ידוע שהיה מפנה עוד לפני המלחמה לבחורים רבים ללכת ללמוד בישיבתו של רבינו. ואף פעם כשנשאל עדיין בחו"ל ע"י אחד אם לשלוח את בנו ללמוד אצל רבינו בטשעבין או אצל רב מופלג אחר השיבו הרה"ק "האבא אמר שהרב מטשעבין הוא יהודי קדוש".
הרבה שאלות הלכתיות שנתעוררו בבית הרבי זיע"א היה אומר: "כזאת שאלה צריכים לשאול 'גדול' חסידי, ו'גדול חסידי' זה הרב מטשעבין".
היה פעם שהרבי שלח להודיע לרבינו כאשר לא חש בטוב שיתפלל בעדו, בתחילה נדהם רבינו מכך, ובענוותנותו התבטא: "אלי הרבי מבעזלא שולח?" – אך מיד התעשת ואמר, אם הרבי מבעלזא שלח אלי – הריני מצווה מפיו, ומיד נעמד להתפלל עליו.
לאחר הסתלקות הרה"ק מבעלזא, הגיע הגרא"מ רוטנר זצ"ל בשאלה מסוימת לרבינו, רבינו סירב לענות לו, ואף התבטא בענוותנותו "מה אתה רוצה ממני?" נענה הגרא"מ ואמר: "אינני יודע, אבל הרה"ק מבעלזא היה שולח כל שאלה לרבינו!", אולם רבינו החזיר לו בענוותנותו באמרו "היתה לו לרבי זצ"ל טעות גדולה מאוד לגביי".
למעשה לא רק בארה"ק אלא עוד בעיר בעלזא שלח אליו הרבי שאלות, פעם שלח אליו להיות 'בורר' בדין תורה מסויים, בענין רבנות של אחד מנכדי בית בעלזא. אולם רבינו השיב לשליח שהיה חפץ למלאות רצונו של הרבי, אך בהיות שהיה בידידות עם הצד השני, על כן אין ביכולתו לעשות כן בפועל.
(הרב יעקב הייזלר שליט"א – דרשו)
שח מרן רבינו שליט"א: בספר שם משמואל (ר"ח מרחשון שנת תרע"ב) להרה"ק מסוכשטוב מביא: ידועים דברי הרה"ק רמ"מ מרימינאב, שכל הגזירות הרעות המתחדשות על ישראל רח"ל וכל המסים וארנוניות שמוצצים דמי ישראל התחלתם תמיד בחודש מרחשון... ונראה שיש תיקון לזה ע"י ההתחדשות שבישראל בעת הזאת שקובעין שעורים תמידים כסדרם ללמוד וללמד, איש ואיש, חבורה וחבורה, ההתחדשות הזאת מוציאה מתחת ידיהם את כח ההתחדשות, אמן כן יהי רצון עכ"ד.
בענין זה מסופר, סוחר אחד התלונן לפני הרה"ק רבי משה מלעלוב זי"ע על 'עסקיו' המוצלחים שהחלו לרדת מטה מטה רח"ל, שאלו הרה"ק האם הוא קובע עתים לתורה, נענה האיש שאין לו כל 'קביעות' בתורה.
אמר לו הרה"ק, איתא בגמרא (תענית כה, ב) שזוגתו של רבי חנינא בן דוסא בכתה בפניו על מצבם הדל, התפלל ר"ח ויצתה כמין פיסת יד והושיטה לו רגל אחד משלחן של זהב, בלילה ראו בחלום שכל הצדיקים אוכלים לעתיד על שולחן של זהב עם שלשה רגלים, ואילו הם יושבים על שולחן עם שתי רגלים, מיד הבינה שהיא קיבלה בזה את שכרה דלעתיד והתחרטה על קבלת המתנה 'בעי רחמי ושקלוהו, תנא גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון, דגמירי דמיהב יהבי מישקל לא שקלי,' פי' גדול הנס שנטלו חזרה את הרגל, כי בדרך כלל נותנים השפעות טובות מן השמים ואין נוטלים חזרה.
ואמר הרמז בזה, שכאשר האדם מקיים 'גמירי' – אם תקבע שיעור קבוע בגמרא, תזכה שיתקיים בך משמיא מיהב יהבי – שיתנו לך מן השמים פרנסה בהרחבה, ומישקל לא שקלי – מה שבידך לא יאבד ממך, וכן הוה, שהלה קבע לו זמן לשקוד על דלתי ביהמ"ד בקביעות, ומאז חזר לעלות מעלה מעלה ולהצלחה מרובה.
