ההצלחה האמיתית
"וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (בראשית טז, ד).
"ותקל גברתה בעיניה", אמרה, שרה זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאילו היא צדקת ואינה צדקת שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה (רש"י).
הנה הסיבה שלא ילדה שרה כל אותם השנים היא כדאיתא ביבמות (סד, א): 'א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורין, מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים'.
ונמצא לפי זה שהאמת היתה להיפך מדעתה של הגר. שהיא חשבה שמזה ששרה לא ילדה מוכח שאינה צדקת, אבל באמת הוא להיפך, שהסיבה שלא ילדה היתה משום שהיא צדקת גדולה כל כך, עד שהקב"ה התאוה לתפילתה.
ומצינו במלבי"ם (טז, א) שכתב טעם נוסף מדוע לא ילדה שרה: 'לא ילדה לו כי היה צריך שיקדם לו [-ליצחק] לידת ישמעאל שהוא שאב הזוהמא, שעל ידו [-ישמעאל] נזדקקה הטפה ויצא יצחק בקדושה, וכן היה צריך להקדים המילה ושיזקן אברהם עוד יותר עד שיחלש הכח החומרי ויגבר הענין הרוחני וכו''.
וגם לפי פירוש זה מה שנתעכבה שרה מלדת היה משום מעלתה, כדי שתזדקק הטיפה ויתקדש זרעה יותר קודם שתלד את יצחק. ושתי ההריונות של הגר [וכמו שכתב רש"י (טז, ה ד"ה אנכי) ע"פ בראשית רבה, ששרה נתנה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, ונתעברה שוב עם ישמעאל] ולידת ישמעאל [שנאמר עליו (טז, יב) "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם"], היו הכנה ללידת יצחק משרה - שיוולד בקדושה. ונמצא שצדקתה של שרה גרמה לאיחור לידתה.
אולם סיבות אלו לא עלו על דעתה של הגר כלל, אלא חשבה שאינה יולדת מחמת שאינה צדקת. והטעם שחשבה כך הוא מצד החילוק בהשקפה בין ישראל לאומות העולם וכדלהלן.
הנה בשמחת חנוכת בית המקדש, האריך שלמה המלך להתפלל שה' ישמע אל תפילות עמו ישראל בכל המצבים, ונאמר שם (מלכים א' ח, לח-לט): "כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם".
והוסיף להתפלל גם על הגוים (מא-מג): "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ וגו' וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי".
"ככל אשר יקרא אליך הנכרי", ובישראל הוא אומר "ונתת לאיש ככל דרכיו", לפי שישראל מכיר בהקב"ה ויודע שהיכולת בידו, ואם אין תפילתו נשמעת תולה את הדבר בעצמו ובחטאו, אבל נכרי קורא תגר ואומר 'בית ששמו הולך לסוף העולם, נתיגעתי לכמה דרכים ובאתי והתפללתי בו. ולא מצאתי בו ממש. כשם שאין ממש בעבודה זרה'. לפיכך (ועשית) ככל אשר יקרא אליך הנכרי, אבל ישראל אם אתה רואה שהוא משחית בממונו את חבירו אל תתן לו (תנחומא במדבר ג') (רש"י).
הרי שהנכרי קובע בדעתו מה היא הצלחה ומה היא טובתו, על פי מה שנראה לעיניו, ואם הקב"ה אינו שומע לתפילתו, תולה את הדבר בכך שאין ממש בתפילה להקב"ה, ואינו מתבונן לחשוב שמא הסיבה לכך שאין בקשתו מתקבלת, היא מפני שהקב"ה יודע שאין זה לטובתו.
ולכן גם הגר אף שהיתה אשה חשובה [שהרי ראתה כמה מלאכים, ועזבה את בית המלכות של פרעה אביה להיות שפחה בבית אברהם, וכן מכך שנשאה אברהם מוכח שהיתה חשובה], מכל מקום עדיין נשארה בה ההשקפה של אומות העולם, והחליטה כל דבר על פי מראה עיניה. ולכן פירשה שהסיבה ששרה אינה יולדת היא מפני שאינה צדקת, שזו סיבה הנראית לעין ללא התבוננות. אך אם היתה מתבוננת בסיבת הדבר, אפשר שהיתה מבינה שאדרבה מפני צדקותה של שרה היא מתעכבת מלילד, וכפי שנתבאר בדברי חז"ל.
ומזה נוכל ללמוד שלא לקבוע הצלחה ע"פ הנראה לעינים ולא ע"פ הרגשתו, אלא כפי דעת התורה וחז"ל.
ולדוגמא, מי שיגע ללמוד ולהבין סוגיא בגמרא ואחר כמה שעות עדיין לא זכה שיהיה לו מהלך ברור, יכול לחשוב שלא הצליח בלימודו. אמנם באמת אצל הקב"ה העיקר הוא היגיעה ולא ההבנה, וכמש"כ החפץ חיים (ח"ח על התורה פ' בחוקותי) בביאור מה שאמרו חז"ל אנו עמלים ומקבלים שכר, שאנו מקבלים שכר גם על העמילות אף אם לא גמרנו את העבודה. ואף שבודאי יש גם תכלית לידע ולהבין את התורה, מכל מקום מי שיגע להבין אף שאינו מבין הרי קיים רצון הקב"ה ודבק בתורתו הקדושה, ובזה היתה לו הצלחה גדולה בלימודו.
ויש לנו להתחזק ולמדוד הצלחה על פי דרך האמת, ולא בהשקפת הנכרי המודד כל דבר רק לפי מה שנראה לעינים. (עץ החיים – רבי חיים מינץ)
