התהלך לפני והיה תמים

"הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א).

נראה לפרש, דאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט, א) "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'", כי כשנבחין מה בין חכמת התורה הקדושה לשאר חכמות נמצא מתנגדים זה לזה, והם דבר והפכו, כי שארי חכמות יש להם גבול בכל אשר להם, נמצא כל זמן שהולכים מזה הלימוד אל לימוד אחר אינו תמים באותה חכמה, אמנם כל זה בשארי חכמות שיד אנוש מגיע אל תכליתם, אך בחכמת התורה שאי אפשר להגיע אל תכליתה אם אמר יאמר אחד שהוא הגיע אל תכליתה, ונדע בבירור כי לא מבין בה כלל, אבל אם יאמר שלא בא אל תכליתה והוא הולך ומתאמץ בכל יום ויום לבוא יותר בפנימיותיה, נמצא שהוא תמים פנימי כשאדם משיג יותר, וזהו שכתוב "אשרי תמימי דרך", ומפרש מי הם ה"תמימי דרך", "ההולכים בתורת ה'", כי העומדים אינם תמימים כמ"ש למעלה, וזה צוה הקב"ה לאברהם ע"ה "התהלך לפני", דהיינו שתלך בכל יום ויום ממדריגה למדריגה גדולה ואז תהיה תמים כנ"ל. (חתם סופר)